במקום לייעץ, היועמ"ש נאבק בממשלה

הדמוקרטיה הישראלית מצויה באחד המשברים החמורים בתולדותיה. נער הייתי וגם זקנתי בעולם המשפט, ולא תיארתי לעצמי שיום יבוא והמהפכה החוקתית שהחל בה אהרן ברק תהפוך להפיכה בלתי דמוקרטית בעליל, שתזעזע את אמות הסיפים של החברה הישראלית כולה.

שנים רבות לימדתי סטודנטים למשפטים שבדמוקרטיה ישנן שלוש רשויות: מחוקקת, מבצעת ושופטת. כל רשות אמורה לתת כבוד לרעותה. מקרב שלוש הרשויות, הרשות השופטת היא החלשה מכולן. אין לה חרב וארנק, אלא רק את אמון הציבור. בישראל התהפכו היוצרות, הגילדה המשפטית הפכה להיות החזקה ביותר, ריקבון החל פושה בה, וכדי להגן על עצמה מפני חשיפת האמת, היא מתנהלת בהסתרה בתוך הסתרה. כשההרכב הוא הנשיאה חיות, פוגלמן והנדל, לא קשה כבר כעת להעריך מה תהיה ההחלטה בסוף הדיון.

תוך ניצול התמימות הציבורית ובסיוע מאסיבי של ערוצי תקשורת שהפכו להיות תועמלנים בשרות האוליגרכיה המשפטית, ובהם פוליתונאיות מדופלמות, הונדסה התודעה ונשטפו המוחות. ישראלים, בעיקר מהאליטה בעיני עצמה, שוכנעו כאילו כל הפוליטיקאים (בעיקר מימין) הם מושחתים, בעלי יכולת מוגבלת לתת ביטוי לכוונות שלהם באמצעות החוקים ובית המשפט אמור ללמד אותם מה היתה תכלית החוק שהם חוקקו. דעת הציבור שבחר בחברי הכנסת כלל לא חשובה. האזרחים הם בסך הכל פיונים קטנים על לוח השחמט, כשחברי הגילדה הם המלכים והמלכות.

אפשר לזהות שיכרון כוח מאז ירד בית המשפט העליון לתוך השדה הפוליטי והפך להיות שחקן מרכזי בו, בלי ששופטיו נבחרו להנהיג על ידי הציבור. לקחו לעצמם סמכות בלי אחריות. עמותות שהן ידידות בית המשפט גוררות אותו לעסקנות פוליטית, ובית המשפט נענה ברצון. "גבעת הקפיטול" הישראלית, שמצויה לא הרחק מהכנסת, היא זו שעלולה לייצר פיגוע בדמוקרטיה הישראלית.

אין לי ספק שד"ר אביחי מנדלבליט הוא פטריוט ישראלי ומערכת אכיפת החוק חשובה לו. לכן עליו להכריז על נבצרות ולסיים את תפקידו. המפולת במערכת אכיפת החוק היא במידה רבה על אחריותו. הוא אינו מייעץ לממשלה - הוא נאבק בה, ובעיקר בראש הממשלה. הוא יודע בדיוק שמשפטו של ראש הממשלה הוא גם המשפט שלו, וככל שמתבררת תפירת התיקים, כך התגובה שלו חריפה יותר. כל בר דעת מבין מדוע מנדלבליט וגילדת המשפט רוצים מינוי שר משפטים חלש וצייתן - הם נהנו בימים שניסנקורן היה שר משפטים. היה להם קצת יותר קשה כשאיילת שקד היתה השרה.

נושא המינוי של שר המשפטים והסיפור הפריטטי הם הסחת דעת. אם יש דברים דחופים שבהם צריך לטפל באמצעות משרד המשפטים, לדוגמה חיסון אסירים, אין כל בעיה לפתור אותם בדקה. רק אוויל יאמין שחיסון אסירים הוא בשורש החיפזון. המניע האמיתי שעליו לא מדברים קשור למינויים שבפתח, כולל: פרקליט מדינה, יועמ"ש ושופטים בבתי המשפט העליון. מנדלבליט וחבריו לגילדה רוצים לשלוט במינויים, והם יודעים היטב שגנץ יפעל בהתאם להוראות שלהם. מי שמכיר את הסיטואציה שבה מחזיקים אותו בגרון, יודע בוודאות מה גנץ מרגיש. זו הסיבה שהגילדה רוצה רק את גנץ ולא את אקוניס שנבחר על ידי הממשלה. פוליטיקה משפטית במיטבה.

היועמ"ש משמש יועץ, הוא לא יכול לנהל את הממשלה. אולם כאשר בית המשפט קובע שחוות הדעת של היועמ"ש מחייבת אוטומטית, המשמעות היא שחברי הגילדה מצופפים שורות כדי להגן על מוקדי הכוח והשלטון שלהם, ובשלב הבא כבר מכינים בסיוע תקשורת עוינת את הנבצרות לנתניהו.

ההתלהמות של תקשורת השמאל מסוכנת ומהווה משחק באש. אם הפוליתונאים לא יירגעו, חוששני שמערכון מלחמת האחים ב"ארץ נהדרת" ממש לא מצחיק. אנא שימו לב להערת האזהרה, בטרם יהיה מאוחר. בנסיבות שנוצרו אין ספק כי הדרך היחידה לצאת מהמבוך היא בחירות ישירות לראשות הממשלה בלבד, כך ניתן יהיה להרגיע את הרוחות ולהחזיר את הפוליטיקה הישראלית למסלול של שפיות.