חלון לבית הנבחרים

מכירים את שליח הציבור מקלם, שהלך למסע קודש עם הצדיק אליעזר שמואלביץ'? בדרכם הגיעו לכפר ונכנסו לבית אלמנה מבוגרת, כדי לאכול דבר מה ולהניח את ראשם. שמחה האלמנה על הזכות לארח שני שליחים והגישה להם פת ושתייה קרה.

ישבו שלושתם יחד סביב השולחן והאלמנה התחילה לדבר את אשר על ליבה. במשך כשעה סיפרה על חייה, על הימים שהיא עוברת, על עבודתה הקשה ועל הילדים שעזבו את הבית.

מקלם הסתכל לכיוונה והקשיב, והרב אליעזר, שראה שהיא מדברת דברי חול, פתח ספר והחל ללמוד.

בחלוף שעה נוספת קמו השניים ושאלו את האלמנה: "כמה צריך לשלם עבור הסעודה?".

"חס ושלום לשלם, זו הייתה זכות בשבילי לארח אתכם", השיבה האלמנה.

כשעלו השניים לעגלה, פנה מקלם לרבי אליעזר ואמר לו: "אתה גזלן".

"גזלן? אני?", שאל במבוכה רבי אליעזר.

אמר לו: "אתה אכלת בלי לשלם".

"אבל הצענו תשלום, והיא סירבה", השיב.

"נכון, אמר מקלם, אולם אני שילמתי לה בזה שהקשבתי לה, ואילו אתה פתחת ספר, לא נתת לה שום השראה ממך! זהו גזל!".

רוצים להישאר מעודכנים כל הזמן? הירשמו עכשיו לניוזלטר של נדל"ן היום

מדברים נדל"ן עם עופר פטרסבורג. האזינו לפודקאסט החדש >>

בין בוחר לנבחר

לבחירה של כל אחד מאיתנו יש משקל, למרות שציניקנים, ולא רק, שוללים זאת. זו לא רק פעולת הטלת הפתק. מה יש בה, בדינמיקה, ההולכת ופוחתת בין בוחרים ונבחרים, באפטיות, בתחושת הנבגדות השלטונית המחלחלת, שגם יום שבתון לא מבטיח יציאה המונית לקלפיות.

אולי כי הבחירה אינה מושכלת. והרי בחירות הן רגשיות, ועל אחת כמה וכמה הידיעה הפנימית, שהררי הבטחות "לפני" אינן מתקיימות "אחרי". וגם העובדה, שמהות השליחות הציבורית ופוליטיקה אינן מתיישבות זו עם זו על הכיסא. כל אלה, עוד לפני שדיברנו על יכולות אישיות – בין אמונה אישית לעשייה מוכחת, והמפגש ביניהן.

מעבר לכל חשוב להדגיש כי הנבחר אינו אדונו של הציבור. הנבחר הוא משרתו! הציבור בחר בו!

כשאנו בוחרים אנו מעניקים, אנו הופכים לבעלי זכות. גם כשנבחרים, לא כל דבר נמדד בכמות או בחומר. עשייה היא ראשית לכל הקשבה. לאחריה התייחסות, הכלה של האדם העומד מולך ושלל פעולות בנושאים שנדרשים לסייע בהם.

הטיית אוזן, חיוך ומילה טובה משנים הרגשתו של אדם, ולעיתים הם הגורם הראשון לפתרון - לפחות חלקי.

לא אחת, לאחר שמסתיימת המולת הבחירות, הבוחרים נתקלים במילים ריקניות, צדקנות, חוסר כבוד, אדנות והתנשאות, ממש מאותם אנשים עבורם נתנו קולם. ההבטחות נעלמו, המפגש בין הרצוי למצוי מתסכל.

וכך לאחר אכזבות ממערכות קודמות, הבוחר מעדיף שלא לקיים את חובת הבחירה. אנו נוסעים את החיים שלנו במהירות מופרזת, תמרורי אזהרה הופכים לשקופים. בכל פעם מתנפצים מול מגדלור של אמת עירומה ושוב... חשוב לציין שמצב זה מהווה חממה למועמדים חדשים, הצצים ועולים בטרם ונעלמים ונאלמים אחרי

מהיום למחר

לכל "היום" יש "מחר". אם נאפשר לעצמנו להתעכב רגע לפני הבחירות ולהרהר את תוכנו, נוכל להסכים שעיקר מהות ימינו היא לחיות את הטוב. לרומם את האדם ולא להשפילו, לחזקו, לבטל נפש בהמית ולהעלות עצמנו לדרגה מיטיבה יותר.

החברה שלנו, במעגליה השונים, חייבת לחזק את אחת התכונות הבסיסיות בחיינו, והיא חסד עם האחר. רצוי ואפשר לבטל מעט מעצמנו כדי לתת לזולת. לא תמיד זה קל, לא תמיד יש בנו את הכוחות לכך, אולם אם יש לנו רצון ושאיפה להיות טובים יותר כלפי האחר, נוכל להעלות בכך את הנפש שלנו לדרגה גבוהה, שתיטיב עם כולם. חובה זו חלה על בוחרים ונבחרים.

פרננדו פסואה, משורר וסופר פורטוגלי, פתח חלון לבית הבחירות שלנו כבני אדם ללא כותרות. על אחת כמה וכמה כשהופכים לשליחי הציבור:

לֹא דַּי בִּפְתִיחַת הַחַלּוֹן

כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַשָּׂדוֹת וְאֶת הַנָּהָר. לֹא דַּי לֹא לִהְיוֹת עִוֵּר,

כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הָעֵצִים וְאֶת הַפְּרָחִים.

צָרִיך גַּם, שֶׁלּא תִּהְיֶה לְךָ שׁוּם פִילוֹסוֹפְיָה.

מפִילוֹסוֹפְיָה אֵין עֵצִים, יֵשׁ רַק אידיאות.

יֵשׁ רַק כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, כְּעֵין מְעָרָה.

יֵשׁ רַק חַלּוֹן סָגוּר וְהָעוֹלָם שכולו בַּחוּץ

וחֲלוֹם,

עַל מַה שאפשר לִרְאוֹת אִם יִיפתָּח הַחַלּוֹן,

שלעולם אֵינֶנּוּ מַה שֶׁנראֶה בהיפתח הַחַלּוֹן.

הגענו לשלב כזה בהתפתחות האנושית, שבו כולנו מהרהרים דעות. נודה: כל העת מתנהלת מלחמת חורמה בין הטוב לרע. לנו נשאר רק להבין מי הוא מי. אם אנו באמת רוצים לדעת לאן אנו הולכים ובמי אנו רוצים לבחור, נביט אחורה, נביט היטיב באנשים סביבנו, האם הם "המקומות" שאליהם אנו רוצים להגיע?

בסופו של יום, כולנו רקמה אנושית חיה. מי שיושב מעברו האחד של שולחן השררה, שלא ישכח בימי כהונתו שהוא יחזור לשבת מעברו השני...

ברכת הצלחה לנבחרות ולנבחרים באשר הם, בכל תפקיד שהוא. ככלות הכו, זה אומר הרבה על כל אחת ואחד מאיתנו.

הכותבת היא כלת פרס חינוך לניהול ומנהיגות במערכות חינוך מאתגרות. כתבה והוציאה לאור עם שותפתה את הספר "עינוגים". מנטורית לשינוי, חדשנות ומיזמים. מאמנת אישית למשפחות, בני נוער, מנהלים ובעלי תפקידים בסקטור הפרטי והציבורי. אמונתה היא ש"התוהים אינם טועים". הכתיבה מהווה עבורה מקור והשראה ל"קול ליבה"