כשאלי אבידר הציע חוק לכפיית חיסונים

כשמנסים לרגע להתנקות מרעשי הקמפיינים שקופצים עלינו מכל פינה ומתמקדים בנושא החיסונים, אפשר לראות שהמפלגה שמובילה את הקונספירציות סביב המבצע הישראלי המוצלח היא ישראל ביתנו. אמנם יו"ר המפלגה אביגדור ליברמן התחסן, אך במהלך השנה האחרונה נשמעו פעם אחר פעם אמירות של חברי המפלגה שבהן הטילו ספק ביעילות החיסונים, זלזלו בחומרת המחלה ובעיקר זרעו ספקות ובלבול בציבור הישראלי.

מעל כולם בולט במיוחד חבר הכנסת אלי אבידר, מי שהפך בשנה האחרונה לכוכב ההפגנות נגד נתניהו בבלפור. בניגוד ליו"ר מפלגתו, אבידר לא התחסן נגד הקורונה ומתגאה בכך: "יש לחסן רק אנשים בקבוצת סיכון, אני לא באוכלוסיית סיכון. אני לא חושש, אני מרגיש בריא, אני שומר על בריאותי, אז למה אני צריך להתחסן?". לדבריו, מבצע החיסונים הוא "ניסיון של ראש הממשלה ומשרד הבריאות להכניס את המדינה ל'היסטריה'".

בדיון בכנסת הוא תקף את נציגת משרד הבריאות ד"ר שרון אלרעי-פרייס: "אם את לא יודעת מה החיסון הזה עושה כראש שירותי בריאות הציבור, זה אומר דרשני. אל תחסני".

גם ח"כ יוליה מלינובסקי נוקטת בגישה דומה. לאחר ידיעה על מותו של בן 75 שקיבל חיסון, ועל אף שלא הוכח כל קשר בין מותו לחיסון, כתבה מלינובסקי: "זה בדיוק מה שהזהרתי מפניו".

בנוגע להצעות להטיל סנקציות על סרבני חיסונים, מביעים נציגי המפלגה את דעתם הנחרצת כי מדובר בנושא שיש להשאירו כנתון לבחירה ואין לכפות חובת התחסנות או לנקוט סנקציות נגד הסרבנים.

מדובר כמובן בדעה לגיטימית, שניתן באופן כזה או אחר לקבל אותה. אלא שמעניין לגלות שדווקא חברי ישראל ביתנו חשבו בהזדמנות אחרת כי הטלת סנקציות על מתנגדי חיסונים היא מהלך לגיטימי.

בקיץ האחרון הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק מטעם שישה ח"כים – יוליה מלינובסקי, עודד פורר, אלי אבידר, יבגני סובה, חמד עמאר ואלכס קושניר – כולם אנשי ישראל ביתנו, המתירה להטיל סנקציות על מי שלא התחסן. מדובר בהצעה חוזרת, שאותה השישה הגישו כבר ב-2019.

על פי "הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מדיניות חיסונים לאומית ותמריצים להתחסנות)", סעיף 64ט (א), אם "התעורר חשש להתפרצות מחלה שנגדה ניתן חיסון מחיסוני השגרה, רשאי שר הבריאות לנקוט צעדים אלה", ואז מפורטים הצעדים: "להורות על הפסקה מלאה או חלקית של פעילות מוסד חינוכי לפרק זמן שיורה השר", "להנחות מוסד חינוכי שלא לאפשר לאדם שלא חוסן נגד המחלה שלגביה יש חשש להתפרצות להשתתף בפעילות המוסד החינוכי עד שיחוסן או עד שיוסר החשש" ו-"לפנות לכל אדם שנמצא בשטח המוסד החינוכי ולהורי הילדים שלא חוסנו נגד המחלה שלגביה יש חשש להתפרצות ולקרוא להם להתחסן".

בדברי ההסבר לחוק נכתב: "מוצע להסמיך את שר הבריאות לנקוט צעדים חריגים כשמתקיים חשש להתפרצות מחלות שניתנים נגדן חיסוני שגרה, ובין השאר הפסקת פעילות מוסדות חינוכיים, ובכלל זה גני ילדים וכן מסגרות חינוכיות לפעוטות, שבהם שיעור גבוה של בלתי מחוסנים, או הרחקת אנשים שאינם מחוסנים ממוסד חינוכי, למעט ילד שאינו מחוסן מסיבה בריאותית".

נכון, לא דובר אז על חיסוני קורונה אלא על חיסוני שגרה, וצוין כי הסנקציות יופעלו רק במקרה של התפרצות חריגה של המחלה - אך במה זה שונה בעצם ממצב התפרצות הקורונה היום, שהוא לדעת כולם חמור לאין שיעור מאשר התפרצות החצבת ב-2018?

אז מה השתנה בין הצעת החוק הזו שנמצאת כפסע מכפיית חיסונים להתנגדות לכך היום, אתם שואלים? הפוליטיקה כמובן. בסוף 2019, כשעלתה הצעת החוק הזו לראשונה, עוד לא ידענו שיש דבר כזה קורונה ולמה המגפה הזו עלולה לגרום. הצעת החוק, על פי דברי ההסבר, באה כדי להילחם בהתפרצות חצבת שהייתה בישראל בשל כמה מוקדים של סרבני חיסונים.

ואיפה התפרצה החצבת? בעיקר בערים ובשכונות חרדיות שבהן נמנעו הורים מלחסן את ילדיהם. ישראל ביתנו שנרתמת תמיד בשמחה לכל מאבק נגד החרדים קפצה על המציאה והחליטה לדרוש סגירת מוסדות חינוך והרחקת ילדים שאינם מחוסנים מהם.

אבל כשהגיעו חיסוני הקורונה וישראל הפכה למובילה בעולם בכמות המתחסנים, החל לכרסם באנשי ישראל ביתנו החשש שאם המבצע יצליח יותר מדי נתניהו יזכה לקרדיט. כיוון שמדובר בתקופת בחירות, החשש הזה גבר שבעתיים.

חשוב להדגיש שוב – הדיון אם לכפות חיסונים או לא הוא לגיטימי ויש דעות לכאן ולכאן. המאבק בין שמירה על בריאות הציבור לשמירה על זכויות הפרט וחופש האדם להחליט על גופו, ראוי בהחלט. אבל כל זה בכלל לא מעניין את אנשי ישראל ביתנו, אלא רק מה ישרת אותם פוליטית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו