המפגש בין ישראל גוריון לאסף אמדורסקי אינו סתם עוד אלבום נוסטלגי של שירים יפים מהעבר. "שרים הדודאים" הוא אלבום של גישור בין־דורי, של סגירת מעגלים, של הצדעה מלאת אהבה לצמד הדודאים, הכל כך ישראלי־בסיסי־שורשי. והוא גם מוקדש במיוחד לזכרו של בני אמדורסקי.
עבור ישראל גוריון זה נראה יותר קל. הוא אמנם מבטא כאן צדדים חדשים באישיותו המוסיקלית, כותב שיר חדש ומנגן במגוון כלים (מתברר שכבר הרבה שנים הוא עושה את זה, ככה בקטנה, מאחורי הקלעים) אך הוא בעיקר עושה מה שעשה תמיד: שר בהרמוניות קוליות נפלאות, בקול רענן וצעיר, ובעיקר מופיע, מעביר את השירים במקצועיות מושלמת, מלא אנרגיה חיובית כמו שהיה לפני המון שנים, כמו תמיד.
עבור אסף אמדורסקי, לעומת זאת, נראה המפגש הזה קצת יותר מסובך. כמעבד והמפיק המוסיקלי של האלבום החדש הוא צריך לא רק להתמודד עם הקושי הנפשי של טיפול בחומרים שהיו מזוהים עם אביו, ועם האתגר המקצועי של הכניסה לנעליו הגדולות כזמר בעל קול ונוכחות מרשימים מאוד, אלא גם, ובאותו זמן, לשמור על עצמאותו וייחודו כמוסיקאי עכשווי, מעודכן, שיש לו אמירה משלו. בפני אסף עמדה דילמה לא פשוטה: איך להתייחס למורשת המכובדת והכל כך מוכרת של הדודאים בלי להרוס אותה מחד גיסא, אך לא להיות מבצע סתמי מאידך גיסא. הרי הוא לא יכול לשיר כמו אבא שלו, הוא גם לא רוצה להיות חקיין, והדודאים היו בראש ובראשונה שילוב הקולות של ישראל ובני. אז איך עושים את זה?
הגישה שבחר אסף אמדורסקי היתה "לס־איז־מור". כמה שפחות לשנות, כמה שפחות להפריע. הוא מצא את הדרך, והקפיד לזכור את העובדה שהשירים האלה קלאסיים, ולכן יש לתת להם את הכבוד המגיע להם, ומדי פעם להוסיף להם תבלינים חדשים. לא ללכת רחוק מדי אלא להישאר נאמן למקור.
התוצאה: מושלמת. "שרים הדודאים" הוא אוסף מרגש של 17 קלאסיקות ישראליות מכל הזמנים, ושיר אחד חדש של ישראל גוריון שנשמע כמו חלק טבעי מהרשימה. "החליל", "שיירת הרוכבים", "בשדות בית לחם", "הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצר", "ערב של שושנים" ועוד שירים שהפכו מזמן לזמר עממי - הכל מעובד בעדינות וברגישות.
ישראל גוריון שר כמובן, וגם מנגן בגיטרה, בחלילית ובסקסופון, כמה מפתיע. אסף אמדורסקי בשירה, בגיטרה חשמלית ובפסנתר. עוד משתתפים באלבום: בקונטרבס ובכלי הקשה מנגן אברי בורוכוב ורון אלמוג בתופים. בשירים אחדים מופיעים אורחים - אהובה עוזרי בבולבול טרנג, מתי (הבן של ישראל) בגיטרה, וגם חבורות הזמר "היוצאים מגדרם" ו"גני שיר". במנדלינות מנגנים "אנסמבל כלי פריטה שפיה" וגם שרה טיילור ורחלי יובל. כולם יחד מנגנים רק כשממש צריך. זה הכבוד האמיתי שהם נותנים למוסיקה של הדודאים.
קול דודי מדלג על ההרים
וליבי פועם לשמע פעמיו
הנה הוא בשער הנה הוא בגני
יישאני על כפיו ויובילני חדריו
הנך יפה רעייתי
מה יפו דודייך תמתי
מור ולבונה וערשך רעננה
בואי בואי כלה...
זה קטע מהשיר שכתב והלחין ישראל גוריון, עם קצת עזרה משלמה המלך, וזה מרגש לראות איך האיש הזה, כמעט בן 78, מלא יצירתיות ואנרגיה טובה, לא מפסיק להופיע ולשיר גם בשני העשורים שחלפו מאז לכתו של בני אמדורסקי, שהיה שותפו מסוף שנות החמישים. מלבד יציאות בודדות, גוריון מתמיד בשמירה שלו על הצליל הישראלי העממי.
אסף אמדורסקי הפוך בגישתו. אלבומו הראשון, עם השיר "אהבה חדשה", הושלם בימיו האחרונים של אביו בני, ומאז אסף לא מפסיק לחדש ולהפתיע, ממציא את עצמו מחדש ועם זאת שומר על הצליל האישי שלו.
מתחילת דרכו, אמדורסקי הצעיר הוא מוסיקאי מאוד מגוון, המנגן בהמון כלים (גיטרות, תופים, בס, קלידים, חצוצרה וסמפלרים). באלבומיו הוא יצר שילוב מקורי בין רוק לדאנס, והקליט שירים שרבים מהם הפכו ללהיטים ("יקירתי", "השמיים הכחולים", "מעיין", "הוא האמין לה", "15 דקות", "חלום כהה" ועוד). אסף אמדורסקי נמצא בתקופה טובה מאוד בקריירה שלו בשנים האחרונות ואולי דווקא משום כך, אחרי עשרה אלבומים שהוציא בעשרים שנות פעילות, הוא הרגיש שמותר לו עכשיו לעצור לרגע ולחזור אל המורשת שבה מרד בתחילת דרכו. וזה נהדר.
"הייתי זקוק להרבה מאוד שנים כדי להעז ולהתמודד עם החומרים האלה", אומר לי אסף בשיחה בגל"צ עם הוצאת האלבום. "גם מכיוון שאני לא זמר כמו אבא שלי, ואין לי הקול שלו וההגשה שלו, וגם כי השירים האלה הם קלאסיקה, ואיך אפשר בכלל לנסות להוסיף להם משהו בלי לקלקל? המטרה היתה לא לקלקל. עכשיו אני שמח שהפרויקט הזה סוף סוף נגמר ואני יכול להמשיך הלאה".
"אולי נעשה דודאים 2?" שואל אותו בחיוך ישראל גוריון, ואסף עונה לו במבט קצת מבוהל: "נראה... אולי..." ובינתיים האלבום כבר מראה סימנים של רב מכר.
yoavk@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו