דרור קרן מיואש: "הכל מתמסמס"

כמו רוב הפסטיבלים ואירועי התרבות, גם פסטיבל "צלילי ילדות", שנערך מזה שני עשורים בתיאטרון חולון מדי שנה בחג הסוכות, נאלץ לחשב מסלול מחדש. הפסטיבל יתקיים השנה בתאריכים 20־24 בדצמבר במתכונת מקוונת ויוצע ללא תשלום.

בין האירועים בפסטיבל תתקיים גם סדרת מופעים בשם "ילדותי השנייה", שבמסגרתה יוצרים יספרו, ישירו ויקראו את סיפורי הילדות שלהם. אחד המופעים בסדרה הוא של דרור קרן, בנו עמרי (21), והמוזיקאית והפסנתרנית ורד פיקר. מדובר במפגש תיאטרלי־מוזיקלי שבמסגרתו יקריאו השלושה סיפורי ילדות וישירו שירי ילדות. ורד ועמרי ינגנו, ודרור ישחק וישיר. 

"עמרי הוא מוזיקאי שבחודשים הקרובים יוציא אלבום ראשון", מספר דרור. "כבר בגיל שבע הוא תפס גיטרה וידע את ייעודו בחיים. את ברכת הדרך הוא קיבל מסבא, שלום חנוך (אמו של עמרי היא מאיה, בתו של חנוך - מ"כ). הוא הופיע איתו כבר בגיל 10. במופע המחווה האחרון שעשו לשלום, עמרי שר את "אדם בתוך עצמו". יש לו את הדרך העצמאית שלו, והאמת, אין ברירה, הוא נועד לזה. אדם שנועד להיות בעולם הזה לא יכול להתלבט בין ראיית חשבון למוזיקה. אני הבנתי את זה מתישהו לגבי המשחק".

זו פעם ראשונה שאתה ועמרי מופיעים יחד?

"בתום הסגר הראשון הופענו יחד ברחובות, במקום שנקרא 'בית מיכל' שעושה אירועי תרבות. הזמינו אותי להופיע עם נגן. מאחר שעמרי הוא נגן וירטואוז וגם קל לנו לתאם חזרות (צוחק) - היה נהדר. בפסטיבל נופיע עם ורד, שאני מכיר שנים, היא מוזיקאית נהדרת ומצחיקה נורא. כשהתחלנו אני והיא לעבור על רשימת השירים, הבנו שפסנתר לא מספיק - וככה גדלנו להיות שלישייה ביחד עם עמרי. יש לנו רשימה של שירים של ע. הלל ויהונתן גפן, או 'תה עושה סחרחורת' של להקת גזוז. יש שירים של ג'וזי כץ ושלמה ארצי. כל מיני שירים יפים שבא לי לתווך אותם ולהגיש אותם לילדים של 2020. זה מופע לכל המשפחה".

המופע ישודר בדיגיטל ולא יעלה מול קהל.  

"נכון, זה כאילו שאנחנו מביימים מופע לטלוויזיה. היה ברור שחייבים למצוא פתרון כי אחרת זה להשבית הכל וזו אכזבה גדולה לילדים. בעיניי הפסטיבל הזה הוא אחת המתנות הגדולות של חנוכה".

איך אתה שורד תקופה כל כך ארוכה בלי במה? בלי תיאטרון? מתגעגע? 

"אני חווה את הגעגוע הזה דווקא מהקהל. כשאני מופיע עם הסטנד אפ שלי בקיבוצים, בחצרות של בתים, יש לי מפגשים נהדרים עם הקהל שמספר לי על הצורך שלו, על הגעגוע. אומרים לי 'איזה כיף שבאת'. המפגש הזה הוא הליבה של החיים של בני האדם - הרוח, היצירה. אחרת מה שנשאר זה אלכוג'ל ופוליטיקה.

"אני מבין שהמאבק כרגע הוא כללי ולא רק של עולם התרבות. כל אחד מהסקטורים נאבק בנפרד, אז נחלשנו. יש פה משהו שמבחינתי הוא פוליטי לחלוטין, זה לא קשור לימין או שמאל, אלא לזה שאם יפתחו את התרבות אז ידרשו לפתוח בתי כנסת וכאלה, ואנשים לא רוצים להגדיל ראש ולהתעסק עם הדברים האלה, אז אין כלום. זה מייאש כמו שזה נשמע.

"היו הצעות לפתוח, היו מתווים, מדברים, חושבים, אבל הכל מתמסמס ולא באמת בודקים. טסתי לארה"ב 14 שעות במטוס סגור. אם אפשר לשבת עם מסיכות במשך טיסה שלמה - אז אפשר לשבת באולם של 800 מקומות 300 איש עם מסיכות ומדידות חום". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו