מי יבנה אם אין עובדים?

ההחלטה על הגדלת מספר העובדים הזרים נמצאת רגע לפני שעת האפס. בחודשים האחרונים אנו עדים לסאגה שלא נגמרת, האם יוגדלו המכסות או לא?

לאחר הקפאה מתמשכת, השר כחלון הוביל יוזמה ודרך בנושא. הוא הבין כי ללא עובדים לא יהיה היצע של דירות. גם אם יופשרו קרקעות והליכי הבירוקרטיה יתקצרו, בסופו של דבר צריך גם לבנות.

אפשר להתווכח לגבי פעולתיו של כחלון בנושאים רבים שהוביל בענף הבנייה, אבל פעולתיו להגדלת מספר העובדים הזרים מ-8,000 ל-16 אלף הייתה נכונה ומבורכת. לאחר עזיבתו דשדשה הממשלה. עברנו 3 מערכות בחירות, ולא היה ניתן להוביל החלטת ממשלה לקיבוע או הגדלת המכסה.

מאז כינון הממשלה התבשלה החלטה להגדלת המכסה, אבל שוב אגף התקציבים באוצר, שעליו ידע השר כחלון להתגבר בנושא זה, חישק בכל כוחותיו את המהלך. נשאלת השאלה המסורתית, למה אגף התקציבים לדורותיו מתנגד שוב ושוב?

הטענה המסורתית של אגף תקציבים היא שישראלים יגיעו לענף הבנייה אם לא יהיו עובדים זרים. שטות גדולה לחשוב כך. האגף לא משכיל להבין כי ישנן עבודות רטובות ועבודות יבשות. ישראלים עובדים בעבודות היבשות, והרבה. אבל בכל העולם בורחת האוכלוסייה המקומית מעיסוק בעבודות הרטובות.

מה לא ניסו באוצר במטרה למנוע העסקת עובדים זרים בענף - הטלת אגרות מטורפות, מס מעסיקים, עלויות שמגיעות לאלפי שקלים לעובד לחודש. ומי הנפגע? תושבי מדינת ישראל, שמשלמים עלויות אלו במחיר הדירה.

עכשיו נכנסנו למרוץ לקראת פירוק הממשלה. עברנו שבועות מורטי עצבים עם אגף התקציבים, ויכוחים מיותרים, ושוב מתווה יורד של כמות עובדים - בתקווה שהנס של כניסת הישראלים לעבודות הרטובות אכן יתרחש. אשרי המאמין.

מתי יבינו באגף תקציבים כי הזרים בעבודות הרטובות דווקא יוצרים עבודה לישראלים בעבודות היבשות, ומסייעים בהנעת הכלכלה סביב ענף הבנייה. בדובאי הבינו את זה מזמן. שם סינים בונים הכל.

ההחלטה על שמירת היקף העובדים הזרים חייבת לעבור דחוף, לפני שניכנס לשיתוק פוליטי. רק כך נוכל לייצר 60 אלף יחידות דיור בשנה.

שעת האפס מתקרבת לשערי מדינת ישראל, לאור משבר הקורונה וקצב גידול האוכלוסייה בארצנו.