קואליציית התעמולה של תקשורת השמאל

בישראל בת זמננו אפשר להגיד שנתניהוהולך בדרכו של אדולף היטלר ולהישאר בחיים. כלומר, להישאר ראש ממשלה לשעבר. השקרים זולים. נשמעהיריית הזינוק לבחירות, וקואליציית ערוץ אחד-קול אחד התאחדה ונכנסה למצב תעמולה טורבו.

הכתב החוקר רביב דרוקר מסביר ברדיולמה צריך לתת בגוף השידור ציונים של אמת או שקרעל דברי רה"מ, מנהג הלקוח מעדות האנטי-דמוקרטיה של התקשורת האמריקנית. לימור לבנת כותבת: "אין סיבה להאמין לנתניהו". יש סיבה להמשיך לקרוא את לימור לבנת?

ובהמשך, "ידיעות אחרונות" עובר לעוד אופנה אמריקנית פוסט-דמוקרטית שהוצגה בעימותים בין טראמפ לביידן: אמירות מול "עובדות". למשל, ראש הממשלה נתניהו משקר: מצבה של ישראל במגיפה פחות טוב מזה של דנמרק. ובכל זאת, האמת שהתעמולה התקשורתית - היורם-לסית - מקפידה להסתיר, היא שהמצב בישראל טוב. לא היינו אומרים יותר מזה אלמלא היה ראש הממשלה מושמץ ברציפות דווקא כאשר הוא פועל נכון. הנה, אמר מי שאמר "בני עמי מתים". הוא צודק עובדתית, אבל בכל זאת נשאר בחיים.

אז קודם כל אזהרה לקוראי העיתונים ולצופי הטלוויזיה: צריכת יתר חושפת אתכם לתעמולה במינון שקרי גבוה. גם בערוצים 12 ו-13 וגם ב"ידיעות" מישהו החליט לעשות כאילו "בדיקת עובדות", כאשר למעשה זו תקשורת שהופכת לצנזורית.

אבל מה שפחות משמח זה שהשמאל בראשותגנץואשכנזי קבע אתסיסמת הבחירות: נתניהו זה "שטיקים וטריקים" ו"אין סיבה להאמין לו", כלומר הוא משקר. והתקשורת החד-ערוצית המובלת על ידי "מנהיגי תקשורת" משולבת בתעמולה. אין הישגים, אין תוצאות, אין הצלחות, אין כישלונות; יש רק "שקרן".

אז "העובדות": נתניהו הוא ראש הממשלה היחיד מאז יצחק שמיר שנצמד לקו מדיני, ביטחוני ואידיאולוגי ברור, ולא הונה את בוחריו. המנהיגים הנערצים על התקשורת בישראל הם יצחק רבין ז"ל, אהוד ברק, אריק שרון, שמעון פרס, אהוד אולמרט וציפי לבני. ברגע שנתקלו בהתנגדות קלה מצד המציאות או מצד האיחוד האירופי, גופים בינלאומיים או הממשל האמריקני - הם התקפלו, מעלו באמון הבוחרים והפכו "גמישים" מאוד - כלומר, בתוך חודשים ספורים פנו מימין לשמאל, וגם גרמו למחדלים ביטחוניים חמורים.

ההתגייסות של התקשורת בשלב הזה מקבלת רוח גבית חזקה מאמריקה. הוכח בבחירות האחרונות שם שבליץ אחיד ועוצמתי של כלי התקשורת המרכזיים יכול להזיז את המחוג ולקבוע את המנצח בבחירות. הוכח גם שמערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק פועלות לפי הקונצנזוס התקשורתי. בארה"ב, ה-FBI, המפלגה הדמוקרטית והתקשורת המרכזית פעלו כמו מיסבים מגורזים היטב בפברוק פרשיות שכמעט גרמו להפלת הנשיא המכהן. אצלנו זה כבר הצליח באופן חלקי: ראש הממשלה כבר יושב למעשה על ספסל הנאשמים. אלה "העובדות".