סיבה לדאגה מהמינויים החדשים בממשל: הקול קול ביידן, אך הידיים ידי אובמה

ככל שחולפים הימים ג'ו ביידן בונה את הקבינט העתידי שלו לנשיאות ארצות הברית מתבהרת התמונה –האנשים שסומנו לתפקידי מפתחבממשל הצפוי הם אותם אנשים שיישמו את דוקטרינת אובמה, שלא לומר אף הגו חלק מהרעיונות בכהונת הנשיא הדמוקרטי, בתחילת העשור האחרון.

יש הטוענים כי ביידן יהיה הרבה יותר מתון מאובמה בכל הקשורליחס למזרח התיכון, שמדובר בידיד אמיתי של מדינת ישראל – אולי זה נכון, אך כידוע, האנשים הם העושים את ההבדל. מינוי תפקידי המפתח בממשל מצביע יותר מכל אמירה מן השפה אל החוץ על האסטרטגיה שיוביל הממשל של ביידן.

מבט מהיר בשיבוץמזכיר המדינה העתידי, ראש ה-CIA, והיועץ לביטחון לאומי מראה תמונה ברורה – כולם נשאו בתפקידי מפתח בממשל אובמה בתחילת העשור, אותו ממשל שהוביל הסכם גרעין שערורייתי עם איראן, שידר רפיסות בולטת אל מול הטרור, וקידם מנופי לחץ על ישראל, עד רמה של כמעט סנקציות. אותם אנשים הובילו את המשימות שבגינן מצאנו עצמנו בנחיתות באו"ם, ובעצם בלא מעט תהליכים שהממשל של אובמה קידם.

המינויים הללו לא רק מצביעים על הכיוון, אלא גם על הנחישות בקידום אותם רעיונות שראינו לאן הובילו בעבר. ואם מי שממנה אותם הוא ביידן עצמו, אין יותר מעיד על כך שהוא אימץ את דוקטרינת אובמה, ומכאן והלאה ניתן להבין את הכיוון הכללי.

יש להניח שהידיעות על מינויים אלו זוכים לשביעות רצון אדירה וקורת רוח באיראן, בסוריה, בקרמלין, ובאנקרה, לרבות עזה ורמאללה – בכל המקומות האלו שהפכו למוקצים ונרדפים בשנים האחרונות, זנוחים ולא משפיעים במיוחד ככל הנראה יש תחושה של התעלות – הסבלנות שלהם השתלמה, והנה חוזרת אלינו במשב רוח לא מרענן ה"אידיליה" הליברלית שהביאה את האחים המוסלמים לשלטון במצרים, מוטטה את קדאפי, ואפשרה את התחזקות דאעש, שלא לדבר על ההשתוללות של אסד נשיא סוריה בפשעים נגד האנושות, והפעילות האיראנית בכל רחבי המזרח התיכון. אותו ממשל שהעמיד את ישראל לא אחת עם הגב לקיר.

אין ספק שמדובר בהתפתחות לא טובה לישראל, אשר עלולה גם לפגוע באופן מהותי בבריתות האסטרטגיות שנרקמו כאן עם המדינות הערביות המתונות.

ועם זאת יש לציין שהפור עדיין לא נפל וטראמפ נלחם בערוצים המשפטיים על תוצאות הבחירות – זה נראה כמלחמת מאסף אבודה, אך שום דבר עוד לא סופי. גם המדינות הערביות שטעמו את "נזיד העדשים" ממטבחו של אובמה למדו לקח או שניים ומה שהיה לא בטוח שיהיה שוב. את כל אלו עוד נגלה, אך הרוח הנושבת מוושינגטון עלולה להיות קרה במיוחד.

את ה"עדנה" הזו אנו נרגיש בקרוב ממש בגבול הצפון ובגבול עזה, ואף בתוך יהודה ושומרון. עבור הפלשתינים מדובר בהזדמנות לחזור אל הבמה, לאחר מספר שנים בהם הממשל האמריקאי נטש אותם במלוא מובן המילה – אנשיו של ביידן כבר מיהרו להצהיר שכוונתם לחזור לשולחן הדיונים בהקשר זה.

בתוך הקלחת הזו, ובמסגרת הפוליטיקה המקומית שלנו יש גם מי שעשוי להרוויח – דווקא בהינתן ממשל דמוקרטי בוושינגטון ובהתחבר לבחירות פה בישראל שבכל יום נראות קרובות מתמיד, ראש הממשלה נתניהו יכול לטעון שרק הוא מסוגל יהיה לעמוד מוד הלחץ האמריקאי – אחרי הכל, הוא כבר התנסה בזה והצליח לא רע. מבחינה פוליטית, כאמור, התהליכים האלו די משחקים לידיו, בטח כאשר אנו שומעים בימים האחרונים אמירות על "התפרקות גוש הימין".

לחץ גיאו-פוליטי של ארצות הברית ואירופה על ישראל ירתיע מפלגות כאן בארץ מחבירה לממשלה שפניה לוויתורים אפשריים, וכשהחיסון לקורונה מתקרב מאוד, אנו צפויים למחזה פוליטי מעניין ברבעון הראשון לשנה הקרובה.

ההתפתחויות בוושינגטון, אם כן, מבשרות לנו רם וברור – הקול הוא קולו של ביידן, הידיים ידי אובמה.