הנשיא הנבחר של ארה"ב, ג'ו ביידן, הוא אחד הפוליטיקאים האמריקנים הוותיקים ביותר בזירה, והניסיון ארוך השנים שלו בתפקידים שונים בסנאט ולאחר מכן כסגן נשיא כלל עיסוק רב בסוגיות הקשורות בישראל ובמזרח התיכון. ירידה לעומק הקריירה הפוליטית של ביידן והיכרות עם פועלו יכולה, אולי, להסביר למה ניתן לצפות מהאיש שייכנס בחודש ינואר לבית הלבן.
ג'ו ביידן נבחר לראשונה לבית הנבחרים בשנת 1972 וכבר מתחילת הכהונה שלו כמחוקק הוא גילה עניין במדיניות חוץ. ביידן, בן 30 בסך הכל, גילה כבר אז עניין ער בנעשה בישראל וגיבש השקפת עולם שהביעה מצד אחד מחויבות לקיומה ושרידותה של ישראל, אך התנגדות להתרחבותה וקריאה להסכם שלום בינה ובין הערבים.
ביידן הצעיר הציג את השקפת העולם הזו לראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, בפגישה שנערכה בשנת 1972, קצת לפני מלחמת יום הכיפורים, במהלך סיור בישראל שערך הסנאטור הצעיר. סגן הנשיא ביידן סיפר את הסיפור לאורחים במסיבת יום העצמאות בשגרירות ישראל בשנת 2015. לצד הזדמנות לתמונה עם ראש הממשלה האייקונית, ביידן הזהיר את גולדה מאיר מפני סיפוח זוחל של שטחי יהודה ושומרון והציע לה לסגת מנקודות שאינן אסטרטגיות ביהודה ושומרון, רמת הגולן וחצי האי סיני.
במהלך הפגישה ציירה גולדה את מצבה הצבאי של ישראל בצבעים קודרים מאוד, ככל הנראה בתקווה לסיוע נוסף מארצות הברית בשעה שהמתח הצבאי מול מדינות ערב גבר, והסנאטור הצעיר מדלוואר נראה חרד. גולדה, ששאלה אותו מדוע הוא נראה מודאג, הבטיחה לביידן כי "יש לנו נשק סודי אדוני הסנאטור, אין לנו שום מקום אחר ללכת אליו".
כמעט חמישים שנה לאחר מכן טען ביידן כי השיחה הזו השפיעה מאוד על יחסו לישראל, אך גישתו האוהדת למדינה היהודית נגעה במשך כל הקריירה הפוליטית שלו גם להשקפה כי עליה להתפשר עם שכניה ולהימנע מצעדים שיביאו להגדלת המתיחות באזור.
שאלת החקיקה
הדעות חלוקות משמעותית לגבי הרקורד של הסנאטור ביידן בכל הקשור לישראל. עיתונאים ופוליטקאים שונים בישראל טענו פעמים רבות כי רקורד ההצבעות של ביידן, לצד החקיקה שהוא יזם, נופל בהרבה משל מחוקקים אחרים שהגדירו עצם פרו ישראלים כפי שהגדיר ביידן.
לעומת הביקורת נשמעו לאורך השנים גם טענות לזכותו של ביידן בכל הקשור להצבעותיו עם ישראל. במאמר שפורסם ב"ג'רוזלם פוסט" בשנת 2008 כתב הסנאטור האמריקני אריק פינגרהארט כי "על אף שהסתכסך פעמים רבות עם הקהילה הפרו ישראלית בוושינגטון, במיוחד בנושא ההתנחלויות, לביידן יש רקורד יצוק של חקיקה התומכת בישראל וכיו"ר וועדת החוץ של הסנאט הוא הפך למוביל של חקיקה פרו ישראלית".
גישתו הישירה, הלא מתרפסת והלא מרצה כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הסנאט, סייעה לו ליצור אמון בקרב מי שעבד איתו לשכנע מחוקקים גם מהצד השני של המפה הפוליטית שכאשר נוצרה עמו הסכמה, ניתן לשתף עמו פעולה בחקיקה וסוגיית פרו ישראליות.
מזרח תיכון חדש?
עמדתו של ביידן למזרח התיכון היא ייחודית והתפתחה רבות במהלך הקריירה שלו. בניגוד לרבים במפלגתו, ביידן התנגד ללחץ שהפעילו ממשלות ערביות בחרם הנפט ואף אמר בכמה הזדמנויות במהלך משבר הנפט של שנות ה-70 כי "נפט ערבי לא צריך להכריע את המדיניות האמריקנית במזרח התיכון".
ביידן התנגד לפלישה לעיראק במהלך מלחמת המפרץ אך תמך, כיו"ר ועדת החוץ העוצמתית של הסנאט, במבצע "חירות מתמשכת" בשנת 2001, במסגרתו הופל שלטונו של סאדם חוסיין. זאת משום שסבר כי יש בידי סדאם כלי נשק גרעיניים וכי יש לסייע למיעוטים שסבלו תחת שלטונו.
בקרב הכורדים נחשב ביידן לאחד התומכים הגדולים ביותר שלהם במערכת הפוליטית האמריקנית. ביידן היה מהפוליטיקאים האמריקנים המעטים שערכו ביקור רשמי באוטונומיה הכורדית בצפון עיראק, שם ביקר בשנת 2002, הוא עשה רבות בבית הנבחרים ומחוץ לו לסיע להרחבתה של האוטונומיה מול לחצים קשים מאוד מצד טורקיה, ממשלת בגדד ואיראן.
סוגייה נוספת שבה קיימת מחלוקת על עמדותיו האמיתיות של ביידן היא איראן ופרויקט הגרעין שלה. למרות החלק המרכזי שלקח ביידן בבניית הסכם הגרעין עם איראן, ברור מהתבטאויותיו בעבר כי הוא מבין את הסכנה הנשקפת מטהרן. בגילוי דעת שפרסם הנשיא הנבחר באתר האיטרנט של רשת CNN, תחת הכותרת "דרושה דרך חכמה יותר להיות קשוחים מול איראן", הוא כתב: "איני שוגה באשליות באשר לסכנה שנשקפת לאינטרסים הביטחוניים שלנו ושל בעלות בריתנו מהמשטר באיראן". אך האם ההבנה הזו מספיקה? ימים יגידו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
