קטאר, מתאר בכיר בממסד הביטחוני הישראלי בטון מתפעל ומתרעם כאחד את ממלכת הגז שלחוף המפרץ הפרסי, "הפכה לאמנית ג'גלינג בינלאומית; ידה בכל, לטוב ולרע: זו אמירות קטנה יחסית אך עשירה כקורח, הגובלת בערב הסעודית ומצליחה לייצר השפעה החורגת אלפי מילין משטחה".
קטאר שוב בכותרות, כי אולי היא הדבר הבא (או אחד הבאים), בתהליך הנרמול של יחסי ישראל ומדינות ערב. המו"מ החשאי שמתנהל להסדרה ארוכת טווח בעזה קשור לאפשרות הזאת. רק אפשרות, כי כשמדובר בקטאר - הבלתי צפוי הוא פעמים רבות הצפוי. קטאר היא במידה רבה סיפור של דבר והיפוכו.
המונרכיה הקטארית, שבשנה הבאה ימלאו 50 שנה לייסודה, מארחת כבר שנים בשטחה את בסיסי הצבא האמריקני ואף מממנת את אחזקתם (בסיס חיל האוויר שבאל־חודייד ובסיס נוסף באסליילה). הנוכחות האמריקנית במדינה לא מנעה מקטאר לאפשר גם לבכירי חמאס לפעול משטחה תקופה ארוכה. במקביל, היא מקיימת יחסים הדוקים עם המשטר בטהרן; מהווה בורג מרכזי, לצד טורקיה, בציר האחים המוסלמים האנטי־מערבי; תמכה בנשיא המצרי המודח, איש האחים המוסלמים מוחמד מורסי; ובמשך 40 שנה פרסה חסות על השייח' ד"ר יוסף אל־קרדאווי, המנהיג הרוחני הבולט ביותר של האחים המוסלמים, שהתגורר בתחומה.
יותר מחוט אחד קשר לאורך השנים בין קטאר לארגוני טרור, מה שסייע לה לא פעם לחלץ משבי הטרור אנשי דת נוצרים מדאעש שבסוריה, נזירות וחיילים לבנונים מג'בהת א־נוסרה ועוד. ד"ר מיכל יערי, מומחית למדינות המפרץ מאוניברסיטת בן־גוריון והאוניברסיטה הפתוחה, שסיימה לאחרונה כתיבת מסמך רחב (מטעם מכון מתווים) על יחסי ישראל־קטאר, מזכירה נשכחות: קטאר שלחה נציג גם לוועידת השלום במדריד ב־1991, וגם להלווייתו של יצחק רבין.
בשנים האחרונות השקיעה קטאר כ־1.5 מיליארד דולר ברצועת עזה וסייעה לשלטון חמאס שם. במקביל, מגלה יערי, קטאר השקיעה גם 250 מיליון דולר בארגונים אמריקניים ציוניים ופרו־ישראליים בארה"ב, ואף שכרה יועץ תקשורת שמזוהה עם הימין האמריקני כדי להפעיל שם לטובתה לובי נרחב בקהילה היהודית.
השמועות האחרונות מספרות על ניסיון להתנקות מתביעות משפטיות, שתלוית ועומדות נגד גופים קטאריים בבתי משפט בארה"ב, סביב קשרים לכאורה עם הטרור. כך, למשל, ביוני האחרון עורך הדין האמריקני סטיבן פרלס הגיש בשם משפחות שכולות ונפגעי טרור תביעה בעיר ניו יורק נגד מוסדות פיננסיים קטאריים. על פי הטענה, הללו מימנו לכאורה פיגועים שביצעו הג'יהאד האסלאמי וחמאס.
קטאר מנסה לרכוש השפעה גם בגדה המערבית, באמצעות הלוואות והשקעות ברשות הפלשתינית. שליט קטאר, תמים בן חמד אל־ת'אני בן ה־40, מארח דיפלומטים אמריקנים, רוסים וסינים, כמו גם בכירים ישראלים, והוא בקשר עם אבו מאזן, אך גם עם חמאס.
אל־ת'אני עם הנשיא טראמפ // צילום: אי.פי
חמד בן ח'ליפה אל־ת'אני שהיה אמיר קטאר לאורך 18 שנה (עד 2013), חלק פעם עם מראייניו בתוכנית של סי.בי.אס ניוז "60 דקות", את פילוסופיית החיים של מדינתו הקטנה: "אנו מדברים עם כולם. האין זאת מדיניות טובה למדינה קטנה? האמריקנים לא אוהבים את מערכת היחסים שלנו עם איראן. האיראנים וחמאס לא אוהבים את מערכת היחסים שלנו עם ישראל. ישראל לא אוהבת את מערכת היחסים שלנו עם חמאס. זה מתאזן".
לכבות שריפות בדולרים
בבזאר הדיפלומטי חובק העולם הזה מושקע הון עתק. הקטארים, בעלי עתודת הגז השלישית בגודלה בעולם, דבקים במה שהם מכנים "מדיניות אי ההזדהות". "בשונה משכנותיה המזוהות עם קו אידיאולוגי מסוים, שמשפיע על התנהלותן בזירה המזרח־תיכונית", מסבירה ד"ר מיכל יערי, "מדיניות החוץ הקטארית חריגה בנוף הערבי, בשל הימנעותה העקבית מהשתייכות לגוש מדינות זה או אחר. חרף היותה קטנה וחלשה מבחינה צבאית, בוודאי ביחס למעצמות האזור, קטאר מסרבת לקבל את תכתיביהן, משום שמבחינתה, עצמאותה המדינית, היא אינטרס עליון".
ואכן, קטאר יצקה למושג אי־הזדהות משמעות חדשה, לכאורה אידיאולוגית, אבל למעשה טקטית. עכשיו, כאילו בהפתעה, עולה כאמור מחדש האפשרות שהיא תקשור קשרים רשמיים וגלויים עם ישראל. קשרים מסוג זה אינם זרים לקטארים. עד 2009 קיימו ישראל וקטאר יחסים דיפלומטיים וכלכליים רשמיים, אולם לאחר מבצע עופרת יצוקה, הקטארים ניתקו את היחסים.
בירושלים, למרבה הפלא, לא מתגעגעים לעידן היחסים הפורמליים ההוא, ודווקא הימים ההם אינם רשומים באותיות של זהב אצל חלק ממעצבי ומבצעי המדיניות. שרי החוץ של ישראל, שלמה בן עמי, סילבן שלום, ציפי לבני וגם רה"מ לשעבר אהוד ברק, נפגשו עם הקטארים ולא ליקקו דבש. גם הזיכרונות מקטאר של אלי אבידר (כיום ח"כ מטעם ישראל ביתנו), שעמד בראש הנציגות הישראלית שם, ושל יעקב הדס שהיה הקונסול הכלכלי - אינם מלבבים. בדו"ח האחרון שלה מספרת יערי שהנציגות הישראלית בקטאר אמנם תפקדה כשגרירות, אך לא הורשתה להניף דגל ולקבוע שלט בכניסה.
דווקא המציאות כיום, בהיעדר יחסים רשמיים, סבירה בהרבה. מאז 2014 (מבצע צוק איתן) קטאר הפכה לשחקן מרכזי בסיפור עזה והיא מתחרה במצרים, לא פעם בהצלחה, על תפקיד המתווכת בין ישראל לבין חמאס. היא זו שקונה כבר כמה שנים בכספה את הרגיעה היחסית שם. היא כיבתה, כמעט ברגע האחרון, בעשרות מיליוני דולרים, את הבערה הגדולה במאי 2019, אז נורו מהרצועה לעבר ישראל 700 רקטות.
כיום קטאר מזרימה הון למיזמים הומניטריים בעזה, כגון בניית בתים ושכונות חדשות. היא גם רוכשת מישראל דלק שמפעיל את תחנות החשמל ברצועה, ואולי תהיה גם זו שתזרים את הכסף הגדול ל"מיזמי השלום" ברצועה - אי מלאכותי, נמל ושדה תעופה - פרויקטים מדוברים שבינתיים נותרו על הנייר בלבד.
ד"ר מיכל יערי // צילום: תומר אפלבאום
במערכת הביטחון יש מי שאינו משוכנע שלישראל כדאי בכלל להעלות את היחסים עם קטאר על פסים רשמיים. מוחמד אל־עמאדי, הנציג הקטארי הלא רשמי לעזה, שוהה לא מעט בתל אביב. במקביל, בכירים ישראלים כראש המוסד יוסי כהן, אלוף פיקוד הדרום הרצי הלוי, וגם שרים ואנשי כלכלה פוקדים את דוחא בירת קטאר. "מה רע כרגע?" שואלים אחדים במערכת. לתפיסתם, ייתכן שדווקא פורמליזציה של היחסים תזיק.
"יש מדינות שיקדימו"
סבך האינטרסים שלמרות הכל אולי יעלו את היחסים עם קטאר על המישור הרשמי, נע על הציר עזה־ישראל־וושינגטון. עבור הקטארים, הדרך לממשל האמריקני, לפחות תחת הנשיא טראמפ, עוברת דרך ישראל, והדרך לישראל עוברת ברצועת עזה, באמצעות התיווך מול חמאס וההון העתק שמושקע ברצועה.
קטאר מקווה לפתוח דלתות בוושינגטון ולהשפיע על הממשל שם ללחוץ על סעודיה והמפרציות, ואולי גם על מצרים, לבטל את החרם שהושת עליה בשלוש השנים האחרונות.
תזכורת: ביוני 2017 ניתקו סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות ובחריין את קשריהן הדיפלומטיים עם קטאר, אסרו סחר עימה וביקורים בשטחה, ואף הורו לאזרחיהן לעזוב את תחומה. קואליציית החרם תבעה מקטאר לנתק את קשריה עם איראן, לגרש מתחומיה את כל אנשי חמאס והאחים המוסלמים, לסגור את רשת התקשורת בעלת ההשפעה אל־ג'זירה, ובעיקר לחדול מלהתערב בענייניהן של מדינות זרות ולהפסיק כל מימון או תמיכה בארגוני טרור. קטאר, מנגד, מכחישה עד היום שהיא תומכת בטרור, ואף טוענת שהיא מסייעת בלחימה נגדו.
הדיל שבו לכאורה מדובר עתה, כולל שדרוג ופורמליזציה של הנורמליזציה שכבר קיימת בין קטאר לישראל; מיתון משמעותי של המעורבות הקטארית בציר האחים המוסלמים; התנתקות מאיראן ופיצוי כלכלי וביטחוני אמריקני לקטאר. במקביל, קטאר אמורה להעמיק עוד את מעורבותה והשפעתה על חמאס עזה, כדי להביא להסדרה ארוכת טווח מול ישראל וגם לעסקה שבמסגרתה יוחזרו לישראל גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול וכן האזרחים הישראלים אברה מנגיסטו והישאם א־סייד שחמאס מחזיק בשבי.
השר צחי הנגבי // צילום: יהודה פרץ
האם דיל שכזה ריאלי בנקודת הזמן הנוכחית? לא בטוח. השר צחי הנגבי, שכיהן עד מאי האחרון כשר לשיתוף פעולה אזורי, מעריך שקטאר תמתין לתוצאות הבחירות בארה"ב. "גם לאחר מכן", סבור הנגבי, "יש כמה מדינות שיקדימו את קטאר בשדרוג פורמלי של קשריהן עם ישראל".
לישראל יש בכלל אינטרס לשלום ולקשרים פורמליים עם קטאר, כשהיא מקושרת לאיראן ולציר האחים המוסלמים?
הנגבי: "החיבור של קטאר לאיראן מאוד בעייתי. לעומת זאת, החיבור שלה עם הפלשתינים אינו נוגד את האינטרסים של ישראל. כל תהליך שמסיר את החיבור לאיראן יהיה חיובי, אבל אני עדיין לא רואה את זה קורה".
לישראל יש יכולת להשפיע על סעודיה ובעלות בריתה להסיר את החרם מקטאר, ולקבל בתמורה נורמליזציה גלויה?
"פחות סביר בעיניי. זו יריבות שיונקת ממערך הכוחות בעולם המפרציות, עם משקעים של שנים ארוכות. ישראל, ובמידה רבה גם ארה"ב, נטולות השפעה בתוך המשחק הפנים־מפרצי הזה".
קטאר מחליפה את מצרים בהדרגה כמתווכת מול חמאס?
"מצרים היא המתווכת האולטימטיבית, כי יש לה שלום עם ישראל ואינטרס משותף למנוע טרור. זה לא הולך להשתנות. קטאר היא הגזבר. הקטארים מוכנים לעשות מה שהמצרים אינם מוכנים לעשות; להכניס את היד לכיס שלהם ולהעביר כספים. הם עושים שימוש מושכל בהון העצום שלהם כדי לחזק את מעמדם באזור. הכסף הזה אינו הולך לטרור. אנו עוקבים אחרי כל תשלום ורואים שהוא מגיע לתשתיות, לרופאים, למורים, לרוקחים, לעניינים אזרחיים".
גם הם רוצים חמקן
הנגבי מתחמק מלהשיב על השאלה האם ביקר בקטאר, אך מספר שלא פעם פגש את השליח אל־עמאדי. הוא צופה כי "בעוד שנים אחדות מתן פומביות ליחסים עם ישראל כבר לא ייחשב להפתעה או לחדשה מרעישה. זה ייכנס לגדר חדשות העבר. החיבור בין ההון והידע האנושי הישראלי לכוח הפיננסי של מדינות המפרץ הוא חיבור קלאסי וטבעי, שלא ניתן לעכב אותו עוד".
גם ד"ר יערי מעריכה כי הסכם נורמליזציה בין קטאר לישראל "אינו עומד כרגע על הפרק. קטאר חוזרת ומדגישה שללא התקדמות בנתיב הפלשתיני היא לא תנרמל את יחסיה עם ישראל, וגם ישראל לא ממהרת להידוק יחסים, בשל ההשפעה האפשרית שיכולה להיות לכך על יחסיה עם איחוד האמירויות הערביות וסעודיה, ובשל קשרי קטאר עם גורמים עוינים לישראל".
עם זאת, יערי מציינת אף היא ש"מאז 2014 קיים שיתוף פעולה חסר תקדים בין שתי המדינות בסוגיית עזה, שמצליח להשיג את מטרתו העיקרית: מניעת עימות צבאי נוסף בין ישראל לחמאס. לא מן הנמנע שבסוגיות אחרות שבהן יש זהות אינטרסים, הסוגיה הפלשתינית תידחק הצידה ושיתוף הפעולה יתרחב".
האיתותים שמגיעים מקטאר בנוגע לאפשרות שדרוג היחסים עם ישראל הם כרגיל דואליים וסותרים: מצד אחד התקשורת הקטארית תוקפת את הסכם הנורמליזציה בין ישראל לאמירויות בשצף קצף, ומאשימה את שליט האמירויות, מוחמד בן זאיד, בנטישת הפלשתינים ובבגידה בהם. שר החוץ הקטארי מוחמד בן עבד א־רחמן אל־ת'אני, וסגניתו לולווה אל־ח'טאר, מבהירים שהאמירות הסונית לעולם לא תנרמל את יחסיה עם ישראל לפני שהסוגיה הפלשתינית תיפתר.
אלא שיש גם סימנים הפוכים: קטאר פנתה לממשל טראמפ בבקשה רשמית לרכוש מטוסי F-35. האם כמו במקרה של האמירויות, יהיה זה התנאי לנרמול היחסים עם ישראל? או שמדובר ברצון לאזן כוחות עם היריבה מהמפרץ, שמצטיידת עתה במטוסי החמקן הללו? בוושינגטון יתקשו להיענות בחיוב לבקשה הקטארית, כל עוד קטאר קשורה לאיראן ולציר האחים המוסלמים.
קטאר, למרות נאמנותה לטורקיה, תמכה בפועל בתוכנית המאה ופרסמה כבר בחודש הקודם הודעה משותפת עם ארה"ב שכללה הכרה בחזון האמריקני כבסיס לפתרון הסכסוך הישראלי־ערבי. ההצהרה המשותפת חולקת הערכה לתפקיד שקטאר ממלאת בקידום יוזמות מול סומליה וסודאן, אך מדלגת על הרשות הפלשתינית ואינה מזכירה אותה. היא כוללת דיווח, שלא זכה לתשומת לב מרובה, על אודות הסכמה אמריקנית למכור לקטאר נשק בשווי מיליארדי דולרים, וכן על הסכמה לכאורה בין שתי המדינות להיאבק בטרור.
לכך צריך להוסיף אמירה של פקיד במשרד החוץ האמריקני, שאמר במפורש לפני שבועות אחדים כי ארה"ב מאמינה שניתן יהיה לנרמל את היחסים בין ישראל לבין קטאר, וגם דיווח טרי של אתר החדשות הרוסי ספוטניק ניוז בשם "מקור במפרץ הפרסי", כי קטאר "שוקלת עתה לנרמל את יחסיה עם ישראל, בתיווך אמריקני". "העסקה", על פי המקור, פשוטה: "תמורת הסכם עם ישראל וושינגטון תפעיל לחץ על מדינות במפרץ להסיר את החרם שהטילו על קטאר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו