סר וזעף וחולה, ספון יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס בביתו שברמאללה כבר כמה חודשים. הקורונה כופה עליו זהירות מופלגת. בגילו, 85, עם מחלות רקע ותיק רפואי עשיר, אבו מאזן אינו יכול להרשות לעצמו אחרת. אלא שעל פי עדות מקורביו, מצב הרוח הקודר שבו הוא נתון, קשור בעיקר לבידודה המתמשך של הרשות הפלשתינית והמצור המדיני־כלכלי שבו היא נתונה.
אחרי סטירת הלחי הפומבית מהליגה הערבית, שבפועל דחתה את בקשת הפלשתינים לגנות את ההסכמים בין ישראל לבין בחריין והאמירויות, לא חדלו אבו מאזן ודובריו מלגדף ולקלל את המפרציות. אלא שהופעת בנדר בן סולטאן, מבכירי הדיפלומטים הסעודים לשעבר, בערוץ אל־ערבייה במשך כמעט שעתיים, והזובור הפומבי שראש המודיעין הסעודי לשעבר ערך שם לפלשתינים, סכרה את פיהם.
סעודיה התהפכה על הפלשתינים בנאום הזה במאה ושמונים מעלות. גם אם תהיה האחרונה מהמחנה המתון הערבי לחתום על נורמליזציה ושלום עם ישראל, הרי שלפחות על פי בן סולטאן, הסדר השתנה: קודם נורמליזציה ערבית־ישראלית, ורק בשלב שני הסכם ישראלי־פלשתיני. מי שהביאו זאת על עצמן, הבהיר סולטאן, הן ההנהגות הפלשתיניות לדורותיהן: מערפאת (שסבל משיגעון גדלות) ועד אבו מאזן, ש"בורח מפתרונות" ואינו מחמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות. סולטאן תיאר את החבורה מהמוקטעה ככפוית טובה, בוגדנית וכהנהגה שנכשלת שוב ושוב.
הביקורת על אבו מאזן והקו שהוא נוקט אינם מגיעים רק מבחוץ. ממר"י (המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון) פרסם בחודשים האחרונים את דבריהם של בכירים פלשתינים לשעבר, שמפצירים באבו מאזן לשנות את הקו הסרבני שהוא נוקט. הבולטים שבהם הם סופיאן אבו זיידה, אשרף אל־עג'רמי וזיאד אבו זיאד.
אבו זיידה, שר האסירים לשעבר בממשלת הרש"פ, חבר פת"ח שמקורב למוחמד דחלאן (יריבו של אבו מאזן), קורא לפלשתינים להפנים כי הם "אינם ניצבים עוד במרכז היקום, וכי גם הסוגיה הפלשתינית אינה עומדת עוד בראש סדר העדיפות של העולם ומדינות ערב, שטרודות גם באינטרסים שלהן ובאסונות אחרים שפוקדים אותן.
אבו זיידה מצביע על צביעותה של הרש"פ שמגנה את הנורמליזציה של האמירויות עם ישראל, אך מעולם לא גינתה את הנורמליזציה בפועל של קטאר עם ישראל מאז 1996 ("והקמת נציגות ישראלית שם באופן גלוי"). הרש"פ, הוא מזכיר, אף שיתפה פעולה עם נורמליזציה של גורמים ערביים רשמיים עם ישראל, כאשר הדבר תאם את האינטרסים שלה.
הפגנה נגד ההחלטה לסגור את חשבונות הבנק של אסירים פלשתינים בכלא הישראלי // צילום: GettyImages
הוא אינו חוסך ביקורת גם מטורקיה, שמקיימת קשרי מסחר וביטחון רחבי היקף עם ישראל, אך בה בעת מגנה את ההסכם בינה לבין האמירויות, והוא גם מזכיר שלא אחר מאשר הממונה על המודיעין הסעודי לשעבר, הגנרל בדימוס אנוואר עושקי, ביקר בישראל באופן גלוי, כשהוא מלווה בבכיר פלשתיני, לאחר שקוטלג ברשימת "הנורמליזציה המותרת", זו שמשרתת את הסוגיה הפלשתינית ואינה מוגדרת כנעיצת סכין בגב. הדיאגנוזה של אבו זיידה היא שהסוגיה הפלשתינית איבדה הרבה מקדושתה בעיני העולם, גם העולם הערבי, "בגלל הפילוג והפיצול בתוכה... משום שנכשלנו בשמירה על אחדות עמנו... ומשום שנכשלנו בבניית מוסדות מדינה על בסיס של טוהר כפיים ושקיפות..."
לאמץ שפה דיפלומטית
גם אשרף אל־עג'רמי, איש פת"ח, שאף הוא כיהן כשר לענייני אסירים ברש"פ, בא חשבון עם ההתנהלות המדינית של הרש"פ ב־20 השנים האחרונות. הוא מזכיר את כישלון הפלשתינים בהפרכת "הנרטיב הישראלי השקרי, שהטיל את האשמה לכישלון התהליך המדיני על הפלשתינים". בעיקר הוא מפציר בפלשתינים להכיר בטעויותיהם המדיניות, ולגבש מחדש חזון ותוכנית פעולה מדינית מוחשית. מבין הטעויות הפלשתיניות הבולטות, אל־עג'רמי מציין את הפעילות המזוינת במהלך האינתיפאדה השנייה, גם לאחר פיגועי 11 בספטמבר, כשכבר שרר קונצנזוס בעולם נגד הטרור. מדיניות זו, לדבריו, היוותה עילה לישראל להקמת גדר ההפרדה, גרמה לאבידות כבדות לפלשתינים בנפש ובכסף והניחה את היסודות להשתלטות חמאס על רצועת עזה".
נדבך נוסף לביקורת מוסיף השר לשעבר לענייניי ירושלים ברש"פ, זיאד אבו זיאד. אבו זיאד קורא למנהיגים הפלשתינים לזנוח את שפת הקללות, העלבונות והגידופים, כפי שנהגו במתקפה על ממשל טראמפ, לאחר העברת שגרירות ארה"ב לירושלים והצגת "תוכנית המאה", או במתקפה על האמירויות ובחריין בשל נרמול יחסיהן עם ישראל. הוא ממליץ לפלשתינים לאמץ שפה דיפלומטית מעודנת שתגייס את המדינות למען העניין הפלשתיני ותשיבו לראש סדר העדיפויות. על פי אבו זיאד, השיח הדיפלומטי הפלשתיני נעדר דינמיות ויכולות הסתגלות ל"שיטות התעמולה החדשות", ולפיכך הפך ל"תקליט שחוק של קלישאות שהעולם כבר אינו מסוגל לשמוע".
דוגמה אחת שמציג אבו זיאד מעניינת במיוחד: "לא שמנו לב", הוא טוען, "שטראמפ הבהיר שההכרה שלו בירושלים כבירת ישראל אינה מגדירה את גבולות השטח שיהיה בריבונות ישראל, וכי גבולות אלה ייקבעו במהלך המו"מ... אלא שסירובנו המוחלט והתחרות בינינו על נפח הקללות והעלבונות נגד טראמפ וממשלו...", הביאו את טראמפ לחזור בו "מכל הפרצות שהשאיר בהכרזתו הראשונה, והעניין הסתיים באמירה שירושלים כבר לא נמצאת על השולחן..."
קשה לטעות בכתובת שאליה מכוונים חיצי הביקורת הללו, הן של אבו זיאד והן של שני שרי האסירים לשעבר ברש"פ. אלא שאבו מאזן מסרב להשתנות. אחת ההחלטות האחרונות שלו, שחשף "מרכז המידע למודיעין וטרור" בדו"ח שחיבר לאחרונה, היא להקים בנק חדש שיעקוף את המכשולים שמציבות ישראל והקהילה הבינלאומית על העברת כספים למחבלים ולמשפחותיהם, וידאג שהכספים הללו ימשיכו להגיע ל"חשבונות האסירים ומשפחות השאהידים". מדובר על כ־12 אלף משפחות על פי הפלשתינים, כ־300 מיליון דולר בשנה.
סופיאן אבו זיידה. קרא לפלשתינים להפנים כי הם "אינם ניצבים עוד במרכז היקום" // צילום: קוקו
ההחלטה לייסד בנק באה בעקבות צו שהוציא אלוף פיקוד המרכז לשעבר נדב פדן. פדן הזהיר את הבנקים הפלשתיניים שהם מסייעים לפעילות טרור ושהעונש על כך הוא עשר שנות מאסר. הצו הוצא בהמשך לחוק הקיזוז שממשלת ישראל עצמה אינה מיישמת: חוק שמחייב אותה להפחית מכספי המסים שהיא מעבירה לרש"פ מדי חודש, את הסכום שהרש"פ מעבירה למחבלים ולמשפחותיהם.
לאחר הוצאת הצו הודיעו סניפי בנק קהיר־עמאן ובנקים אחרים שהם מקפיאים העברת כספים לאסירים ולמשפחותיהם וכתוצאה מכך פרצו הפגנות, כולל אירועי ירי בג'נין ובבית לחם. אבו מאזן מיהר להקים ועדה והתוצאה כאמור היא בנק חדש, שבראשו יעמוד ביאן קאסם, שהלוגו שלו - איך לא? - יעוצב בהשראת חומות ירושלים ושערי מסגד אל־אקצא. אבו מאזן מצידו מבהיר: "גם אם יישאר לנו גרוש אחד, נשלם אותו למשפחות השאהידים והאסירים. זו קבוצה נבחרת ואנו סבורים שהיא סוללת את הדרך לעצמאות פלשתין. הם כוכבים בשמי המאבק הפלשתיני ויש להם עדיפות בכל דבר".
"אילוץ ותמרון"
בינתיים, למרות שישראל (בתקופת גנץ במשרד הביטחון) חדלה לקזז את כספי המחבלים מכספי המסים שהיא גובה עבור הרש"פ, אבו מאזן מסרב לקבל את הכספים הללו, מה שמחריף עוד את המשבר הכלכלי ברש"פ. כרגע מדובר בסכום של 2.5 מיליארד דולר שהרש"פ מסרבת לקבל מישראל כל עוד ישראל אינה מתחייבת בפניה, בכתב, שהיא חוזרת בה מתוכניות הסיפוח ביו"ש. אבו מאזן פנה לאיחוד האירופי בבקשה לסיוע כלכלי חלופי, אך האיחוד הבהיר לו שאין סיבה לא ליטול מישראל את הכספים הללו, מאחר שבפועל, הסיפוח הושהה או בוטל. האיחוד אף הפציר באבו מאזן לחדש את התיאום הביטחוני והאזרחי המלא עם ישראל שהושעה חלקית לאחר שהתפרסמו תוכניות הסיפוח.
המדיניות של אבו מאזן אינה מיטיבה את מצבה הכלכלי הקשה של הרש"פ, לא בימים רגילים, ובוודאי לא בתקופת הקורונה, שבה איבדו את עבודתם מאות אלפי פלשתינים; כרבע עד שליש מהעסקים הפרטיים ביו"ש נסגרו (הערכת הלמ"ס הפלשתיני); וכמחצית מההמחאות חוזרות, מפני שאין להן כיסוי.
גם מנגנוני הביטחון הפלשתיניים מגלים חולשה, בעיקר מול תופעות של אגירת נשק רב, בעיקר במחנות הפליטים, על ידי הפלגים היריבים בזירה הפלשתינית שנערכים למאבק הירושה ביום שלאחר אבו מאזן. יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, דיווח השבוע כי סגן יו"ר תנועת פת"ח, מחמוד אלעאלול, רוכש בכסף כמויות גדולות של כלי נשק עבור המיליציה המקומית לקראת קרב הירושה ברש"פ. גם מחנה דחלאן מצטייד בנשק, בעיקר במחנות הפליטים ג'נין ובלטה. הנשק הזה, אומר גורם ביטחוני, אינו מופנה כרגע נגד צה"ל אלא מייצר מוקדי כוח, הרתעה ואולי גם עימות, ליום שאחרי. אלא שאיש אינו יכול לערוב לכך שבעתיד, בסיטואציה כזאת או אחרת, האמל"ח הזה, אלפי קנים של נשק קל ותת־מקלעים, לא יופנה גם נגד ישראל.
אבו מאזן, שמייחל לניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות בארה"ב, מחפש בינתיים משענת מדינית וכלכלית בציר האחים המוסלמים, שפועל נגד גוש המפרציות, סעודיה מצרים וישראל. הוא אפשר לג'יבריל רג'וב לנסוע לטורקיה ולהיפגש שם בתיווך טורקי וקטארי עם ראשי חמאס (ובהם סלאח ערורי), בניסיון להשיג פיוס פנים־פלשתיני. בכך עורר את זעמה של מצרים, שתפקיד המתווך הפנים־פלשתיני היה שמור לה בשנים האחרונות.
באיסטנבול נעשה ניסיון לגבש הסכמה על צירוף חמאס והג'יהאד למוסדות אש"ף ועל קיום בחירות (ישראל אינה מתכוונת לאפשר זאת). כן הושגה לכאורה הסכמה על "חידוש ההתקוממות העממית". אבו מאזן גם מבקש מקטאר ומטורקיה סיוע כלכלי מיידי בסך חצי מיליארד דולר, כדי שיוכל לשלם משכורות לרבבות עובדי הרש"פ.
פנחס ענברי, חוקר הזירה הפלשתינית, רואה במהלכיו של אבו מאזן "מהלכים של ייאוש". הוא סבור כי ביסודם אלה מהלכים של "אילוץ ותמרון", ומעריך שאינם מעידים על שינוי אמיתי במדיניותו שלא לאפשר טרור או אינתיפאדה שלישית.
לפני כשבועיים, מזכיר ענברי, "הוקמה בקול רעש גדול הוועדה המשותפת החדשה לאינתיפאדה השלישית, אך היא גוועה בקול דממה דקה מכיוון שלא היתה היענות של הציבור לקריאותיה. אין חומר בעירה אמיתי לאינתיפאדה", סבור ענברי, "מי שחי בטוויטר ובאינטרנט אמנם עשוי להתרשם אחרת, אבל השטח הוא הדבר האמיתי, והשטח כרגע כבוי". בצה"ל ובשב"כ סבורים אחרת, ומזהים ניסיונות בלתי פוסקים לייצר טרור, אך גם שם סבורים שכל עוד אבו מאזן בשלטון - השטח יישאר בשליטה יחסית. אחריו - זה כבר סיפור אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו