רווח דו-כיווני

ענף הבנייה מתבסס ברובו על עובדים זרים ועובדים פלסטינאים, כאשר התלות בעובדים הזרים הולכת וגוברת. יש להגדיל את מספר העובדים הזרים, על מנת להגביר את ייצור יחידות דיור. אלא שהמדינה מייקרת את העלות של העובדים הזרים על ידי הטלת אגרות והיטלים שונים, ומשאירה את הענף בחוסר עובדים.

מדברים נדל"ן עם עופר פטרסבורג. האזינו לפודקאסט החדש >>

מי שיוצא נשכר מפעולות אלו הינם העובדים עצמם. המחסור מביא להעלאת שכר ותנאים שונים שהעובדים דורשים. הם יודעים שאין להם תחליף, וברגע שילחיצו את המעסיק או הקבלן לא תהיה לו ברירה אלא לשלם. כך אנו מתמודדים עם דרישות, סנקציות ומעברי עובדים בין מעסיקים על מנת לסחוט תוספות.

המדינה היא המרוויחה השנייה. היא גובה אגרות והיטלים שכוננו החל משנת 2003. מס המעסיקים שחל על מעסיק עובד זר בענף הבנייה גדל מ-5% ל-8% ו-15%. המדינה מכניסה לקופתה בגין המס הזה 16,500,000 שקל בחודש, ובמכפלת 12 חודשים קרוב ל-200 מיליון שקל בשנה.

האגרה על העסקת עובד זר מגיעה ל-20,000 שקל לחודש לעובד. כפול 15 אלף עובדים מגיעים ל-300 מיליון שקל בחודש, ובמכפלת 12 חודשים 3.6 מיליארד שקל בשנה.

אגרות אסטרונומיות אלו מוטלת על המעסיק. המעסיק משית את העלויות על הקבלן, והקבלן מגלגל את ההוצאה על מחיר הדירות. המרוויחים: המדינה והעובדים הזרים. המפסידים: המעסיקים ואזרחי מדינת ישראל, רוכשי הדירות.

הגיע הזמן שהאוצר יתפכח אחת ולתמיד ויבין כי אין שום בסיס לתקווה שהטלת עלויות על המעסיקים תעודד כניסת ישראלים לענף. הרי ישראלים לא יגיעו לעבודות הרטובות. זה לא קורה באירופה וגם לא בשאר מדינות העולם החופשי.

ההיגיון קובע שיש לבטל את ההיטלים והאגרות. הצורך בעובדים זרים בענף הבנייה חיוני וחסר תחליף. העובדים הזרים בעבודות הרטובות מייצרים עבודה גם לישראלים. על כל עובד זר נוצרת עבודה ל-3 עובדים ישראלים בענף הבנייה.

על המעסיקים מוטלות בימים אלה עלויות נוספות בגין משבר הקורונה, כגון הוצאות בידוד ומזון לעובדים. הגיע הזמן לבטל את העלויות המופרזות ולהביא עוד עובדים זרים חיוניים. צעד זה יביא רק ברכה לתושבי המדינה.