אמיתות לשעתן: נפרדים מהבועה באורלנדו

לברון ג'יימס

אין דבר שלא ראינו ממנו, אי אפשר להיות יותר מופתעים ממנו, וכל דבר שהוא עושה בימים אלה מתווסף לדיון "הגדול אי פעם". ואז הוא עומד על הפרקט אחרי הזכייה באליפות ואומר "אני רוצה את הכבוד שלי, לעזאזל", ומזכיר שוב איזה דבר חסר לו מאוד בהשוואה למייקל ג'ורדן - הוא פשוט לא קול.

אבל בעוד "קוליות" היא משהו שאי אפשר לקנות או ללמד, את כל הדברים האחרים שכן אפשר לברון אוסף בזה אחר זה, וממשיך לבסס את מעמדו כשחקן השני הכי גדול אי פעם.

עכשיו כבר יש לו מספיק ברזומה כדי לנצח את ההשוואה הסטטיסטית וההיסטורית מול כל אחד שאינו ג'ורדן. ומול ג'ורדן? לברון גובר עליו (מאוד) בכל מספרי ה"סך הכל". ועם ארבע אליפויות וארבעה תוארי MVP של הגמר, פתאום גם ה־6 ו־6 של ג'ורדן לא נראים לגמרי בלתי ניתנים להשגה.

לג'ורדן עדיין יש יתרון בממוצעים, כמעט בכל הסטטיסטיקות המתקדמות וכמובן באליפויות, אבל בכושרו הנוכחי ועם איך שהוא מדלג מקבוצה לקבוצה, מצרף אליו כוכבי על, סוחט מזה מה שאפשר וממשיך הלאה לעוד פרויקט - מותר להניח שג'יימס עוד יסגור חלק מהפערים שנותרו.

ג'ימי באטלר

נתן את הכדורסל הטוב בחייו - בגמר הראשון שלו. אין להתעלות במאני טיים יותר מזה. כמו שרבים צפו, נגמר לו האוויר במשחק 6, אחרי שהשתווה ללברון בחמשת המשחקים הראשונים וסביר להניח שבהמשך הקריירה לא ישחזר את היכולת הזו. אבל נראה שלראשונה בקריירה שלו הוא מצא בית, ובית מקבל אותך כמו שאתה - עם טריפל דאבלים של 30 נקודות ובלי.

אנתוני דייויס

לפעמים קל לשכוח, אבל הוא שחקן של משחקים גדולים. כפרשמן היה המצטיין של פיינל פור המכללות בדרך לאליפות, וגם כשהגיע לפלייאוף עם ניו אורלינס תמיד היה מעולה. הוא היה הסיבה המרכזית שקבוצה מבוגרת כמו הלייקרס הציגה הגנה מעולה העונה, מה שנתן לה את האליפות לא פחות מאשר היכולת של לברון. סביר שבקיץ יחתום על חוזה ארוך טווח בלייקרס, וכנראה ייקח מג'יימס את ההובלה מתישהו בשנתיים הקרובות.

לוס אנג'לס לייקרס

יום אחד רפאל נדאל משווה את רוג'ר פדרר ל־20:20, יום אחר כך הלייקרס משווים את בוסטון ל־17:17, ועם הרבה יותר הופעות בגמר מבססים את עצמם כמועדון המוצלח בתולדות הליגה.

הבעלים ג'יני באס לא התביישה לתת לפרנק ווגל את הגב לאמן את הקבוצה ולהכתיב לה סגנון שאינו תלוי לחלוטין בג'יימס, ולא נתנה לשום רעש סביב עוזר המאמן המפורסם (ג'ייסון קיד) לחתור תחת המאמן הראשי. אלה דברים שבקליבלנד לא ידעו לעשות, למשל.

הדבר הכי קרוב כיום בליגה ל"מועדון עם זהות" (חיובית, אוהדי ניקס, חיובית) - בניית שחקנים, סבלנות, ראייה ארוכת טווח, חוסר מוכנות לעשות טאנקינג, ניסוי וטעייה.

מיאמי היט

אמנם מותר להניח שההיט לא היו מגיעים לגמר העונה בתנאים רגילים, אבל פוקס זה לא היה. ולנשיא פט ריילי, בניגוד למשל לגרג פופוביץ', יש בן טיפוחים בדמות המאמן ספולסטרה, ככה שזה סיפור שרחוק מלהיגמר ולא תלוי בדמות אחת.

כוכבית

רבים אומרים שאין מה לשים כוכבית על האליפות הזו, אבל אם לא על אליפות כזו, על איזו כן? אז זהו, שאולי לשום אליפות לא מגיעה כוכבית, כי אליפות היא אליפות. האומנם? הנה הסתכלות אחרת: כוכבית היא בעצם סימן ל"הערות שוליים". ובפלייאוף בועה, שהיה לו מעט קשר למה שקרה במהלך העונה הרגילה, עם הפסקת קורונה באורך של פגרה רגילה, בלי לפגוש את הקליפרס או את הבאקס, עם פציעות שגמרו את מיאמי כבר במשחק הראשון - סמנו אותה איך שתרצו. כוכבית, סולמית, יש מספיק מה להכניס כאן בהערות השוליים. זה משנה משהו? נראה שלא.

הליגה

אמנם משחקי הבועה היו הצלחה עצומה מבחינת רמת הכדורסל והבלימה של הקורונה, אבל עדיין לא ברור איך תיראה העונה הבאה, והרייטינג של הליגה שובר שיאים שליליים. כן, עם לברון בגמר. כן, עם הלייקרס בגמר. למה? מכמה סיבות.

ראשית, בחודש וחצי האחרונים שוחקו בארה"ב פוטבול, אן.בי.אי, בייסבול והוקי בו בזמן - זה משהו שלא קורה ופגע בכולם. שנית, מתברר שלא מעט אמריקנים באמת מחרימים את הליגה בגלל השתתפותה במחאות ה־BLM. והסיבה השלישית היא שלא מדובר בעניין חדש. הרייטינג של האן.בי.אי כבר שנים לא מצליח להתמודד עם זה של שידורי טלוויזיה אחרים. כן, גם כאלה שאפשר לראות במחשב.

נראה שברגע שמנהלי הליגה יוכלו לנשום קצת, הם יצטרכו לחשוב איך משפרים את המוצר הטלוויזיוני שהוא משחק אן.בי.אי, כי כרגע הוא בשפל שאולי רק איזה כוכב קול יכול להסתיר.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות