"רוקפור: מכונת הזמן": השדים עדיין שם

לראות בתקופת הקורונהסרט על רוקפורשמכיל לא מעט קטעים מההופעות שלהם, זה אחד הדברים המבאסים שיש. כמי שהלך ללא מעט הופעות, התחושה הזאת של הבארבי מלא, צפוף והקהל שר, היא געגוע לשגרה שלא ידוע מתי תשוב ואיך היא תיראה.

גד אייזן, היוצר של "מכונת הזמן", לוקח אותנו למסע מוזיקלי אמוציונלי בזמן עם אחת הלהקות החשובות שפעלו בישראל. מההווה הוא קופץ לתחילת הדרך של הלהקה בחולון ("חולון זה כמו ליברפול") בסוף שנות ה-80. משם לאלבום הראשון שהיה די סתמי, דרך פריצת הדרך שהגיעה באלבום השני עם הצטרפותו של מרק לזר ללהקה.

מ"האיש שראה הכל" לרוקפור היה סאונד משלה - רוק אולד סקול עם נגיעות פסיכדליות שמתכתבות עם הביטלס - משהו שטרם נשמע פה, והיה מזוהה עם הלהקה. שם באו הפריצה הגדולה וההופעות, אבל בארץ היה דיכאון אחרי רצח רבין והם חלמו על הבמות הגדולות. כשכתבו ושרו באנגלית, הם קיבלו ביקורות מזלזלות בארץ, אבל באנגליה הם דווקא הצליחו (היה מי שאמר עליהם שהם טובים יותר מרדיוהד, לא פחות), ועד מהרה הם הוחתמו בלייבל אמריקני ויצאו לסיבוב הופעות גדול בארה"ב.

הסיפור של רוקפור הוא במידה רבה הסיפור של הסולן אלי לולאי. לולאי הוא כישרון גדול, ובמשך שנים עמד בפרונט והרגיש שהוא סוחב את כל האחריות על כתפיו. הוא סובל מפחד במה, מחרדות, מדיכאונות, ומעיד על עצמו כבר בפתיח שיש לו נטייה לאובדנות. את כל אלה הוא ניסה במשך שנים להשקיט עם אלכוהול בכמויות גדולות, שהרסו אותו. הסרט משקף את הקשיים שלו לאורך הדרך, ואת ההתמודדות שלו לאחר הפרידה מהלהקה והאיחוד, שהביא איתו שוב הופעות וחרדות.

"מכונת הזמן" מזקקת לקפסולה רוקיסטית ואפלה את מה שהיתה רוקפור ואת מי שהיה ועדיין אלי לולאי. נדמה שאייזן היוצר היה רוצה סוף אחר לדוקו שלו, ולכן היה שם ניסיון לסיים אותו בטעם מתוק של ניצחון, אבל אם מקשיבים היטב ללולאי מבינים שהשדים עדיין שם.

"מכונת הזמן" הוא סרט חובה למעריצי הלהקה, אבל לא רק להם. יש בו המון חומרים שצולמו מאחורי הקלעים במהלך השנים, ובפרספקטיבה של זמן מאירים בצורה רגישה את מורכבותו של אדם, שהיצירה היא חייו והוא לא יכול איתה ולא בלעדיה.

"רוקפור: מכונת הזמן", ‭ yes VOD