ישראל היא עדיין בין המדינות שבהן מגיפת הקורונה מתפשטת בקצב המהיר והמדאיג ביותר בעולם, וכצפוי גם נרשמת מדי יום עלייה מתמדת ומתמשכת במספר החולים במצב קשה.
אין כבר שום ספק שישראל במצב חירום בריאותי, ושהקורונה מכה אצלנו באופן קשה מאוד ללא הפסקה, ונתוני התחלואה רק הולכים וגדלים. עד עכשיו גם כל הפעולות של ממונה הקורונה, פרופ' רוני גמזו, עם כל כוונותיו הטובות ולמרות הצהרותיו, לא הועילו בהפחתה כלשהי של התחלואה והתפשטות המגיפה בישראל. זאת, לאחר שהממשלה טעתה טעות מרה כשריסקה לרסיסים את הדרישה של גמזו לסגר רק בערים אדומות, ובכך גם את הסיכוי של ישראל לא להיכנס לסגר ארצי וכללי.
החלטת הממשלה להטיל סגר על ישראל בכל תקופת חגי תשרי התקבלה בין השאר לאחר שמנהלי בתי החולים הגדולים בארץ הזהירו את הממשלה ואת ראש הממשלה על כך שבלי צעדים דרסטיים מיידיים, ישראל עלולה להגיע למצב קטסטרופלי כפי שהיה בגל הראשון באיטליה, בספרד ובניו יורק. גם ראשי משרד הבריאות המליצו על סגר מלא בלי פשרות ובלי הורדות ידיים בכל המדינה, ובעקבות זאת התקבלה החלטת הממשלה שאימצה את עמדתם.
ואולם, בעקבות שורה של לחצים פוליטיים ומגזריים ולחץ תקשורתי וציבורי, חלקו ממש חסר אחריות ופורק עול, החלו הממשלה ומשרד הבריאות לפורר ולחורר את הסגר, כמו אישור התפילות בבתי הכנסת והמשך הפעילות במקומות העבודה הפרטיים. מדובר בשורה של החלטות פזיזות ונמהרות שבהן נכנעו ראשי משרד הבריאות והממשלה, שהביאו לפריצה בחוזקו של הסגר, באמון הציבור ובנכונות לציית להגבלות הקשות ממילא של הקורונה.
ואילו יום אחרי ראש השנה ועוד לפני יום הכיפורים, יש הכרח לעשות חשבון נפש דחוף ולהחמיר את הוראות הסגר, כדי לנסות ולהגדיל את הסיכוי שישראל תוכל להינצל מהמשך העלייה המטאורית בהדבקה בתחלואה ובתמותה מהקורונה. צעד זה צריך גם, למרבה הצער, לכלול איסור כליל על תפילות בתוך בתי הכנסת, איסור או צמצום כמעט מוחלט של מקומות עבודה לא חיוניים, ואכיפה מוגברת הרבה יותר על מימוש ההגבלות, כולל גם של ההגבלות החדשות על אופן קיום הפגנות (אבל בכל מקרה לא איסור על הפגנות, איסור שלא הוחל מאז פרוץ המגיפה).
משחר ההיסטוריה ההתמודדות מול מגיפה חדשה שאין לה תרופה וחיסון היא ציבורית, חברתית ופוליטית לא פחות מאשר היא רפואית ובריאותית. תמיד היכולת להתמודד עם המגיפה תלויה באמון מלא של הציבור במקבלי ההחלטות, בשקיפות מלאה של המידע על המגיפה ובקבלת החלטות הוגנות שמביאות בחשבון את ההגנה על בריאות הציבור, אבל גם את ההגנה על הפרנסה, החברה, הבריאות הנפשית והדמוקרטיה.
ובמבחנים האלה גם היום, כבר יותר מחצי שנה מאז פרוץ המגיפה בישראל, ראשי משרד הבריאות והממשלה נכשלים שוב ושוב ושוב, ואמון הציבור רק הולך ונסדק. אם הנהלת משרד הבריאות ופרופ' גמזו לא יתעשתו ויגלו מנהיגות ונחישות, הם עלולים לאבד כליל את השליטה על התפשטות הקורונה בישראל ועלול להתרחש ממש מול עיניהם כאוס בריאותי, חברתי וכלכלי נוראי, שלא היה כאן מאז קום המדינה. וזו כבר עלולה להיות בכייה לדורי־דורות.