70 שנים אחרי

בן־גוריון מכריז: גיוס המיליארד

"נקודת המוקד של ההיסטוריה היהודית נופלת כעת על העלאת שארית הגלויות מארצות קדם ומזרח אירופה, ששערי היציאה עדיין לא נסגרו בפניהן", כך אמר ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, בפתח ועידת חירום כלכלית שיזם, שכונתה בשם "ועידת המיליארד".

הוועידה התכנסה ב־7 בספטמבר 1950 במלון "המלך דוד" בירושלים, בהשתתפות עשרות מראשי ההנהגה הציונית בארה"ב. הצטרפו אליהם לדיונים כל שרי הממשלה וחברי הנהלת הסוכנות היהודית, ביחד עם פקידים בכירים מכמה משרדי ממשלה.

בן־גוריון הוסיף: "עלינו להתארגן באופן מיידי להעלאת 200 אלף יהודים בכל אחת משלוש השנים הקרובות, ולשם כך נדרשים אנו לגייס במהירות מיליארד וחצי דולרים".

שר האוצר, אליעזר קפלן, הודיע בוועידה שהמדינה תוכל לגייס ממקורותיה כשליש מהסכום הנדרש, "והיתרה, מיליארד דולרים, תוטל על כתפי יהדות אמריקה - בדרך של מגבית, מלווה והשקעות הון בישראל".

ברל לוקר, יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, העלה בפני המשתתפים תיאוריה מעניינת, שלפיה "המושג 'ציוני' אינו מחייב עלייה כשזה נוגע ליהדות ארה"ב, אך מאידך, היהודי הציוני באמריקה נדרש להיות ערב לגורל העם, בגיוס האמצעים הנדרשים לקליטת העלייה".

במהלך הוועידה, שנמשכה שלושה ימים, פירט בן־גוריון בפני האורחים מחו"ל את תוכניתה הכלכלית של הממשלה להעלאת מאות אלפי יהודים בתוך שלוש שנים, תוך פיתוח תשתיות בתעשייה, בחקלאות ובתחבורה, שיאפשרו את קליטת המוני העולים. חלק מרכזי בתוכנית הוקדש לפעולות שישראל מתכוונת לנקוט כדי להקטין את תלותה ביבוא מחו"ל, ומאידך - להגדיל את יצוא הסחורות והשירותים.

בתחילת 1948 ניבא בן־גוריון ש"בשנתיים הקרובות יגיעו לישראל כ־350 אלף עולים", נבואה שהוגשמה כמעט במלואה (הגיעו 342 אלף). ואולם, נבואתו בנוגע לעליית 600 אלף עולים בשלוש שנים, החל מ־1951, נכזבה: בשנים אלו הגיעו ארצה 208 אלף עולים בלבד, ובארה"ב גויס לטובת העלייה באותן שנים רק כשליש מהסכום המצופה של מיליארד הדולרים.

ראש השנה תשי"א: צנע, שווקים ריקים ואווירת נכאים

היום לפני 70 שנים, ב־11 בספטמבר 1950, חל ערב ראש השנה תשי"א. ואולם, המולת ההכנות לחג לא דמתה הפעם לשנים קודמות, כשבשווקים לא ניכרה תנועת קונים מיוחדת. הסיבה: לקראת חגי תשרי 1950 שקעו רוב אזרחי ישראל בתחושות של עצבות, ייאוש ודיכאון מהמצב הכללי.

"אין לי בשביל מה להתרוצץ", אמרה פרידה שטרול, עקרת בית, במשאל רחוב תל־אביבי שערך העיתון "על המשמר". היא הוסיפה ש"אני יודעת שמעבר למנה השבועית המוקצבת של 125 גרם עוף לשבת - לא אשיג בשווקים לא בשר ולא דגים, לא ביצים ולא סוכר. ובאשר לשוק השחור - אין לי כסף מיותר".

יו"ר איגוד הסוחרים בתל אביב, נחמן וולגרין, הודיע ש"הצווים האחרונים בדבר קיצוב בתחומי ההלבשה וההנעלה חיסלו את מסורת הקניות הרבות לחג". בעלי חנויות המתנות והתכשיטים לאורך רחוב דיזנגוף מסרו לכתב העיתון ש"השוק כולו מת".

לעומת זאת, דוכני איגרות הברכה לשנה טובה לאורך רחוב אלנבי - עשו חיל, וסביבם התגודדו רבים. ראובן כרובי, "נער המנהל ביד רמה את המקח והממכר בדוכנו", כפי שתואר בכתבה, סיפר ש"מבחינת הכמות, קונים כמו לפני שנה, אבל כולם מבקשים הנחה. ובכלל, יש ירידה גדולה במכירות של השנוטובות היקרות יותר, הצבעוניות עם הזהבים. השנה קונים אחת יקרה על כל עשר שנוטובות פשוטות".

"שוק שחור גם בתנועה הקיבוצית"

ב־3 בספטמבר 1950 נאם מזכ"ל ההסתדרות, פנחס לוּבּיַאנִיקֶר (לבון, לימים שר הביטחון השני), בישיבת המליאה של מועצת פועלי חיפה, שהתכנסה בעניין המאבק בשוק השחור. "לדאבוני הרב, עלי לדווח שריקבון השוק השחור השתרש גם בקרבנו, ולא פחות מ־14 משקים חקלאיים נתפסו בקלקלתם, כשמכרו גרעיני תבואה שלא באמצעות צינורות השיווק המקובלים, אלא בהיחבא, במחירי שוק שחור", אמר.

המשתתפים דרשו לדעת את פרטי המשקים הסוררים, אך לוביאניקר סירב לפרט ומסר רק ש"מדובר במשקים מכל הזרמים הקיבוציים, כולל מהסקטור ההתיישבותי־דתי".

עיתונאים שחקרו בפרשה חשפו שהמשקים העברייניים הועמדו למשפט בפני בית דין מיוחד של ההסתדרות. העונש שהוטל על המעורבים בספסרות בגרעיני התבואה היה איסור למלא תפקידים רשמיים בתנועה הקיבוצית במשך שנה, ועל קיבוצם הוטל קנס - שהועבר לטובת המרכז החקלאי.

עורך "מעריב", עזריאל קרליבך, מתח ביקורת על הליכי המשפט הפנימי וכתב בציניות ש"הגיע הזמן שכמו המעצמות הגדולות, גם ההסתדרות תואיל בטובה להכיר במדינת ישראל, בחוקיה ובמוסדותיה, ולא תעשה צדק לעצמה, במחשכים".

בעקבות הלחץ הציבורי נקבע שכל כספי הקנסות יועברו מהמרכז החקלאי למשרד האספקה והקיצוב - והסערה שככה.

ועדה לקביעת שמות עבריים לאתרים בארץ

במסיבת עיתונאים שנערכה ימים ספורים לפני ראש השנה תשי"א דיווח מזכיר הממשלה, זאב שרף, על החלטת הממשלה להקים ועדה גיאוגרפית מיוחדת, שתידרש, במהלך שנתיים של עבודה, לקבוע שם עברי לכל מקום ואתר בישראל.

"תפקיד הוועדה אינו רק לקבוע שמות לכל היישובים בארץ, אלא גם לקבוע שמות חדשים, בעברית, לכל נחל, ואדי, עמק והר בישראל", אמר שרף והוסיף: "הוועדה תחל בעבודתה באזור הנגב, מייד אחרי חגי תשרי".

מתנה מאמריקה: 400 מכשירי רדיו לעולים

ב־9 בספטמבר 1950 התקבל בנמל חיפה משלוח של 400 מכשירי רדיו, שנשלחו לארץ מטעם הארגון האמריקני Materials for Israel ("ציוד לישראל").

"אנחנו מקווים שמכשירי הרדיו הללו יאפשרו לעולים במחנות ליהנות משידורי קול ישראל", נכתב מטעם הארגון לראש הממשלה, דוד בן־גוריון.

ואכן, במתנה נעשה עד מהרה שימוש: 200 מהמכשירים הועברו לסוכנות היהודית, לחלוקה ביישובי העולים, במחנות ובמעברות: 100 הועברו לבתי ספר ביישובי ספר, 80 לשיכוני עובדים של עולים חדשים ו־20 למועדוני הנוער העובד והלומד.

תחרויות שחייה לקראת המכביה השלישית

בתחילת ספטמבר 1950 התחרו בבריכת השחייה בת גלים שבחיפה בכירי שחייני אגודות הפועל, גברים ונשים, כדי לקבוע מי מהם ייצגו את נבחרת ישראל במכביה השלישית - שתצא לדרך ב־27 בחודש. כעבור שבוע התחרו באותה בריכה גם שחייני אגודות מכבי, ובשבוע השלישי נפגשו שחייני הפועל ומכבי להתחרות זה בזה - עד להרכבתה הסופית של נבחרת השחייה.

במכביה עצמה זכו השחיינים הישראלים בשש מדליות בלבד, מתוך 33 שחולקו במקצים השונים.

הנעלמים / דירה ובניין

מנעול ייל

בין הזמנים הטובים שבהם לא נהגו לנעול את דלת הבית כלל לזמנים שבהם החלו להתקין מנעולים משוכללים להגנה - רווח בארץ מנעול ייל. קופסת מתכת יצוקה משני חלקים, אחד הותקן על חלקה הפנימי של הדלת ואחד בנקודה מקבילה, על המשקוף. בשעות היום הדלת לא היתה נעולה, אבל בלילה, כשהיו לוחצים על צ'ופצ'יק שבמנעול, היתה מחליקה לשון מתכת לתוך החלק שבמשקוף - ונועלת את הדלת.

הצרכנייה / פריטים מאז

סיפולוקס

בקבוק מתכת אטום שאִפשר ייצור של סודה בבית הרבה לפני עידן "סודה סטרים". הבקבוק מולא במים, ואז היו מבריגים לידית שבראשו מכל גז קטן - ומסובבים. פעולה זו גרמה למעבר הגז לתוך מי הסיפולוקס, תוך השמעת קול "גרגור"- ולאחריו מין קול נפץ. המהדרין היו מלווים את הפעולה בניעור הסיפולוקס, "כדי שהגז יתערבב היטב עם המים". הסיפולוקס נחשב למתנה האידיאלית בחתונות במשך שנים רבות.

מי מכיר, מי יודע?

הארכיון הציוני המרכזי בירושלים, שחגג בשנה שעברה 100 שנים להיווסדו, מוציא בימים אלה אסופה ייחודית שבה 100 פריטים מתוך האוצרות הרבים שטמונים במחסניו. במהלך העבודה על האסופה, שמתמקדת בתיעוד העשייה הציונית לאורך השנים, איתר צוות הארכיון את התמונה המובאת כאן, שידוע רק שהיא צולמה בארץ. מזהים את המצולמים? האירוע? התאריך? כתבו לנו, ל־shishabat@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו