התסריט ידוע ושחוק לעייפה: חמאס מפעיל טרור על תושבי עוטף עזה כדי שאלה ילחצו על ממשלת ישראל, על מנת לגרום לה למצוא פתרון שיזרים מזומנים ופרויקטים לעזה, כדי שחמאס יפסיק את הטרור שהוא מפעיל על תושבי העוטף.
בטקטיקה הזאת בדיוק נוקט חמאס מאז החלו האירועים האלימים על הגדר במארס 2018. אחרי שכשל בכל הניסיונות מאז מבצע צוק איתן לשכנע בטוב את מדינות ערב והמערב לסייע לעזה המוכה, הענייה והמיואשת, הוא עבר לדרך של סחיטה: להפעיל לחץ על ישראל, כדי שהיא תפתור עבורו את הבעיות.
השיטה הזאת עבדה לחמאס היטב בשנתיים וחצי האחרונות. ההפגנות והבלונים (תבערה ונפץ) שבאו אחריהן הובילו את ממשלת ישראל לתווך את הסכם העברת המזומנים החודשי מקטאר לרצועה. תחילה חמישה מיליון דולר, אחר כך 10 מיליון, וכיום 30 מיליון, בכל חודש, לכאורה למימון עניים, ובפועל גם לשימון גלגלי המנגנון העצום שבנה חמאס ברצועה, שבחלקו מנותב (בניגוד לכוונת התורמים) גם למטרות טרור.
עוד בנושא:
• נמשכת הפרחת בלוני התבערה מעזה
• המתיחות בדרום: חיל האוויר תקף ברצועה
• גנץ והרמטכ"ל כוכבי סיכמו: "לא נעבור לסדר היום על שיגור הבלונים"
• חילופי אש בגבול רצועת עזה; אין נפגעים
אלא שהסיוע החודשי הזה אמור להסתיים בספטמבר. הכספים עבור אוגוסט עברו כבר, ולאיש אין מושג מה יקרה בהמשך: האם המימון יימשך, ואם כן - לכמה זמן. בחמאס מודאגים שיישארו ללא הסיוע הכמעט יחידי שהם מקבלים, וחזרו להטריד את ישראל כדי שהיא תפתור עבורם את הבעיה. כסף הוא העניין העיקרי שמונח על השולחן, אבל לא רק. על הפרק גם שורת פרויקטים שחשובים מאוד לחמאס (מאזור תעשייה ועד קו חשמל, וכמה סוגיות נוספות), שלטענתו מתמהמהים יתר על המידה. גם כאן, בארגון מקווים שאת מה שלא עשו חודשים של שיחות הסדרה, יעשו כמה ימים של בלונים ושריפות. אם זה לא יעזור, יחזור חמאס גם להטרדות הליליות - הפעלת קולות נפץ קרוב ליישובים סמוכי הגדר במטרה לערער את שנתם ואת שלוותם של התושבים - ואולי גם להפגנות שישי על הגדר.
הלחץ של חמאס מתעצם גם על רקע הקורונה. לא רק הקשב הבינלאומי שהצטמצם, אלא גם העובדה ש־7,000 הפועלים שקיבלו היתר לעבוד בישראל נותרו ברצועה. ישראל דווקא מוכנה לקבל אותם, אבל חמאס חושש שהם יידבקו ויגרמו להתפרצות המונית של המחלה בעזה. החלטתו מובנת מבחינה רפואית, אבל השלכותיה הכלכליות כבדות: לרצועה נכנס פחות כסף, ורבים נותרים ללא פרנסה.
אפשר ללמוד מכל זה כמה דברים. הראשון, שחמאס נמצא במצוקה כלכלית אמיתית ועמוקה, על סף ייאוש. השני, שחמאס שולט באופן מלא ברצועה ובמה שקורה בה; ברצותו הוא מפעיל טרור, וברצותו יפסיק אותו. השלישי, שחמאס אינו רוצה בהסלמה או במלחמה, אלא בפתרון; הצעדים שהוא נוקט מדודים ונועדו למנוע נפגעים בנפש, והארגון מעריך שישראל תדע לחיות איתם.
בישראל מבינים זאת, ולכן מגיבים באופן מדוד, בהתאם. שתי התקיפות האוויריות שהיו בימים האחרונים (של מטוסי קרב בסוף השבוע ושל כלי טיס ביום ראשון) נועדו בעיקר לאותת ולהרתיע. הצעד שננקט אתמול - של סגירת מעבר הסחורות בכרם שלום - כבר משמעותי יותר: הוא מפעיל על חמאס לחץ ממשי, בסוגיה הכואבת לו ביותר של קיום שגרת החיים בעזה. אם הבלונים יימשכו, סביר שנראה צעדים נוספים, אבל כאלה שיבטיחו שלא תהיה הידרדרות להסלמה. הרטוריקה שנשמעה אתמול מצד הדרג המדיני־ביטחוני הבכיר אמנם היתה קשוחה - והיא קיבלה משנה תוקף כשהיא נאמרה על רקע מטוסי קרב וספינות מלחמה - אבל אין איש בצמרת הישראלית שרוצה כעת הסלמה בעזה.
ההפך הוא הנכון: הניסיון שמתבצע גם בשעות האחרונות הוא למצוא פתרון שיוריד את חמאס מהעץ, ויחזיר את השקט ליישובי העוטף. אלא שבדרך משהו עלול להשתבש; שריפה שתצא משליטה ותגרום לנפגעים, או תגובה ישראלית שתגרום נזק לא מתוכנן ברצועה ותוביל לתגובה. אחרי הכל, מדובר במשחק באש, שעלול גם לגרום לכוויות.
ישראל וחמאס משתדלים להיות זהירים כדי להימנע מכך. אבל גם אם יצליחו, מדובר יהיה בהצלחה זמנית. בעיותיה של עזה עמוקות ושורשיות מכדי שסיוע נקודתי יוכל לפתור אותן. ובהיעדר מהלך גדול אסטרטגי - של הסכם נרחב מצד אחד, או מהלך צבאי נרחב מצד שני - שום דבר לא באמת ייפתר, ובמוקדם או במאוחר התסריט המוכר יחזור על עצמו. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו