היום שבו החלטתי ללמוד לבשל

אז איך נראה ומתנהלשיעור ראשון בלימודי בישול? האמת? שונה מכל מה שחשבתי כשדמיינתי את עצמי במשך תקופה ארוכה מגשימה את החלום הזה, והופכת את האהבה שלי לבישול לקצת יותר מקצועית.

ובכן, קצת זה לא. בית הספר דנון, שבו בחרתי ללמוד, הוא מקצועי במלוא מובן המילה. ביום הלימודים הראשון לא לבשתי סינר ולא נגעתי בסכין, ואפילו יצאתי מורעבת אחרי שש שעות של לימודים – וזה מה שגרם לי להבין לאן הגעתי. מתברר שלפני שאפילו חותכים סלט או מטגנים ביצה, יש הרבה מה ללמוד.

הקבוצה שלנו, 16 תלמידים, מורכבת בעיקר מבשלנים חובבים כמוני. אין אחד שלא הזכיר בשיחת ההיכרות הקצרה שלנו את תקופת הקורונה כמשהו שדחף אותו לקבל את ההחלטה להתחיל קורס בישול. רבים מאיתנו מצאו את עצמםבימי הסגר או העבודה מהבית מבשלים הרבה יותר, אם מתוך שיעמום, הכרח או אתגר.

תמונות של אפיית חלה ולחם, בישול מאכלים לסדר הפסח בפעם הראשונה או הכנת פלאפל, פיתות וחומוס מאפס ביום העצמאות הציפו את הרשתות החברתיות, וכל קבוצות הבישול (יחד עם קבוצות הגינון) תפחו ותפסו תאוצה. אבל יותר מזה, אני חושבת שתקופת ההסתגרות בבתים גרמה לסוג של חשבון נפש אישי, למחשבות ולתהיות על מה שחשוב לנו, אילו משאלות לב לא הגשמנו ומה אנחנו באמת הכי אוהבים לעשות.

זהירות, סכין!

אף שרובנו ככל הנראה יגישו בסופו של דבר את תוצרי הלימודים שלנו לקרובים לנו, בבית הספר ההתייחסות היא כאילו בסיום הקורס אנחנו כבר מתחילים לעבוד במסעדה. החל מהבגדים שקיבלנו – מכנסי עבודה וז'קט שף, שאליהם אנחנו צריכים להחליף בתחילת כל יום לימודים בכניסה לכיתה-מטבח שלנו, בצירוף נעליים תקניות המונעות החלקה ופציעות, ועד שלל חוקים וכללים שהוסברו לנו מתוך תקנון רב עמודים וסעיפים.

למה? קודם כל כי המטבח באמת יכול להיות מסוכן. אש, סכינים, תנורים וכלים רותחים, מה לא. על מנת להימנע מטעויות מצערות חייבים חוקים. קצת כמו בצבא. למשל, הוסבר לנו, שכשמתהלכים במטבח עם סכין ביד, הוא חייב להיות מוצמד לגוף ועם הלהב נגד כיוון ההליכה. כמו כן, חייבים לקרוא בקול רם: "זהירות, סכין!", כדי להתריע בפני הסובבים. מוזר, אבל הכרחי.

וכמו בצבא, גם למשמעת, סדר וניקיון יש חשיבות ענקית. שף חגי לרנר, מנהל מגמת לימודי הבישול שבה הקורס מתנהל (בביה"ס יש גם מגמתלימודי קונדיטוריה), טוען כי בעיניו זהו המתכון האמיתי למנות מוצלחות יותר, נכונות יותר וכנראה גם טעימות יותר.

ומה הוא מבקש מאיתנו? להישמע לכללים, ללבוש את "התחפושת", להיכנס לדמות הטבח ולשחק את המשחק. כאילו אנחנו באמת במטבח של מסעדה – רק בתנאי מעבדה. חוץ מכיצד יש להתנהל במטבח מקצועי, נלמד בישול מהבסיס. נעשה סדר בכל העובדות שאנחנו כבר יודעים, כולל שבירת מיתוסים שאפילו שפים ידועים מפזרים.

נלמד איך לגייס את המדע לטובתנו. בתור התחלה היה זה שיעור מקיף מאוד על בטיחות במטבח ותברואת מזון שהעבירה לנו דוקטור מומחית לתחום. ממנה למדנו באיזו טמפרטורה מומלץ לשטוף ידיים, אלו חיידקים יכולים להזיק לאילו סוגי מזון, איך שוטפים ירקות ופירות, איזה מקרר מתאים לאיזה חומר גלם ומה מסמל הצבע של קרש החיתוך, ועוד שלל עובדות וכללים חשובים - רגע לפני שמתחילים.

השיעורים, החל מהשבוע הבא, יתחילו בהדגמה של השף של מתכון מסוים על פי תוכנית הלימודים, ומשם נעבור לבישול שלנו - התלמידים. כל אחד בעמדת בישול מצוחצחת שאותה יכין לפני תחילת יום הלימודים, בהתאם להוראות שלמדנו. אל העמדה של השף מכוונת מצלמת אקסטרים, ומה שמצולם משודר על מסך גדול, כך שכל הכיתה יכולה לראות בדיוק מה התהליך ואיך השף מבצע, חותך, מבשל וצולה.

המתכונים הם לא המטרה

אבל המטרה היא כאמור לא המתכונים עצמם. בשביל זה יש הרי ספרי מתכונים, בלוגים, תוכניות בישול, וכן, גם פייסבוק ואינסטגרם. המחברת (המהממת) שקיבלנו מכילה אומנם את המתכונים על-פי סדר השיעורים, אבל בכל עמוד כתובים רק החומרים, כשאנחנו התלמידים אמורים לכתוב במהלך השיעור את אופן ההכנה, הדגשים והטיפים של השפים השונים.

בשיעור הבא נתמקד בירקות, חיתוכים וקיצוצים – דבר שלמען האמת חסר לגמרי בסגנון בישול ה"פריסטייל" שלי, ואפילו שזה "רק סלט", אני כבר לא יכולה לחכות. אז יצאתי מיום הלימודים הראשון רעבה, אבל עיקר התיאבון שהתפתח ונשאר עד עכשיו הוא תיאבון ללמוד כמה שיותר.

הכותבת משתתפת בקורס בישול רב-תחומי כאורחת של בית הספר דנון למצוינות קולינרית.

לפרטים נוספים על בית הספר וליצירת קשרהקליקו כאן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו