"שבת זה אתגר": בת אולפנה שהפכה לאלופת ישראל

לפני מספר שבועות זכתה מוריה קרן באליפות ישראל לנוער בריצת 800 מטרים, ובשבוע שעבר אף העפילה לגמר אליפות ישראל לבוגרות. לכאורה, לא מדובר באירוע חריג בנוף הספורט הישראלי, אולם כשמבינים שהיא בוגרת אולפנה ומקיימת אורח חיים דתי, התמונה משתנה.

"כשהייתי בכיתה ד', אבא שלי הציע לי ולאחותי לצפות באימון אתלטיקה באשקלון מכיוון שהיינו טובות בספורט", היא אומרת ל'ישראל היום'. "האמת שלא כל כך רצינו אבל אבא שכנע אותנו לנסות פעם אחת ולקבל החלטה לאחר מכן". אחרי אימון אחד היא התאהבה בעולם הריצה ומאז היא לא מפסיקה לרוץ.

מוריה בת ה-18 ממושב משואות יצחק שבדרום מספרת כי הבינה שהיא טובה באתלטיקה ושיש לה עתיד בתחום מיד כשהחלה להתאמן. "כבר באימון השני המאמנת אמרה לי שאני יכולה להיות אלופת הארץ בריצה. אז לא כל כך הבנתי מה זה אמר אבל חשבתי שכנראה מדובר במשהו טוב ואם היא אומרת את זה, אז כנראה שאני מספיק טובה". בהמשך, עברה להתאמן במסגרות תחרותיות במדי אגודת 'אתלטי הנגב' מבאר שבע השייכת למרכז מכבי, תחת מנהל האגודה ברוך שפירא והמאמן עידן שפירא.

עם הזמן, החלו לצוץ הדילמות שמאפיינות אתלטית דתייה הלומדת באולפנה. מהתלבושת המסורתית שלובשות מרבית האתלטיות היא הצליחה להימנע, אולם נושא השבת היה מורכב הרבה יותר. "זה בהחלט היווה אתגר גדול, במיוחד בשנים האחרונות מכיוון שהאגודות מתחרות לא פעם בשבת".

מאחר שהתחרויות הן לרוב קבוצתיות, כשכל אתלט שותף למאמץ הקבוצתי בעזרת תוצאתו האישית, הפתרון שנמצא עבורה היה להתחרות במוצאי שבתות לבד, כשאת התוצאה שהשיגה צירפו לאחר מכן להישג הקבוצתי. "זה לא הכי כיף בעולם אבל לא הייתה ברירה", אומרת מוריה ומסבירה כי "השנה כבר לא אישרו לנו את הסידור הזה, אז לא התחריתי בכל התחרויות. זה קצת מתסכל מכיוון שהאגודה, ובמיוחד ברוך ובועז, תומכת בי, מסייעת לי ומשקיעה בי מעל ומעבר ואני לא תמיד יכולה להחזיר לה כי אני נאלצת להפסיד תחרויות".

אפשר להיות ספורטאית ודתייה // צילום: מקסים דופלי

ובכל זאת, למרות שהפסידה מספר תחרויות שהתנגשו עם השקפת עולמה ואורח חייה, ואף התמודדה עם מספר פציעות, היא הצליחה לאחרונה לזכות באליפות ישראל ולהתחרות בכבוד גם מול ספורטאיות מקצועניות בגיל בוגרים, וזאת לא הפעם הראשונה. בעבר זכתה מספר פעמים במדליות זהב בתחרויות בגילים שונים בארץ וגם העפילה לתחרויות בינלאומיות בחו"ל. "לפני כשנתיים התלבטתי אם לקחת חלק בתחרות בחו"ל מכיוון שהיא הייתה כרוכה בלא מעט אתגרים דתיים. לבסוף, אחר שהתייעצתי עם רב המושב שלי הרב מאיר נהוראי, החלטתי להתחרות".

בעקבות הצטיינותה הוצע למוריה, שסיימה השנה את לימודי התיכון באולפנת מרכז שפירא, מסלול ספורטאית פעילה במסגרתו היא יכלה לשרת כמורה חיילת, אך היא סירבה. בקרוב היא תתחיל שירות לאומי במועדונית בבת ים כשברקע מלווה אותה ההתלבטות האם להמשיך בשנה הבאה בתחום, מכיוון שהיא מעוניינת לבחון את היכולת שלה לשלב בין שירות משמעותי לספורט מקצועני. "תמיד חונכתי שצריך לתרום למדינה, לכן העדפתי לשרת שנתיים ולא להצטרף למסלול שהוצע לי שיש בו לא מעט הקלות. אם אצליח לשלב בין שני העולמות, אני בהחלט רואה את עצמי מתחרה בשנים הקרובות בתחרויות בארץ ובעולם ומנסה להגיע לרמות הכי גבוהות".

מה היית אומרת לנערה דתייה ששוקלת קריירה ספורטיבית?

"אם היא טובה ואוהבת את התחום שבו היא מתחרה, ללא שום ספק הייתי ממליצה לה ללכת על זה. למרות הקשיים והמורכבות זה לגמרי שווה את המאמץ".