1. מפיקה מאומתת במשרד והודעת איכון מהשב"כ שלחו את שי שטרן וחלק מאנשי המערכת לבידוד ביתי, וצילומי תוכניתו השבועית השתבשו. אבל ההצגה חייבת להימשך למרות הקורונה, וכך קיבלנו שלשום גרסת זום לתוכנית האירוח, שהוקלטה בכמה לוקיישנים ונקראה "שי בבידוד".
שטרן הנחה מגינת ביתו החשוכה, הדר לוי ומשה אשכנזי ישבו כל אחד בביתו שלו, וארבעה מרואיינים נוספים התייבשו באולפן הקבוע. מוזר, המון ריבועים על המסך, ולמרות הכל התוכנית הכי נצפית שלשום בערוץ .13זה לא חדש. כבר תקופה שהתוכנית של שטרן שולטת בשידורי שישי של רשת, עם יותר צופים מאשר למהדורת שישי עם אילה חסון (שלשום, 7.5 אחוזים לעומת .(5.1איך זה קורה? אולי כי "שי בשידור" היא האלטרנטיבה הרשמית ל"סברי מרנן", וככזאת אמורה להיות כל מה שהוא לא קומדיית מצבים עממית וחלולה.
נקודת החולשה היא הפאנל המשעמם שמכנס שטרן באולפנו בכל שבוע. יש שם בעיה חמורה בבחירת האורחים, ולרוב מדובר במפורסמים משומשים, שעברו בדרך לשם בכל אולפן עם מצלמה וענו שוב ושוב על אותן השאלות. למשל, אירה דולפין, פרופ' איתן פרידמן ובני ברוכים שהתארחו שלשום.
אולם מה שמציל את "שי בשידור" ומרים את התוכנית גבוה אלו כתבות הצבע של שטרן. אותם מפגשים עם אנשים פשוטים שמאחורי הכותרות. יכולתו לשוחח איתם, להציק להם בדרך חיננית, לרכוש את אמונם ולהוציא מהם רגעים מופרכים ו/או מרגשים, מייצרת סצנות מהפנטות. הציניות הקודרת שמזוהה עם שטרן מתאימה כעת למציאות היומיומית ומתלבשת היטב על התחושה הכללית.
בשבועות האחרונים פתח שטרן בסדרת כתבות עוצמתיות על נזקי משבר הקורונה, קריסת המשק והמחאה המתפשטת. שבוע אחר שבוע מתפרקים לו אנשים מול המצלמות. בסטיונרים מרוששים מהשוק, שמתראיינים בגרון חנוק ובעיניים דומעות, "מובילת מחאת ההוסטלים", שדואגת ל-110 אלף ילדים בסיכון ומנבאת שחורות, ואפילו כוכב הילדים מושיקוליקו (מהתוכנית "שלומי וסתם" בערוץ ,(20 שלפני שבועיים הכניס את שטרן לקרוואן שבו הוא מתגורר עם ארבעת ילדיו. מושיקוליקו גר בחניון בחולון כי אין היום שוק להופעות יום הולדת ב-700 שקלים, אבל מזונות הוא חייב להמשיך לשלם.
"כולם בוכים", סיכם מוריס ביטון, שנתקל בשטרן משוטט בשוק מחנה יהודה הנטוש. "אין מאיפה להביא. יגיע הזמן שאנשים יחטפו לך מהיד את מה שיש לך. אני, יש לי ארבעה ילדים ואם לא יהיה לי מה לאכול - אני אבלע אותך. אין חבר באוכל. אם המקרר שלך מלא ושלי ריק, אני אנסה לפגוע בך. אין מה לעשות, אנחנו עוד לא שם, אבל אנחנו בפתח".
• "שי בשידור": תוכנית קלה לעיכול
• תרבות השופוני לא עוצרת בקורונה
טבעה של הטלוויזיה הוא למסגר ולהכליל. זווית הראייה של החדשות מתעקשת שלכל סיפור יש שני צדדים, לכל נושא יהיו שני מחנות ושתי דעות מנוגדות, ולכל קבוצה חייב להיות מנהיג המייצג אותה - כדי שיהיה למי לבוא בטענות.
אך החיים לא תמיד שחור ולבן. הפעם זאת מחאה שמתודלקת בזעם ובכאב אישי של אזרחים רבים. ממש כפי שהסביר לשטרן שובת הרעב שלומי סלומון, הבעלים של מסעדת "אמורה מיו": "יש מגזרים שנמחקו, ואף אחד בכלל לא רואה אותם. זו מחאה של להיות אזרח במדינה שבה דורכים עליו ורומסים אותו".
"שי בשידור", רשת ,13שישי 21:30 טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
