יותר מ-11,000 קילומטר בקו אווירי מפרידים בין אוסטרליה ובין ישראל, אבל זה לא מנע מדרור פרוכטר, שליח תנועת "תורה מציון" בעיר פרת' שבמערב היבשת, להשתתף בשמחת החתונה של אחיו, על אף שהוא לא יצא מאוסטרליה בשל הגבלות הקורונה.
"כשהתחילה הקורונה היו באוסטרליה פאניקה והגבלות כמו בכל מקום", מספר דרור (24), בוגר ישיבת ההסדר במעלות, שיצא לשליחות מטעם תנועת "תורה מציון" בקהילה היהודית בפרת', "ועכשיו מתחילים לשחרר אותן ולחזור לשגרה, אבל בכל זאת דבר אחד נשאר: הגבולות עדיין סגורים ולא נותנים למי שמגיע מבחוץ להיכנס למדינה".
צילום: Marabu.pr
כשהתקרב מועד החתונה של אחיו, הבין דרור שבשל ההגבלה על כניסת נוסעים לאוסטרליה הוא ייאלץ לבחור בין טיסה לחתונה ללא יכולת לחזור לבין הישארות ביבשת המרוחקת לטובת סיום השליחות שאליה יצא – והוא בחר להישאר: "הייתי יכול לנסוע לארץ לחתונה, אבל אז לא היו נותנים לי לחזור ולא הייתי יכול לסיים את השליחות, אז החלטתי להישאר פה. אני יודע, הרבה ישאלו את עצמם למה עשיתי את זה, אבל זו הייתה החלטה משותפת עם אחי שבעצמו היה שליח בקהילה הזו לפני חמש שנים ועשה בדיוק את מה שאני עשיתי. התייעצתי איתו והוא אמר לי שהחודשים האחרונים של השליחות הם החודשים הכי משמעותיים. יחד איתו ועם ההורים החלטנו שאישאר פה ואסיים את השליחות כמו שצריך".
ביום-יום דרור ושאר השליחים בקהילה היהודית מלמדים יהדות ועברית בבית הספר היהודי "כרמל", שהוא בית הספר היהודי היחיד בכל מערב אוסטרליה, ואחראים לחינוך הבלתי פורמלי ולפעילות יהודית בשבתות וחגים בעיר שבה חיים כ-10,000 יהודים.
שליחות זה חשוב, אבל חתונה של אח יש רק פעם אחת בחיים.
"נכון, אבל היה גם השיקול של לחצות את כל העולם דרך כמה טרמינלים כדי להגיע לארץ, ואז להיות בבידוד של שבועיים, וכל זה לטובת ערב של שעתיים-שלוש. בזמנו עוד חשבנו שממילא יהיה מותר לערוך רק חופה מצומצמת עם עשרה אנשים לכל היותר, אז החלטתי להישאר פה ולחגוג מפה. גם אחי מרגיש שהקהילה בפרת' היא כמו המשפחה השנייה שלו, כך שאני הייתי מעיין נציג של המשפחה פה בצד השני של העולם. רוב האנשים פה לא ידעו שיש בכלל אפשרות לחזור לארץ, כך שהם חשבו ש'נתקעתי' שלא מרצון ולכן אני לא נוסע לחתונה של אחי. כשאמרתי להם שבחרתי להישאר, הם קצת הרימו גבה, אבל כשהסברתי את השיקולים הם מיד אמרו שהם יחגגו איתי במקום".
ביום החתונה שכרה הקהילה היהודית אולם ונערך אירוע שאליו הוזמנו כל החברים והמכרים של האחים השליחים לבית משפחת פרוכטר. כמובן, בגלל הפרש השעות, חגיגת החתונה באוסטרליה הקדימה בחמש שעות את החתונה עצמה בישראל, אבל זה לא הפך את האירוע לפחות שמח. "עיצבו את האולם יפה", מספר דרור, "וערכו שולחנות עם קינוחים, קוקטיילים ושתייה שכל אחד הביא. אני התלבשתי בבגדים חגיגיים וקיבלתי את פני האורחים. בהמשך העלנו את אחי בזום על מסך גדול וכולנו שרנו לו יחד ורקדנו לכבודו. בהמשך גם הקרנו סרטון עם ברכות של חבר'ה מהקהילה המקומית, ואת אותו סרטון הקרינו אחר כך גם בחתונה בארץ".
דביר (28), החתן, מספר על החוויה מהצד שלו: "בצילומים זה היה נראה שאחי הוא החתן. עשו לו חגיגות עם מאה איש ושמחו יחד עם שנינו, וכך יצא שהשתתפתי בחתונה של עצמי מרחוק, יחד עם המשפחה השנייה שלי ושל אחי הצעיר בצד השני של העולם. במהלך כל יום החתונה, מההכנות ועד לחופה, אחי ליווה אותי, ואחרי החופה שנינו החזקנו פלאפונים ורקדנו יחד... זה הרגיש כאילו שהוא נמצא בחתונה יחד איתי. שנינו שלמים מאוד עם ההחלטה שלנו, כי להמשיך את השליחות שם עוד שלושה חודשים זו בחירה משמעותית יותר לטווח רחוק מאשר להיות בחתונה ערב אחד. אני בטוח שעוד יהיו שמחות שנוכל לחגוג יחד בעתיד".
דרור, זה היה דומה להשתתפות בחתונה עצמה?
"את זה אני אף פעם לא אדע. אבל בזכות הקהילה שחיבקה אותי, הרגשתי שלקחתי חלק אמיתי בחתונה, אני בטוח שזה לא היה כמו להיות שם, אבל מה שהיה היה הרבה יותר ממה שציפיתי, וזה שימח אותי מאוד, במיוחד כשאחרי שהאירוע הרשמי נגמר, באו איתי חבר'ה לדירה שלנו וראינו ביחד את החתונה של אחי בישראל בשידור חי. בסופו של דבר אנחנו בין אחרוני השליחים בעולם שנשארו במקום השליחות למרות הקורונה, וזה בעיקר בזכות הקהילה המקומית שמאוד רצתה שנשאר פה והבטיחה לדאוג לנו – וקיימה".
זאב שוורץ, מנכ"ל תנועת "תורה מציון": "גם אחרי 25 שנה של פעילות בקהילות היהודיות אני עדיין מתרגש בכל פעם מחדש מהערבות הדדית ומהתמיכה בקרב יהדות התפוצות ובמקרה זה מהקהילה היהודית בפרת' שבאוסטרליה, ההזדהות של הקהילה עם השליח, ההחלטה להמשיך בשליחות לעומת הרצון להשתתף השמחה המשפחתית - זה 'תורה מציון'".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו