הבקעה תחילה - הגושים יכולים לחכות

האם מדינת ישראל ממוססת במו ידיה את "הזדמנות המאה" והופכת אותה ל"החמצת המאה"? הסימנים מדאיגים: תחילה דובר על 30 אחוזים מהשטח. אחר כך דובר על ריבונות בפעימות - רעיון גרוע כשלעצמו, שמזמין לחץ בפעימות ומהומות וטרור בפעימות - ועכשיו ירדנו מדרגה נוספת: מקורות ערביים מדווחים על מסרים ישראליים שהועברו הן לירדן והן לפלשתינים, שלפיהם הריבונות הישראלית לא תוחל על בקעת הירדן, ואף תהיה סמלית בלבד; רק אחוזים ספורים; משהו בגושים ועוד משהו ביישובי "עומק השטח", אולי בבית אל ובשילה.

החלטות היסטוריות דורשות אמנם שיקול דעת, אבל גם אומץ לב ונחישות. מלכתחילה, למרות חולשות לא מעטות בתוכנית המאה שאין להעלימן, ראוי היה להחיל את הריבונות עוד אתמול על 30 האחוזים המפורסמים שהאמריקנים שרטטו במפת הקונספציה שלהם. אולם אם הדבר אינו מתאפשר - יש להתחיל דווקא בבקעת הירדן ובכל יישובי "עומק השטח", ובשלב זה לוותר על ריבונות בגושים.

הסיבה לכך פשוטה. ה"גושים" - אזורי ירושלים רבתי, מעלה אדומים, מערב השומרון, גוש עציון ואריאל - "יסופחו" בסופו של דבר למדינת ישראל. הם נמצאים עמוק בקונצנזוס הפנים־ישראלי. רובם נמצאים ממערב לגדר ההפרדה וחיים בהם כ־75 אחוזים מהמתנחלים - כ־350 אלף יהודים. אפילו מדינות העולם מבינות זאת. אף שלא יאמרו זאת פומבית, בערוצים דיפלומטיים שקטים הדברים נאמרים במפורש.

עוד בנושא:

•משחק ריבונות: המומחים מדמים את היום שאחרי

•נתניהו לגנץ: החלת ריבונות ביהודה ושומרון - או הליכה לבחירות

•פעימה מהלב: נחשפה תוכנית ביצוע החלת הריבונות ביהודה ושומרון

לעומת זאת, הבקעה, למרבה הצער, למרות ניסיון מטעה להציג את הדברים אחרת, עדיין אינה בקונצנזוס. רחוק מכך. מי שנתן לדברים ביטוי רק לאחרונה הוא ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שהגדיר כ"קשקוש" את האמירה שישראל זקוקה כיום לבקעה לצורכי ביטחון.

גם אהוד ברק, כראש ממשלה, דיבר עם האמריקנים על הצבת כוח בינלאומי בבקעה, ושני ממשלים אמריקניים, האחד רפובליקני והשני דמוקרטי, ניסו להחליש מאוד את אחיזתה של ישראל בבקעה. תחילה היה זה הגנרל ג'ים ג'ונס, שנשלח לכאן על ידי מזכירת המדינה לשעבר קונדוליסה רייס. ג'ונס הציע שהנוכחות הצבאית של ישראל בבקעה תסתכם בכמה שנים בלבד. אחר כך, בתקופתו של ג'ון קרי כמזכיר מדינה בממשל אובאמה, היה זה הגנרל ג'ון אלן, שאף הוא הציע להציב בבקעה כוח רב־לאומי.

לצד זאת, ובניגוד לאזורים אחרים ביהודה ושומרון, ממשלת ישראל עצמה הזניחה את הבקעה מבחינה התיישבותית ונמנעה מלהפוך אותה לגוש התיישבות, כפי שהיה ראוי. מכל הסיבות הללו ריבונות ישראל בבקעת הירדן, דווקא שם, תחילה שם, היא עניין דחוף. גם יישובי "עומק השטח", שהשמאל וחלקים במרכז הסכימו עקרונית לאורך השנים לפנות את יושביהם - יותר מ־130 אלף יהודים! - זקוקים ללא שיהוי לעוגן הריבונות. הגושים - יכולים לפיכך לחכות.