חלוקת התיקים והמינויים של בנימין נתניהו ובני גנץ - ובין השאר הקמת משרד חדש עבור אורלי לוי־אבקסיס - הביאו לכינונה של הממשלה המנופחת ביותר בתולדות המדינה, עם מספר שרים חסר תקדים.
בדרך כלל, ככל שהממשלה גדולה יותר כך היא יציבה יותר. לפעמים עדיף לשלם מראש למשרדים מומצאים ומיותרים מאשר לשפוך כסף מאוחר יותר על מערכות בחירות יקרות בהרבה. אבל גם לזה צריך גבול ומידה, תכונה שנעדרה מהממשלה המדוברת. כשאנשים נאנקים מעול הפרנסה החונק ואינם יודעים איך ישרדו את החודש עם משכורת חלקית - במקרה הטוב - אין דבר מנקר בעין יותר מפוליטיקאים מנותקים שדואגים לעצמם לג'ובים ומעונות שרד.
כך, למשל, המינוי של אורלי לוי לשרה לחיזוק וקידום קהילות העלה קולות גיחוך בקרב רבים על התפקיד המומצא, זאת אחרי שלתפקידים מומצאים אחרים כבר התרגלנו מזמן. תיק התשתיות, למשל, או הפיתוח האזורי, ואף הכלכלה והתקשורת החלו כפתרון ארעי שנשארו איתנו דרך קבע.
נתניהו עסק השבוע בלא מעט סידורי עבודה. בין שמדובר בשיקול העיקרי ובין שלא, הוצאת ימינה מחוץ לממשלה פינתה לו שני תיקים עבור חברי הליכוד, וכך גם שליחתו של גלעד ארדן לאו"ם. אבל מי שרוצה למצוא את התשובה למו"מ המקרטע עם ימינה, מוטב שינטוש את החיפוש בשדות הפוליטיים. כי מבחינה פוליטית היו לנתניהו כל הסיבות בעולם לסגור עם בנט כמה שיותר מהר.
הבטן הליכודית כואבת. הממשלה החדשה אמנם תחיל את הריבונות ביישובי יו"ש ובקעת הירדן, אבל זה כנראה הדבר הימני היחיד שהיא תעשה. על הרפורמה במערכת המשפט, בג"ץ והפרקליטות היא ויתרה עוד לפני שהוקמה. נושאים אחרים הקשורים להתיישבות ייעצרו, ושלטון הפקידהממשלה החדשה אמנם תחיל את הריבונות ביישובי יו"ש ובקעת הירדן, אבל זה כנראה הדבר הימני היחיד שהיא תעשהים והיועצים המשפטיים יתעצם לממדים שמעולם לא היה בהם, באין יד אכפתית מכוונת ובהיעדר רוב מובנה לשינויים הנדרשים לשם כך בממשלה ובכנסת. אפילו את השלטון עצמו יאבד הימין תוך כדי כהונת הממשלה כאשר בעוד שנה וחצי ייכנס לתפקיד רה"מ נציג גוש השמאל בני גנץ.
לא רק לציונות הדתית, אלא גם עבור הבייס הליכודי היה צריך להיות לנתניהו שיקול מכריע בעד כניסתה של ימינה לממשלה. השטח אצלו בבית יהיה רגוע יותר כשבנט, איילת שקד ובצלאל סמוטריץ' חברים בקואליציה, ולא תוקפים אותו מימין על כל דבר אפשרי מהאופוזיציה. מבין מפלגות המחנה הלאומי זו סחורה שרק ימינה יכולה לספק לנתניהו. לא אריה דרעי, וגם לא יעקב ליצמן או משה גפני, רלוונטיים בהקשר הזה.
ובכל זאת, בניגוד לכל היגיון פוליטי, נתניהו בחר שלא להילחם על כניסתם של בנט וחבריו לממשלה.
ימינה והצידה
המחוזות הנכונים לחפש בהם את המניעים מצויים ככל הנראה במרחב הפסיכואנליזה. לא מן הנמנע כי אם בראשות ימינה היה עומד אדם אחר, כמו סמוטריץ' או הרב פרץ, היה המו"מ מתקדם לחתימה על הסכם בדיוק כמו עם החרדים כבר בשלב מוקדם בהרבה, וגוש הימין היה נשמר במלואו. אבל לא זה המצב. בראש ימינה עומד בנט, וגם אם לעיתים היה נדמה שבין השניים שיתוף פעולה וניצנים של אמון, כמו בתיאום הנדיר ביניהם בנושאים הביטחוניים, לא עובר זמן ומתברר כי כל זה לא היה אלא תעתוע אופטי. גם אם נתניהו זקוק לבנט ונדרש לשלם לו בתפקידים וכיבודים, הוא לעולם לא יאמין בו. ולא באיילת שקד.
אבל יש גורמים במערכת הפוליטית שלא די בהסבר הזה בשביל להניח את דעתם. נתניהו הרי פוליטיקאי מנוסה ומשופשף יותר מכולם. בעבר כבר הוכיח שכל שיקול אישי כזה או אחר נסוג בפני צורך פוליטי רגעי. כמו במקרה של גנץ, שעליו כבר אמר רה"מ לא פעם ולא פעמיים כי אינו ראוי. נתניהו סומך כמעט על כל אחד אחר יותר מאשר על גנץ כרה"מ, ובכל זאת העניק לו את התפקיד שאליו ייכנס בנובמבר הבא על פי ההסכמים הקואליציוניים.
על פי אותו היגיון, היה צריך רה"מ להסתדר גם עם בנט. כמו שידע לתת לו את תיק הביטחון כשהיה צורך בכך, כך כעת היה עליו לתת לו את תיק הבריאות ולסגור עניין. אלא שעל פי אותה הערכה נתניהו לא זקוק לבנט, כמו שהוא לא זקוק לאיש יותר במערכת הפוליטית. למעשה, המשפט ותוצאות הבחירות הכריעו אותו. בעוד שנה וחצי יש לנתניהו תאריך תפוגה. אם גמלה בליבו ההחלטה לפרוש מהחיים הפוליטיים, איש יותר לא יוכל לאיים עליו. ואם זה המצב, מה רע בקצת נקמה מתוקה בשנואי נפשו שיישארו כעת בחוץ, עם יאיר לפיד והרשימה המשותפת.
על משבצת ה"דתי מחמד"
תיק הבריאות אינו תיק בכיר. מעולם לא היה. בקדנציות האחרונות, מלבד השנים שבהן החזיקו בו נתניהו וליצמן, החזיקו בתיק דמויות שוליות למדי במערכת הפוליטית: יעל גרמן מיש עתיד, יעקב בן־יזרי ממפלגת הגימלאים, יעקב אדרי מקדימה וכן הלאה. עבור בנט היה זה סולם גדול להיאחז בו. לרדת מהתיק הבכיר ביותר בממשלה לתיק זוטר, אבל לרדת בכבוד, בזכות הקורונה והמשבר הרפואי שעודנו בעיצומו.
נתניהו ואדלשטיין // צילום: אורן בן חקון
אחרי חילופי האשמות ביום רביעי קבעו נתניהו ובנט להיפגש. שעות אחר כך ביקשו מלשכת נתניהו לתאם שיחת טלפון בין השניים במקום פגישה. במהלך השיחה שאל בנט את נתניהו: למה מינית את יולי אדלשטיין לשר הבריאות? הוא הרי לא ביקש בכלל את התפקיד, אני כן. תחילה נתניהו לא ענה. אחרי שתיקה קצרה הפטיר משהו בסגנון: הייתי צריך לתת לו תיק רציני, ומיהר לחתוך את השיחה.
הרגע שבו קיבל אדלשטיין את תיק הבריאות היה זה שבו נפל האסימון לבנט כי נתניהו פשוט לא מעוניין שימינה תהיה חלק מהממשלה. לא היתה לרה"מ שום סיבה אמיתית להציע לאדלשטיין דווקא את התפקיד הזה מכל שאר התפקידים, פרט לאמצעי להראות לו, לבנט, את הדרך החוצה. באחד הדיונים במפלגה השבוע אמר סמוטריץ' לנוכחים: עזבו אתכם, נתניהו לא באמת מנהל איתנו מו"מ.
נתניהו יודע לנהל מו"מ, וזה ממש לא נראה ככה. כשהיה לו חשוב שנרוץ יחד עם הרב פרץ ובן־גביר הוא ידע לסגור אותנו שעות בבלפור ולא עזב אותנו עד שהשיג את מבוקשו, לפחות חלקית. הוא לחץ על בנט לקבל את בן־גביר ואחר כך על פרץ להתנתק מבן־גביר, וכל זה התאפשר לו לאחר שביטל פגישה מתוכננת עם פוטין לשם כך, אמר סמוטריץ'. אבל מה שקורה עכשיו, המשיך, זה כלום. זה בטח לא משא ומתן.
בליכוד כמובן דוחים את הדברים. לדבריהם בנט התנהג בגרגרנות. לא מגיע למפלגה של שישה מנדטים דבר יותר מההצעה שהונחה בפניהם בישורת האחרונה. אם לש"ס בת תשעת המנדטים יש שני שרים, אחד בינוני ואחד קטן, אז גם ימינה עם השישה שלה יכולה להסתפק בשני שרים באותה מתכונת. לדבריהם, נתניהו הציע לבנט את תיק החינוך ועוד תיק זוטר, והיה אפשר לסגור את זה אלמלא היו מאבקים פנימיים בתוך ימינה שמנעו הסכם.
לא בכדי חיזר נתניהו בכל כוחו אחר פרץ כדי לצרפו לבד לממשלה. ערך אלקטורלי ממשי כנראה אין פה, אבל סתירת הנרטיב של הפניית עורף לציונות הדתית יש גם יש. "דתי מחמד", כינה את עצמו בזמנו אורי אורבך המנוח בגלי צה"ל. נתניהו מאוד רצה אחד משלו בממשלתו החדשה.
גם אם בליכוד צודקים (ובימינה טוענים שנתניהו בכלל לא הזכיר את תיק החינוך בשיחה עם בנט), אין זו הפעם הראשונה שבה נדרש נתניהו להתנהל בזהירות בשל מאבקים פנימיים בתוך מפלגות. רה"מ הרי יודע היטב שביהדות התורה אי אפשר לסגור כלום מול ליצמן בלי לתאם עם גפני ולהפך. גם חלוקת התפקידים צריכה להיות שוויונית בין אגודת ישראל לדגל התורה אחרת נקלעים לבלאגן שאי אפשר לצאת ממנו בשלום. גם ימינה מורכבת משלוש מפלגות שונות, והדברים צריכים להיעשות בתיאום ובשוויון, יחסית. להציע תיק בכיר לאחד וזוטר לשני זה מתכון לכישלון.
כשנתניהו הציע לאדלשטיין לקחת את תיק הבריאות, אולי דמותו של בנט ריחפה מול עיניו, אבל מבחינת יו"ר הכנסת לשעבר, שהופתע מההצעה, הונחה לפניו דילמה רצינית. הוא ביקש מנתניהו כמה שעות לחשוב על כך.
מבין שני התיקים שהוצעו לו, חינוך ובריאות, בחר אדלשטיין בשני. קדמה לכך ההחלטה שלא להמשיך ולהיאבק על ראשות הכנסת. אדלשטיין עשה כל מה שהיה יכול בשבועות האחרונים להבהיר שלשם פניו. נתניהו הבהיר לו שממש לא. מבין האפשרות להיות ח"כ פשוט וממורמר באופוזיציה פנימית לבין שר, בחר לבסוף באפשרות השנייה. מה גם שהצעתו של נתניהו היתה מכובדת. מדובר בשני תיקים ראויים ובעלי מעמד. איתרע מזלו של אדלשטיין שהוא חובש כיפה סרוגה.
בהיעדרה של ימינה, היה הופך כשר החינוך לכתובת הבלעדית של הישיבות, האולפנות והמכינות שהיו צובאות לפתחו. תיק הבריאות, לעומת זאת, טומן בחובו הזדמנות נדירה. להוסיף תקציבים ולרפא את מערכת הבריאות מחולייה הרבים שאינם קשורים דווקא בקורונה. לכן החליט ללכת על זה. בשבועות הקרובים נשמע הרבה את השם אדלשטיין ואת שמו של המנכ"ל החדש שיבחר.
שקט, שותקים
עכשיו כבר אפשר לקבוע ברמה גבוהה של ודאות כי מערכת אכיפת החוק כשלה בטיפול בפרשת הרפז־אשכנזי. בכל פעם בשנים האחרונות שבהן צץ מידע חדש בנושא, מיהרו המעורבים בפרשה - גבי אשכנזי והפצ"ר שלו אביחי מנדלבליט - להבהיר כי פרטי הפרשה נחקרו שוב ושוב על ידי כל גורמי אכיפת החוק: ממבקר המדינה, דרך המשטרה, מצ"ח, הפרקליטות והיועמ"ש, ושבכמה מהמקרים אף בית המשפט, כולל העליון, התערב ובדק את חלקו, ובכל הערכאות יצאו כולם נקיים וצחים כשלג.
אלא שביום שישי האחרון התברר כי שיחה אחת לא נחקרה ולא התבררה, לאחר שהוגדרה בנסיבות מפוקפקות כהאזנת סתר.
בתגובה למידע שאותו הביאה אילה חסון בחדשות 13, הודיעה הפרקליטות חד־משמעית כי כך היה. אותה שיחה, לו היתה חלק מחומרי החקירה, היתה יכולה לסבך מאוד את שני המעורבים המצוטטים בה, וייתכן שלא רק בעבירה פלילית אחת. ייתכן, אגב, גם שלא. אם לא חוקרים, לא יודעים.
ובכל הזמן הזה, מחזיקים כמה עיתונאים בידיהם הקלטות נוספות שבהן נשמעות שיחות בין אשכנזי למנדלבליט, שעדיין חוסות תחת צו איסור פרסום, בלי סיבה ובלי צדק. אף על פי שאחד מהם הוא חלק משלטון החוק והשני חבר בכיר במפלגה ששלטון החוק, לכאורה, נר לרגליה, ממשיכים השניים להסתתר תחת מעטה ההגנה המשפטית שניתן להם ומסרבים בכל תוקף לאפשר לאור השמש המחטא להעניק גם לציבור את היכולת לשפוט מה באמת קרה באותה פרשה כעורה, שפירות באושיה טרם משו מהעולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו