שינויים בלוח השידורים

הנשק הסודי של הנשיא בדימוס אהרן ברק ושל הנשיאה אסתר חיות הוא קסם אישי. מי שמכיר אותה יותר מקרוב, תמיד קורא לה אסתי. אויביה יתקשו לקבל את זה. הם מכנים אותה בכינויים קשים. אני ראיתי אותה בהלוויה של הסופר אהרן אפלפלד, שהיה ידידה הקרוב. היא נשאה עליו הספד יוצא דופן, מחכים, יפה. אם אתה נופל בשבי, קשה לך אחר כך להיכנס לתצורה של תקיפה. אתה משתדל בכלל להימנע.

אחרים היו נוכחים באירועים שונים, אינטימיים, וגם להם דוגמאות של התנהגות רגישה וחמה ברמות שאתה לא חולם לראות אצל אישים בכירים במדינה. ובכל זאת, יגידו לך שחלק מהכאב שלהם נובע מההכרה הברורה ש"אסתי" איבדה את דרכה. 

אבל החלטת בג"ץ בשני סעיפיה, לגבי כשירותו של בנימין נתניהו לכהן כראש ממשלה תחת כתב אישום, וכן ההסכם הקואליציוני הנפתל והמסורבל, מלמדת שהנשיאה חיות הצליחה לנווט את חבריה ליעד הנכון. פרופ' אלן דרשוביץ ומומחים אחרים חששו ששופטי העליון נכנסו למלכודת פוליטית. זה המקום הכי גרוע לבית המשפט. ברור שההכרה במציאות המשברית של ישראל, כולל לחץ הזמנים של הקמת הממשלה, שיחקה תפקיד מכריע גם אם יש לכך רק רמזים בטקסט של פסק הדין. 

ההחלטה מבטיחה כי בתחילת השבוע הבא תושבע ממשלה חדשה בישראל. זה דבר אדיר. ואולי זה דווקא יקשה על רה"מ נתניהו משום שבנושאים חשובים ביותר, הוא כבר לא יוכל להכריע כסוליסט.

אל תאיימו עם הסיוע

מה שמחפה על המשבר הפוליטי והמשפטי של ישראל הוא הטיפול בקורונה, וזה תקף גם לקראת הבחירות באמריקה בסתיו הקרוב 

שמעתי ממומחי משפט, שלדעתם מאורע הדחתו של אדלשטיין בידי בית המשפט העליון הצביע על אובדן עשתונות. מהיכן אפשר למצוא צידוק להחלפת יו"ר מכהן של הכנסת, שהתפטרותו עוד לא נכנסה לתוקף, בידי מישהו אחר שבית המשפט הופך לשותף פעיל בהמלכתו הזמנית? זה פשוט חסר בסיס חוקתי ותקנוני. כאילו פרצה שריפה במדינה. אי אפשר לחכות ליום ראשון. בדיוק כפי שהנשיאה חיות התנהלה כשתבעה מעורכי הדין של נתניהו והמפלגות השותפות להסדר האחדות להכין מיידית את תשובתם עד ערב יום העצמאות. למשקיפים זרים, אמריקנים, הדבר צרם, משום שחיות המציאה עיקרון שלא קיים - "יעילות בית המשפט". יתר על כן, היא התערבה בדרך שבה התנהלה ההגנה. 

המהלך של השבוע, שנעשה בשירות גורמים פוליטיים וחברתיים שהיו מעוניינים לטרפד את ממשלת האחדות, הציב את הנשיאה חיות בעמדה קשה ביותר. יותר מבעבר היא נתפסה כאחראית למשבר חוקתי עמוק שנוסף על משבר חברתי־כלכלי כתוצאה מפרוץ מגיפה. הקומבינציה היא מאורע אסטרטגי מחליש לישראל. האליטה הממסדית בישראל לא תמיד מבינה זאת, אבל משבר משתק ברמה החוקתית־פוליטית מסכן את המדינה יותר מאירועים ביטחוניים חמורים. 

כאשר ישראל נתפסת כמדינה לא יציבה שאי אפשר לפענח את עתידה, שאי אפשר לעשות איתה הסכמים ושלא ניתן לצפות ממנה מה יילד יום ברמה הפוליטית־מדינית - מעמדה הבינלאומי יורד וכך גם מעמדה בעיני שכנותיה ואויביה. מה שמאזן במידה מסוימת את המצב המשברי, שגנץ ונתניהו ניסו להתגבר עליו, זה שמדינת ישראל הובילה מערכה מוצלחת ביותר נגד המגיפה, וכתוצאה מכך מעמדה עולה והיא מבוקשת לצורך שותפויות בינלאומיות.

ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר אמר בראיון לסי.אן.אן, כי מדינות תיבחנה עכשיו לפי האופן שבו טיפלו במגיפת הקורונה. שר הכלכלה אלי כהן סבור שמסתכלים על ישראל כמו על ממשלות אחרות, שהצליחו במבחן. תהיינה לכך השלכות בתחום המדיני והכלכלי. 

יועציו הקרובים לענייני המזרח התיכון של הנשיא לשעבר אובאמה, רוברט מאלי ופיליפ גורדון, דוחקים בימים אלה במועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן לצאת בהצהרה ברורה שתרתיע את ישראל מהחלת הריבונות בבקעה. העונש לישראל במקרה שתחליט לספח יהיה קיזוז הסיוע האמריקני. הבעיה היא שגם אם ביידן ייבחר - זו לא תהיה אותה ארה"ב שיכלה בעבר ללחוץ על ישראל ולהכניע אותה מבחינה מדינית. וזו גם לא אותה ישראל. ישראל אחראית, גם באמצעות הסיוע הביטחוני, לעשרות אלפי מקומות עבודה בארה"ב, וזו לא תהיה בעמדה לייצר לחץ. בסופו של דבר, רמת הסיוע האמריקני האפקטיבי לישראל היא כ־1.5 מיליארד דולר.

מברק ועד חיות

האקטיביזם של בג"ץ תלוי במי שאוחז בהגה, וזו אולי בשורה טובה

אחדים ממומחי המשפט ששאלתי להתרשמותם מהבג"ץ־שואו, אמרו לי שהם העדיפו לא לצפות בו. זה מכאיב להם. זה גורם להם יותר לכאב בטן מאשר לכאב ראש. בית המשפט יקר למבקריו, ממש ברמה הנפשית. עכשיו ברור שהחשש מהתאבדות המונית, לא התגשם. 

שופטי בג"ץ יכלו לתת סעד לאלה שרצו לטרפד את הקמת הממשלה; אבל אגב כך הם היו יורים לעצמם ברגל. משפטנים בכירים היו מודאגים מאוד מהאפשרות הזאת. רוב מומחי האקדמיה מסתדרים בשורה מאחורי הדוברת הראשית פרופ' סוזי נבות. אבל דוברים כאלה רק מסמנים את הדרך לכישלון בית המשפט. יש אחדים ששמחים לראות את בית המשפט העליון מידרדר מדחי אל דחי ומאבד אמון בציבור, אבל מבקרי בג"ץ המלומדים אינם שמחים כלל, ומחכים ששופטי ביהמ"ש העליון יתעשתו. יכול להיות שהשבוע ראינו את תחילת ההתעשתות המיוחלת, שכן בית המשפט העליון הוא מוסד גדול במדינת ישראל ועצמאותו, חוזקו והיותו סמל לשלטון החוק הם חלק מהעוצמה הפנימית והחיצונית. 

בוז לדמוקרטיה. שרגא // צילום: אורן בן חקון

לאחר מאורע אדלשטיין דיווחו לנשיאה חיות שחלקים נרחבים בציבור מתקוממים נגד ההתערבות הלא־חוקתית בעבודת הכנסת, למעשה ההשתלטות של בית המשפט העליון על הכנסת. צריך לקוות שהיא קלטה את המסר. הדיונים המשודרים השבוע נתנו לכך מענה חלקי. הציבור ראה את השופטים בעבודתם והיה יכול להתרשם שבית המשפט פתוח, מתקיימים חילופי דברים חופשיים, אם גם מכובדים. השופטים הפעילים יותר הפגינו רצון להיצמד לחוק, והציגו שאלות נוקדניות גם לעורכי הדין של המפלגות ושל נתניהו, וגם לנציגי העותרים אליעד שרגא ודפנה הולץ־לכנר. הם הפגינו שהם נוקשים וביקורתיים דווקא כלפי נציגי העותרים.

זה קצת שונה מפסיקות ודיונים שהיו בבג"ץ בשנים האחרונות. מומחי משפט אומרים חד־משמעית שלמסמך חוקי כתוב, שלא לדבר על חוק יסוד כתוב, כבר אין חשיבות בעיני שופטי בג"ץ. אין להשוות בין אקטיביזם שיפוטי בבתי המשפט באירופה ובארה"ב לבין "האקטיביזם" השיפוטי בישראל. פה זה אימפריאליזם עם נטייה לעריצות. הביקורת השיפוטית בעולם תמיד מבוססת על מסמך חוקתי כתוב, וכל עוד זה נעשה מבלי לרוקן את המסמכים החוקתיים הקיימים מתוכן, זאת ביקורת שיפוטית לגיטימית. גם אם יש יותר ויותר אנשי אקדמיה שמבקרים את האקטיביזם הזה. 

זה היה האקטיביזם של הנשיא אהרן ברק, שהיה לו שיעור קומה. ברק הוא אמנם החטא הקדמון של הצרה החוקתית בישראל, אבל כפי ששמעתי מאחדים, כל עוד הוא כיהן כנשיא היתה תחושה שהיד על ההגה היא של אדם יציב בעל שיקול דעת. האם הנשיאה חיות מחזיקה עכשיו שתי ידיים על ההגה? אפשר להעריך שהיא לא תוריד עין מהתנהלות הממשלה הבאה. 

באחד הרגעים המשקפים השבוע בדיון בג"ץ העיר השופט יצחק עמית, כי "חברי הכנסת מבטאים את רצון העם". תגובתו של אליעד שרגא ביטאה בוז לדמוקרטיה: "הח"כים לא מייצגים את רצון העם... יש ביניהם בעלי מוטיבציות אחרות. רצונות נסתרים". שרגא, שהשקיע כל כך הרבה בעתירה ובמאבק נגד הממשלה, עוד ישמיע קול נגד בית המשפט העליון שנכנע ללחצים פוליטיים. כך הוא בטח יציג את זה. 

אפשר להניח שהשופט נועם סולברג מופתע למצוא את עצמו סוף־סוף מדבר בקול אחד עם שאר חברי ההרכב. הוא היום השופט ברמה הגבוהה ביותר בבית המשפט העליון. תמיד מציג טיעון חד ובהיר. בדרך כלל הוא מטפס על הקירות הגבוהים באולמי בית המשפט, אבל אף פעם לא חושף בהבעות פנים את תסכוליו. 

כששוקע אבק הכוכבים, נשארנו עם תופעות שלא נעלמות עם תום השידורים. התערבות ברשות אחרת, מעשה חקיקה מעל כס המשפט, קוראים לזה בשפה האמריקנית "עריצות" (tyranny). ונגד עריצות צריך להילחם.

המבצר האחרון

המשפט המתנשא טוב לבתי הדין של האיחוד האירופי, אבל לא לפה

דיוויד וורמסר הוא רפובליקני יהודי, בכיר לשעבר בממשל בוש. הוא פרסם השבוע נייר שמנתח את התנהלות הנשיאה חיות ובית המשפט העליון בישראל. הוא מעלה טיעון שלא שמעתי בעבר: שבית המשפט העליון בישראל שואב את השראתו ודרך פעולתו מבית הדין הגבוה לצדק של האיחוד האירופי. 

וורמסר אומר שבעוד ההשקפה של המערכת התרבותית־פוליטית בישראל הולכת ונוטה לשיטת המשפט האמריקנית והבריטית, בית המשפט ומערכת המשפט בכללותה נצמדים למסורת האירופית. ובית המשפט של האיחוד האירופי פשוט רואה את עצמו עליון על הממשלות, וריבונות האיחוד האירופי נובעת ממנו יותר מאשר מהממשלות האירופיות. 

הדוגמה הקלאסית שוורמסר מציג היא של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שהתגייס לטובת ארגוני סביבה שמאליים שרצו לחבל ולטרפד את מתווה הגז. מה לבית המשפט המחוזי ולמדיניות אסטרטגית של ממשלת ישראל בתחום הביטחוני והכלכלי? זאת פשוט תחרות על השלטון. ניכוס הסמכויות השלטוניות על ידי בית המשפט יוצר ממשלה מקבילה לממשלה החוקית.

הממשלה המשנית מופעלת על ידי ארגוני שמאל חוץ־ממשלתיים (NGO) ומשרתת אותם, משום שאלה משרתים את האימפריאליזם השיפוטי־שלטוני של בית המשפט העליון.

דיוויד וורמסר לא מחדש בטיעון שלו, כי בית המשפט מייצג את המבצר הפוליטי־תרבותי האחרון של שמאל שאיבד את יכולתו להחליף את הממשלה בבחירות. מה שחדש הוא שגם משקיפים מבחוץ מתחילים להבין את שורשי התסבוכת המשטרית בישראל. כשאמר מי שאמר בזמנו שצריך לעלות עם די־9 על בג"ץ, זה היה בטעם רע. כשרבים משתמשים בביטוי "הדיקטטורה של בג"ץ", זה בטעם רע. ההסכם הקואליציוני עצמו משדר טעם רע. אולי זה מראה, כפי שגרס ג'ורג' סטיינר, ש"יש רגעים שבהם טעם רע הוא המפלט האחרון של השכל הישר" (התודות לפרופ' מעוז עזריהו שמצא את הציטוט). 

על פי פרופ' אלן דרשוביץ, החלטה כמו זו שהתקבלה, תפחית את הכוח שניתן עד היום לתובעים ולבכירי המשטרה להתערב בעתיד בבחירות על ידי הגשת כתבי אישום שעלולים לא להסתיים בהרשעות.

ההחלטה של בית המשפט מבטאת ריסון עצמי. היא מאפשרת לנתניהו להגיע לרגע ההשבעה. לאחר מכן, אלוהים גדול. קשה למצוא הרבה ליכודניקים שמאמינים שבני גנץ יהיה ראש ממשלה אחרי שנה וחצי. כל אחד שולף סיבות משלו. בין השאר, שוב התערבויות בלתי צפויות של מערכת המשפט, כולל חקירות כאלה ואחרות.

החלטת בג"ץ שמעניקה קליראנס לנתניהו במגבלות של הסכם ניגוד עניינים, זו בהחלט קביעת נורמה חדשה ובריאה במדינת ישראל. בהפוך מאזהרתו של דרשוביץ, ההחלטה תצנן את מניעי ארגוני החתרנות לערער את השלטון בישראל. התפטרותו של אהוד אולמרט בזמנו קבעה לכאורה נורמה. אולי זאת הסיבה שבשנת הבחירות האחרונה הוא חזר לככב כפרשן־על בטלוויזיה. אבל הסיבה האמיתית שאולמרט התפטר לא היתה מתוך כבוד לשלטון החוק, אלא משום שאיבד את אמון העם ובכירי הקואליציה שלו, ובראשם אהוד ברק וציפי לבני, שדרשו ממנו להתפטר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו