בבלוג של חברת MyHeritage הישראלית מופיע סיפור שמלמד עד כמה המציאות עולה על כל דמיון. לפני 102 שנה, כתבה ג'סי בת ה-12 מקנדה סיפור בשם "הלקח של קורונה" לתחרות כתיבה לילדים ששהו בבידוד ביתי בזמן השפעת הספרדית הנוראית שהשתוללה באותה התקופה.
כן, אם הלסת שלכם נשמטת כרגע אז אתם בחברה טובה. ללא ספק ההיסטוריה חוזרת על עצמה. הסיפור הוא על ילדה בשם קורונה, שלא שמעה לקול הוריה להישאר בסגר בבית ולכן היא נדבקת בנגיף ומתה ממנו. אז מה יש לנו כאן? גם את שם המגיפה? גם אי הישמעות לבידוד חברתי וגם מוות.
מתברר שילדה צעירה וחכמה מקנדה לפני יותר מ-100 שנה הצליחה לכתוב סיפור שמתקשר עם תקופתנו בצורה פשוט מדהימה. הוא נכתב בשנת 1918, וכמו שהוא מתאר את המציאות שהיא חוותה, כך הוא גם חוזה את העתיד.
בחברת MyHeritage, לא עצרו כאן אלא ניסו להתחקות אחרי השאלה מי הייתה ג'סי מיינס, "שחזתה" באופן כה מפתיע את המגיפה הגלובלית הבאה שתוביל לכאוס בינלאומי. אחרי מסע חיפושים הצליחו תחקירני החברה לאתר את בני משפחתה של ג'סי וחלקו איתם את התגלית יוצאת הדופן. תחילה נוצר קשר עם בנו של אחיין של ג'סי, פול מיינס, שגר באלברטה שבקנדה.
כשפול שמע על הסיפור הוא נדהם, לא היה לו מושג שאחות של סבו כתבה את הסיפור. הוא שמח מאוד לקבל את הממצא המעניין, ושיתף אותו עם דון, אחיין של ג'סי, שאף הכיר אותה היטב. דון סיפר כי "דודה ג'סי הייתה הצעירה מבין תשעה ילדים, והיחידה שלא נולדה באוקראינה. אבא שלי היה אחיה הגדול. היא הייתה אינטליגנטית ומלאת חיים, חדת מחשבה ובעלת יכולות רבות".
"אני חושב שהיא הייתה נדהמת ומופתעת מכך שהסיפור שלה הפך לרלוונטי כל כך היום. אני גם חושב שהיא היתה שמחה לדעת שכל כך הרבה אנשים יקראו את הסיפור שלה בזכות כך". וכן שאלה את השאלה המסקרנת ביותר: "השאלה שהייתי מאוד רוצה לשאול אותה היא איך היא הגיעה דווקא לשם 'קורונה'?!"
לסיכום הוא הוסיף: "היא גם הייתה בת נהדרת להוריה. אחרי שכל אחיה עזבו, היא נשארה בבית כדי לסעוד את אימה עד שזו נפטרה בשנת 1945, כשג'סי בת 39. לאחר מכן היא התחתנה וחיה עם בעלה באושר עד שנפטרה ב-1989 בגיל 83. מי דמיין שלפני 102 שנה דודה ג'סי תכתוב על קורונה?".
עוד בנושא:
הרב פינטו חזה את הקורונה? לא ממש
ליאור הנביא: סושרד חזה את סוף הסגר
האם דיסני חזו את משבר הקורונה?
והנה הסיפור המלא כפי שהוא מופיע בעיתון המצולם:
"הלקח של קורונה"
השכנה שלנו היא ילדה קטנה וחמודה, אבל מאוד לא זהירה. פעמים רבות אמא שלה אמרה לה: "קורונה יקירתי, כנסי הביתה", אך זו נהגה לענות לאמה ולהגיד לה שהכל יהיה בסדר, ושלא יקרה לה דבר. מכיוון שקורונה הייתה בת יחידה, הוריה נהגו לוותר לה, ואמה התירה לה לשהות בחוץ. כעבור זמן מה פרצה מגיפה שהשם שניתן לה היה "השפעת הספרדית". האם, שחששה מהמגפה, ביקשה מבתה שוב ושוב להיכנס פנימה. קורונה לא הייתה זהירה, ולא הסכימה לבוא הביתה.
וכך, לצערנו, הבית המאושר שלידנו הפך להיות בית עצוב מאוד, מכיוון שהילדה הקטנה חלתה. הוריה ניסו ככל יכולתם להציל את חייה, אך לשווא. לא רק שקורונה הקטנה נפטרה, היא גם הרגה מצער את הוריה היקרים. מילותיה האחרונות של קורונה הקטנה היו: "אני מקווה שקורונה תלמד את כולנו לקח".