האם משה רבינו היה מצורע? האם מרים הנביאה הייתה מצורעת? עד כמה ששאלות אלו קשות, התשובה היא כן. למעשה אלו שתי הדמויות היחידות בתורה שמצוין כי לקו בצרעת ובספרי הנביאים מסופר גם על המלך נעמן, המלך עוזיהו וגיחזי, משרתו של אלישע הנביא.
מדוע הם לקו בצרעת? לרוב אין תשובה ברורה, וגם סוג הצרעת שונה. אצל משה לא ברור אם זו מחלה או מופת, אצל מרים המחלה מופיעה לתקופה מוגבלת, ואילו אצל שלושת האחרונים נראה לכתחילה שהיא קבועה למעט נעמן אשר נרפא מן הצרעת לאחר שנפגש עם הנביא אלישע.
על אף שרק על דמויות אלו סופר כי הן לקו בצרעת, יש להניח כי צרעת הייתה תופעה בהיקף נרחב הרבה יותר בעולם המקראי שכן הן הנושא המרכזי של פרשות השבוע שלנו תזריע מצורע, ויותר ממאה פסוקים עוסקים בצרעת. במובנים רבים אפשר לומר שצרעת היא אחד מביטויי החולי הנפוצים בתקופת התנ"ך, בין השאר כי זו מחלה שאפשר לראות את סימניה בפריחות שונות על העור, אך ככל הנראה אין סיבה לחשוב שהצרעת כפי שאנו מכירים אותה היום היא אותה מחלה המוזכרת בפרשות שלנו.
דרכי הטיפול בצרעת הן אבחון, הרחקה מן המחנה ואז עוד אבחון אשר בסופו מוכרע אם להמשיך את ההרחקה או להפסיק אותה. מעבר לזה אין הצעת תרופות או טיפול אחר, ובאווירת הקורונה נראה כי עיקר ההרחקה היא למנוע את העברת המחלה לאנשים אחרים.
התורה עצמה אינה מציע הסבר לשאלה מדוע באה המחלה. המקרים השונים שבהם משה, מרים, נעמן, גיחזי ועוזיהו לוקים בצרעת מאפשרים לפרופ' יאיר זקוביץ לראות בכולם ביטוי של ערעור על היררכיה, על "גבוה מעל גבוה". משה מערער על יכולתו של הקדוש ברוך הוא לשכנע את פרעה וכעונש מקבל צרעת. מרים מערערת על סמכותו של משה, נעמן על סמכות הנביא ועל סמכותו של ה', גיחזי על סמכותו של אלישע ועוזיהו על שערער על מעמדם וסמכותם של הכוהנים. במובן זה ההרחקה מן המחנה היא פועל יוצא של אי־ציות לסמכות והיעדר נכונות להבין את המבנים המערכתיים שלאדם חלק מהם.
חז"ל בחרו לתלות את הצרעת בהתנהגות אחרת – הוצאת שם רע – וקרוב לוודאי שהם עשו זאת משתי סיבות: הנוכחות של האותיות מצ ורע במילה מצורע מאפשרות לתלות זאת במדרש מילים, והמקרה שבו מרים מדברת בגנותו של משה על שנשא אישה כושית.
כיום אנו מנסים להסביר מחלות בתהליכים פיזיולוגים בגוף הקשורים בחיידקים ובווירוסים, במערכת חיסונית וכדומה, וזכינו שהמדעניות והרופאים לומדים ומבינים יותר את המחלות השונות ככל שהזמן עובר. עם זאת, עדיין נראה שהטבע האנושי גם מבקש למצוא הסברים אחרים למחלות. אז למה בעצם?
אני רוצה לציין שני צרכים שההסבר למחלה יכול למלא: הצורך הראשון וייתכן החשוב ביותר הוא היכולת להימנע מאשמה. כאשר אנו חולים וסובלים, אנו מעדיפים לתלות את הדבר בהתנהגות של מישהו אחר, זה מפחית מאיתנו אחריות ונותן לנו סוג של תחושה טובה יותר. הצורך השני הוא חינוכי, ובעיקר כאשר אנו מדברים על מחלות באופן כללי: אנו מעניקים הסבר שמאפשר לנו להסביר איזו התנהגות ראויה בעינינו ואיזו מגונה.
בימים אלו של קורונה חשוב לזכור שמשה רבנו היה המצורע הראשון ובמובנים מסוימים החולה הראשון אשר מחלתו חלפה מהר והיא סייעה לו ללמוד על מעלותיו כמו גם על יכולותיו של ה'. ייתכן שהצרעת שלו נועדה ללמד אותו ואותנו על החשיבות של מערכות, של גורמי סמכות ושל בעלי תפקידים, ובאמת בימים אלו נדמה שחשוב שנדע על החשיבות לציית לגורמי סמכות כמו רופאים, שוטרים ונציגי משרד הבריאות.
צרעת מרים היא הצרעת השנייה בתורה. "בזכות" הצרעת הזו זכינו לתפילת הרפואה "אל נא רפא נא לה" שאותה נשא משה לרפואת אחותו, על אף שיתכן שמרים לקתה בצרעת מכיוון שאמרה דברים לא ראויים על משה ועל כלתו. מצרעת זו אפשר ללמוד שהשמצות כלפי אנשים, מגזרים וקבוצות הן סוג של מגדילי חולי (לפחות במובן המטפורי), ולעומת זאת היכולת לרצות ברפואתו של כל אדם ואפילו בשל מי שהשמיץ אותנו, מביאה לנו כחברה ריפוי גדול.
ואולי הצרעת של משה דווקא מזהירה את משה ואותנו ממנהיגות של כוח ומשימוש בסמכות שלא כהוגן, ומבהירה לו שעל אף שפרעה הוא המנהיג הכול יכול, אל לו להדמות לו אלא לקיים מנהיגות מתוך ענווה.
הרב אבי נוביס־דויטש הוא דיקן בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו