שבוע שלישי לקורוניאדה, ואני מזהה סימנים ראשונים של טרלול אצלי ואצל הסובבים אותי. במהלך הפסח כולם עסוקים בשאלה איפה הם היו אמורים להיות עכשיו אם הצורר הנגיפי לא היה מכניס את העולם להסגר. כגבר יחיד המוקף נשים, אני חש סביבי כמיהה עזה לביקור במספרה, לצביעת שורשים, למניקור או למריטת שיער במקומות נסתרים.
בהחלט יש מצב שבקרוב, כשהלחץ והשערות ברגליים יאיימו להתפרץ, נותני השירותים הללו יקבלו מעמד רשמי של עובדים חיוניים, שלא לומר גיבורים שמצילים נפשות בישראל. באחת מקבוצות הווטסאפ של הנשים סביבי כבר ראיתי שמישהי כתבה: ״מחפשת ספּר שמתגנב לבתים״, ואם העניין לא ייפתר באופן ממוסד, נראה ספּרים ומניקוריסטיות מסתננים לדירות בתחפושת של שליחים של וולט.
כולם מדברים על היום שאחרי, וכמו עם שירותי הרפואה, גם בעניין הטיפוח צריך לתכנן היטב את "אסטרטגיית היציאה", כדי שלא ייווצר עומס והמערכות יקרסו. תארו לעצמכם איזו התנפלות תהיה בשש אחרי המגיפה על מכוני ומזרקי הבוטוקס, מצד המכורים שכבר שבועות לא קיבלו את המנה שלהם, ובתקופה הזו הפרצוף שלהם נפל יותר מהבורסה. לעתיד, אני מציע כבר מהיום לחשוב איך מסבים את מכונות ההנשמה הפנויות למכונות להסרת שיער.
בינתיים, אנשים בוחנים את הגבולות של עצמם. רבים הפסיקו להתרחץ ולהשתמש בדיאודורנט (השמועה אומרת שאחד הסימנים הראשונים למי שנדבק בנגיף הוא אובדן של חוש הריח והטעם), ועושים על עצמם ניסוי שבודק אם לבישת אותו טרנינג במשך שבוע מקנה לו טקסטורה כמו אחרי גיהוץ.
כדי לברר אם לא איבדתי את חוש הטעם, אני עושה מדי פעם בדיקות אקראיות ולוגם לעצמי שלוק טבסקו היישר מהבקבוק, לבדוק אם זה עדיין עושה לי חריף בפה. המחשבה שמיליוני איטלקים איבדו את חוש הטעם ומסוגלים עכשיו לצחצח שיניים בסחוג מעמידה בספק את יכולתם לשוב להיות מעצמה קולינרית, ואולי זו ההזדמנות של המטבח התימני לתפוס מקום של כבוד כמטבח החדש של העולם.
המסיכות הופכות את כולנו לדומים. בבואך לקבל שירות בסופר או בקופת חולים, אין עוד משמעות לפנים יפות, להיכרות מוקדמת או לעובדה שאתה סלב. זה היה יכול להיות זמן מצוין לשודדי בנקים, אלא שהבנקים סגורים, מה שמשאיר לשודדים רק סוּפרים וסופר־פארם, ולאף אחד לא מתחשק להיות שודד כשהשלל הכי נחשק הוא ביצים ומארזי נייר טואלט.
נדמה לי גם שהשודדים יכולים היום לוותר על אקדחים. די באיום "תביא את הכסף או שאני משתעל עליך".
אני לא רוצה לתת רעיונות לאויבינו, אבל חשוב להיערך. אני בהחלט יכול לראות גל של בלונים שחולי קורונה השתעלו לתוכם עפים אלינו מכיוון עזה, ולכן מציע שמול הטרור של ארגון "עז א־דין אל־קורונה" תוצב מערכת "כיפת אלכוג'ל".
בזמן נסיעה חפוזה לקניית מצרכים, גיליתי שנהייתי כל כך מורגל ומרוכז ברביצה בבית תוך היצמדות להנחיות, שקצת שכחתי את חוקי התנועה.
מישהו סיפר לי שזוגות פרודים עם הסדרי ראייה של הילדים מורשים להסתובב בחוץ, כדי שיוכלו לפגוש ולאסוף את הילדים. כמו שהדברים נראים כרגע, אני חושש שבקרוב נראה גל של גירושים, גם כי לאף אחד אין יותר כוח לבן/בת הזוג, וגם כדי לקבל אישור להסתובב קצת בחוץ.
איור: טל לזר
כבר כתבתי כאן שהעובדה שהעולם עצר מלכת גרמה לרבים לתהות מה היקום מנסה להגיד לנו על זיהום אוויר, בזבזנות וחזירות. גם המהירות שבה החיות הבינו שמשהו השתנה ויצאו מהחורים שלהן, מעוררת מחשבות על מהפך. עד עכשיו נהג המין האנושי לצפות בחיות בכלובים בגני החיות, ועכשיו הן באות להסתכל עלינו בהנאה כלואים בבתים.
חוץ מזה, הן בטח שמות לב לביקוש המתגבר לביצים. אני לא אופתע אם בקרוב התרנגולות ינצלו את המצוקה וידרשו לשפר את התנאים בלולים, כולל הפסקת עמידה בכל משמרת דגירה, או שהן ישביתו את המשק.
יפה לראות איך המגיפה גרמה לחיות לתפוס את הריק שהשארנו. אנחנו מגלים אליהן הבנה ואפילו מפרגנים להן את ההשתלטות הזמנית על הטריטוריה, אבל צריך גם לזכור שאת כל הצרה הזאת התחיל עטלף, ושמבחינת הפרות אנחנו עדיין צורכים יותר מדי סטייקים.
מי שעדיין לא בחרו צד הם הכלבים. האם גם עכשיו, כשהמין האנושי במשבר, הכלב שומר לנו אמונים ונשאר נאמן למי שמספק לו אוכל ואוסף את צרכיו בשקית, או שברגע האמת הוא עלול לעבור לצד של השותפים הטבעיים שלו מהטבע, כי הוא אמנם ידידו הטוב ביותר של האדם, אבל בן דודו של התן, וכידוע, דם סמיך מבונזו.
הכלבים מבינים ודאי שמאזן הכוחות השתנה, ושאנחנו הפכנו להיות תלויים בהם, בתור הסיבה הלגיטימית היחידה לצאת מהבית. סביר להניח שבקרוב נראה אנשים יוצאים מהבית עם חתול קשור לרצועה, או אומרים לשוטר "רק ירדתי לאוורר קצת את הג'וק שלי".
כך או כך, ברגע שנחזור לכבישים, כל החוגגים על ארבע יבינו שהחגיגה נגמרה, ושהם צריכים להפסיק להשתזף על כביש 6 ולחזור למקום שממנו באו. מנגד, צריך לקוות שחובבי הטבע, עם הג׳יפים והרייזרים, יבינו שעם כל אהבתם לטבע, הם אלה שעושים לו את הנזק הכי גדול.
yairn@israelhayom.co.il
