מי שמדבר על ביזיון

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין הודיע על התפטרותו במקום להיכנע לתכתיב בג"ץ. הוא הזכיר בדבריו ביום רביעי בבוקר את מנחם בגין, שאמר בעקבות פרשת אלטלנה כי "לא תהיה מלחמת אחים". זו אכן הסכנה האורבת לפתחה של החברה בישראל. שופטי בג"ץ ייזכרו כמי שקירבו את החברה הישראלית להתרסקות פוליטית שאי אפשר לשער את סופה. המשפטיזציה הפכה לגורם העיקרי שמונע מהמערכת הפוליטית למודת הפשרות להגיע להסכמות. עכשיו מתנהלת הפארסה של "ביזיון בית המשפט". 

אומרים שבני גנץ איש חלש וחסר יכולת לקבל החלטות; אבל עובדה שבתוך זמן קצר הוא מוביל מהפכה דורסנית אנטי־דמוקרטית. הוא הפך את מפלגתו לתופעה חדשה במרחב הפוליטי: מפלגת מרכז אנטי־ציונית. לא היתה מעולם מפלגת שמאל שעסקה בחלוקת הכוח השלטוני עם גורם לאומני ערבי. זו לא מדינת כל אזרחיה, אלא ויתור על חלקים בריבונות היהודית.

הוקמה בכנסת מעין ממשלה שעתידה לפעול באמצעות ועדות הכנסת נגד הממשלה הקיימת. כל זה בזמן חירום תוך רמיסת הציבור היהודי הדוחה בשאט נפש את הברית המדכאת של כחול לבן עם הרשימה הערבית המשותפת מחד ועם בג"ץ מאידך. כך נמצאה הטכניקה להפעיל דיכוי נגד הציבור היהודי. ברקע משתוללת מגיפת הקורונה. המצב הפוליטי מוסיף על חוסר האונים מול לחץ המגיפה.

הנשיא ברק אובאמה קבע כהוראה לביצוע הלוחמה הפוליטית הפנימית: לכל קרב סכינים תביא אקדח. האקדח של בני גנץ ויאיר לפיד הוא בג"ץ; שובר השוויון. בג"ץ מציג כמה דמויות שהן למעשה הדומיננטיות בשנה האחרונה: השופטים מלצר והנדל. אלה דאגו לשים אצבע קטנה על כפות המאזניים בוועדת הבחירות; הנדל מנע שקיפות בתהליך ספירת הקולות. די בכך שכמה קלפיות במגזר הערבי זויפו כדי להעניק לגנץ את הרוב הטכני, הרוב הרודני. מעולם לא נעשה שימוש דורסני כל כך בעריצות הרוב בכנסת.

עכשיו מצטרפים מלצר והנדל לדיוני בג"ץ החומס את רסן השלטון במשטר הקיים. ח"כ עמיר פרץ, המדבר על סולידריות חברתית, יתפוס את כס היושב־ראש ויעביר את החקיקה הדרושה כדי לחסל את בנימין נתניהו ולפנות את המגרש בבחירות הבאות לבני גנץ. 

שופט מכהן בבית המשפט העליון נמצא למעשה תחת השפעתה ואף שליטתה של הנשיאה. בעבר מונו מדי פעם שופטים בדימוס לעמוד בראש ועדת הבחירות והם היו עצמאיים. דמות נוספת היא אורלי עדס, מנכ"לית ועדת הבחירות. היא וניל הנדל מנעו ביקורת של חברי כנסת מהליכוד על תהליך ספירת הקולות. אם יהיה סבב בחירות נוסף, יהיו חברים בוועדת הכספים שידאגו לא לאשר את תקציב הוועדה בלי להכניס תקנות של שקיפות ופיקוח על ספירת הקולות. 

ההתנהלות של ראשי כחול לבן היא כשל מתאבד המהמר על הכל בידיעה שלא תהיה לו הזדמנות נוספת. בעוד בנימין נתניהו והליכוד הולכים ומתחזקים בדעת הקהל, כחול לבן איבדה מאז הבחירות גובה רב. הניצול של הרוב הטכני כדי לנסות למשול בשיתוף הרשימה המשותפת ורק לא לקרוא להפניית העורף הזאת, למעילה הזאת, "ממשלה", משום שאין להם אומץ להקים ממשלה גלויה עם הסיעה הפלשתינית הלאומנית בכנסת - בוודאי לא מוסיף להם אמון ופופולריות. 

גם על התהליך הזה מנצח אבי ניסנקורן. הכיוון הוא בחירות רביעיות, אבל לא לפני שגנץ, לפיד, שלח ואחמד טיבי, בשיתוף עם עמיר פרץ, ישנו את סדרי המשטר כך שיובטח להם ניצחון.

מבחן ההצבעות הגורליות

שלמה קרעי עומד בקו החזית של הליכוד מאז הבחירות האחרונות, והוא משרטט את התרחישים הקרובים 

"אני חושב שאנחנו במאבק משמעותי מאוד", אומר ח"כ שלמה קרעי מהליכוד. "יש פה הפיכה בשלבים. קודם הגישו את כתב החשדות נגד נתניהו בעיצומה של מערכת הבחירות. זה טרף לנו את הקלפים והחליש אותנו. אחר כך השתמשו ביתרון טכני להסרת החסינות. עכשיו הם מבינים שזאת ההזדמנות האחרונה שלהם לעשות את זה. קודם הם יעבירו את החוק הפוסל אישית את נתניהו, ואחר כך יעבירו חוק לבחירה ישירה של ראש הממשלה; אז ראש הממשלה לא יוכל להתמודד מול בני גנץ".

לפיד. מתנגד לאחדות? // צילום: קוקו

תרחיש ההפיכה החוקתית הזאת מקובל בליכוד; הם מאמינים בזה, למרות הקיצוניות שלו. ח"כ קרעי הוא ההפתעה של הליכוד מאז הבחירות. הוא רואה חשבון במקצועו, עם תואר דוקטור. מאז הבחירות הוא מנסה להפוך עולמות בנוגע לחשדות לזיופים בקלפיות ובתהליך ספירת הקולות של השופט הנדל והמנכ"לית עדס. יש לו הרבה יותר תעוזה ואומץ אינטלקטואלי מאותם בכירים בליכוד הדואגים לדימוי הממלכתי שלהם בזמן שגונבים להם את הגרביים מתוך הנעליים. 

הרבה מאוד תלוי באומץ ליבם של צביקה האוזר, יועז הנדל, אורלי לוי־אבקסיס וחילי טרופר. האם יעשו עצמם שאינם רואים את הברית עם המשותפת, שהפכה לממשלת צללים המטילה צל ארוך על הריבונות של המדינה היהודית? כל זה יעמוד למבחן בהצבעות הגורליות בכנסת. 

"אם מחליפים את אדלשטיין - זה הסוף", אומר קרעי. זה המפתח למהלכי הפוטש המשטרי של גנץ וחבריו. הם צריכים להעביר את המהלכים האלה עד עשרים ומשהו באפריל. אם מהלכי החקיקה נגד נתניהו לא יתבצעו - "אז אולי גנץ ייכנע" ותהיה ממשלת אחדות.

התפטרותו של אדלשטיין היא תרגיל, שנכון ליום חמישי כנראה לא צלח, שנועד לקנות למערכת הפוליטית כחמישה ימים. בכל מקרה זה מהלך חסר תקדים שלא קיים ברפטואר של מדינות דמוקרטיות. רק בישראל, שם הפך בית המשפט העליון למפלגה פוליטית בעלת כוח־על הגובר על כל האחרים, מתרחש דבר כזה. 

נכון לסגירת הגיליון, אפשרות שאחדים מקווים שתתממש היא שבלחץ דעת הקהל גנץ יתאפס ויבין שלעת הזאת הוא לא יכול להעדיף ברית עם הרשימה המשותפת על פני ממשלת אחדות בזמן חירום. "בג"ץ משמש קרדום בשירות כחול לבן", קובע קרעי. "טוב שזה מגיע למצב הזה. בית המשפט העליון, מאז שהחל לבטל חוקים ועד היום בהתערבות שלו בסדרי הכנסת, לאט־לאט מכרסם בדמוקרטיה הישראלית. מה שקרה בשלבים ובאיטיות בשנה האחרונה - מקבל עכשיו תאוצה ומתקדם בצעדי ענק. ובינתיים כחול לבן מתעקשים להוביל אותנו לעברי פי פחת. ההפיכה השלטונית מתבצעת בחסות המנדט ה־61 שהוא חצי גנוב".

אם אתם רוצים לעזור

הניכור למאמצי הממשלה לבלום מגיפה קטלנית משרת את החזון של אויבי ישראל כיאסר ערפאת

הטרגדיה המתרחשת היום בישראל, כאשר מחנה אחד מנוכר לחברה הישראלית עד כדי שהוא מוכן לחבל במאמצי הממשלה לבלום מגיפה שעלולה להפוך לקטלנית, היא התגשמות בפועל של האסטרטגיה של יאסר ערפאת.

בנאום שנשא ערפאת בשטוקהולם ב־30 בינואר 1996 בפני דיפלומטים ערבים, הוא חשף את האסטרטגיה הפלשתינית: "אנחנו באש"ף נרכז עכשיו (לאחר חתימת הסכם אוסלו על שני שלביו) את כל המאמצים שלנו בלפצל ולקטב את ישראל מבחינה פסיכולוגית לשני מחנות... אתם מבינים הרי שאנחנו מתכוונים לחסל את מדינת ישראל ולהקים מדינה פלשתינית טהורה. נהפוך את חיי היהודים לבלתי נסבלים באמצעות לוחמה פסיכולוגית..."

אבו מאזן אמר לערביי ישראל בתחילת האינתיפאדה השנייה: "יש לכם איכות מיוחדת, יש לכם תפקיד שונה משלנו, תפקיד חשוב בהפלת ממשלות בישראל כמו גם בהצלחתן של ממשלות. הישארו בנתיב הזה. אם אתם רוצים לעזור לנו, עשו זאת באמצעות אספקה ובאמצעות הפגנות משותפות עם תנועות השלום בישראל... הערבים בישראל צריכים לעזור לנו על ידי הפלת ממשלות בישראל או בכינונן" (דוח ממר"י מס' 449, דצמבר 2002).

תיקי נתניהו ומעמדה של המערכת המשפטית הפכו למוקדי מחלוקת שהחריפו בצורה קיצונית את הקרע הפסיכולוגי בלב החברה הישראלית. רב־אלוף בוגי יעלון נמצא מבחינה נפשית באותו צד של המתרס יחד עם היבא יזבק. האיש היחיד אולי בצמרת צה"ל שהבין בעבר את חשיבות החומה הלאומית המדינית האחידה שיש להציב מול הפלשתינים, הפך היום למשרת נאמן של אסטרטגיית ההרס שהתווה ערפאת.

יש משהו סמלי בכך, שמנגינת השריקה המפורסמת של "הגשר על הנהר קוואי" נקראת "המארש של קולונל בוגי". מצעד האיוולת בשיאו זהו אותו מפעל של בניית הגשר לטובת האויב היפני. הקצינים הבריטים הפועלים בהשראת מנגינת "המארש של קולונל בוגי" מאוהבים עד כלות במפעל שמתבצע לרווחת השבויים במחנה היפני. אך שוכחים שהפכו למשתפי פעולה עם האויב.

הדוקטרינה הפלשתינית ושל "תנועות השלום" מבוססת על האסטרטגיה שקבעו הסובייטים בסוף שנות ה־40; המלחמה הקרה, לפי תפיסה זו, חייבת לפעול לפילוג ולפיצול המדינות המערביות הדמוקרטיות. הפיצול הפסיכולוגי־תעמולתי נקרא אסטרטגיית "שני המחנות". מצד אחד, "מחנה השלום, הסוציאליזם והדמוקרטיה" (בריה"מ וגרורותיה); והאויב הוא "מחנה הקפיטליזם, האימפריאליזם והמלחמה". הבדיחה היא שהוספת המושג "דמוקרטיה" לשילוש מחנה העריצות הקומוניסטי הוא פרי מוחו של ראש השירות החשאי הרצחני לוורנטי פבלוביץ' בריה. 

(תודה לד"ר יואל פישמן; הציטוטים לקוחים ממאמרו המופיע בספר "מלחמת אוסלו", צרפת, 2005. נכתב עם פרופ' אפרים קארש)

אם מותר להפגין

בכירי הביטחון בדימוס שצועדים ברחובות עם דגל שחור אחראים, בין השאר, גם להיעדר היחסי של המשמעת הציבורית

התקנות המחמירות סביב הקורונה, מדי כמה ימים, הן למעשה הגברת קצב הריצה כדי להישאר במקום. כלומר, הציבור ממלא במידה מסוימת ולא ממושמעת את הנחיות הריחוק החברתי והבידוד. אך לחלוטין לא מתוך משמעת הדוקה. כדי לא להידרדר מנחיתים מדי פעם הוראות מחמירות יותר, אך זה עוזר רק כדי להשאיר את המצב כפי שהיה תמול־שלשום.

במקרה הזה יש אחראים להיעדר המשמעת הציבורית. אלה כל אותם אישים וגורמים התורמים לאווירת אנרכיה בזמן חירום. אני לא מתכוון לכל מיני מכחישים בתקשורת, שיש להם רעיונות נחמדים איך להתמודד עם המגיפה. זה ברור שיהיו דעות שונות בחברה עם חופש ביטוי.

אבל בג"ץ ובכירי ביטחון בדימוס, יחד עם אנרכיסטים מהשמאל, הם אלה שמשדרים לציבור שלא צריך לנהוג לפי הנחיות הממשלה, כי יש דברים חשובים יותר על הפרק. איפה הנשיא אפרים קציר כשצריך אותו?

כאשר בג"ץ מתכנס כדי לדון בעתירות נגד הממשלה ונגד הכנסת, הוא משדר ספקות ועסקים כרגיל. כאשר הוא מתכנס כדי להוציא פסיקות בענייני הסדרים ותקנות הכנסת, משדרים השופטים הנכבדים אנרכיה שלטונית. 

בכירי הביטחון משדרים מסרים הרבה יותר קיצוניים. אם אנשים כמו ראש השב"כ בדימוס יובל דיסקין או תא"ל (מיל') שחר ארגמן מובילים הפגנות - כשהם מניפים דגלים שחורים - הם משדרים שאין שום סכנה. מלבד הסכנה שהאיש שמנהיג את המדינה לבלימת המגיפה, ימשיך בשלטון. לאווירת הקלקול הוסיפה התנועה של אליעד שרגא "לאיכות השלטון". הכל המשך להפקרות של מכתבי יוצאי סיירת מטכ"ל והטייסים. 

כפי שבשום חברה דמוקרטית לא יוצאים קצינים ומנופפים בדרגותיהם כדי להדיח ראש ממשלה, כך למיטב ידיעתי אין שום ארץ בעולם שבה מתקיימות בימי קורונה אלה הפגנות. מותר לצאת מהבית לצורך הפגנה. גם זה משדר שיש דברים חשובים יותר מחיי אדם.

התוצאה היא שבאזורים מסוימים בארץ, בייחוד במישור החוף, גוש דן, תל אביב, הפארקים שורצים באנשים שלא מקפידים על ההנחיות, משחקים משחקי כדור והכל כאילו הם קיבלו חופשה ארוכה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו