הסטטיסטיקה לא תמיד מדייקת, אך לבטח אינה משקרת. בבחינת שלושת סבבי הבחירות, החל ממרץ 2019, דרך ספטמבר וכלה בבחירות הקרבות בשבוע הבא – כל אחד מהן זכה לסבב רקטות מעזה. הפרשנות ברורה - שוב בעלי העניין מנסים להשפיע על הבוחרים. בעזה רוצים להביך את נתניהו. השאלה היא, האם הפעם הם יצליחו?
צילום: טל נוסוייב, שדרות אונליין
מאז מרץ 2019 מדינת ישראל מצויה בטלטלה פוליטית שלא מצליחה להגיע לאיזון. הבוחר הישראלי לא החליט מה הוא רוצה: ממשלה ליברלית, ממשלה לאומית, פשרה טריטוריאלית, או סיפוח והרחבת הריבונות. ישראל חצויה מתמיד, ואת העובדה הזו הפלשתינים כהרגלם מנצלים, עד הסוף.
שנת 2019 היוותה מפנה בהקשרי שיגורי הרקטות מעזה. הסכר למעשה נפרץ כאשר מאז מבצע צוק איתן באוגוסט 2014, לא ראינו סבבי רקטות מעובים כמו בשנה האחרונה. לא ניתן להפריד את סמיכות הסבבים לבחירות. הפלשתינים ללא ספק מנסים להשפיע על החלטתו של הבוחר הישראלי, ובאופן ממוקד להביך את ראש הממשלה נתניהו, בשאיפה שירד מכיסאו ויפנה את המקום לגנץ שהוא נוח להם פי כמה.
המטרה: להפיל את משטר הימין
כמו בשני סבבי הבחירות הקודמים גם בסבב הזה שוב מתפלפלים בדיון אם חמאס אחראי או שהג'יאהד נטל יוזמה, ומה מעורבותם של האיראנים. אין מקום לספק: כלל הבוחשים והזוממים סביבנו מלבים את האש, ולכולם אינטרס אחד – להפיל את ממשל הימין, וליצור לגיטימציה רחבה לעלייתו של שלטון ליברלי, שקרוב לוודאי יפנה שוב את האנרגיות לתהליך פשרה הכולל נסיגות. הפלשתינים מתמוגגים - מבחינתם אין זמן טוב יותר ללבות את האש, ולראות את כולנו נובחים זה על זה.
נתניהו הצהיר בעבר כי מבצע בעזה הוא עניין של זמן. לאחרונה גם הוסיף כי חמאס יהיה מופתע. האם הפעם הוא יממש את אמירותיו?
עד כה נתניהו נמנע מלהיגרר אחר גחמות הטרוריסטים. החלטותיו היו אחראיות הן בהקשר העדיפות לכך שהיוזמה תהיה בידנו, והן בשל אי הרצון לייצר מבצע צבאי תוך כדי תקופת בחירות. החלטות אלו הראו שהאחריות באה לפני הפופוליזם, והיו הוכחה ניצחת למקטרגיו כי הוא אינו שש לסכן חיילים עבור גחמה פוליטית. והשאלה היא עד מתי, והאם לא הגיע הרגע?
מכאן ראוי לחשוב שוב אילו תוצאות יביא מבצע רחב בעזה. כותב שורות אלו כתב בעבר, ואני עקבי באמירתי – אין ללכת למבצע בעזה אלא אם כן מתכוונים לשנות את המצב מן היסוד. או שממוטטים את חמאס ומשתלטים על הרצועה, או שמסתפקים בתגובה ולא נכנסים. כל מה שנמצא באמצע לא אפקטיבי – עשינו זאת בעבר אין ספור פעמים, וזה לא צלח.
מבצע לשם השתלטות על הרצועה, מיטוט חמאס ופירוז השטח יארך לכל הפחות חודשים ארוכים. השלכותיו הסביבתיות אינן פשוטות, והוא מורכב. לא סביר שפניה של הממשלה לכיוון הזה בתקופה הנוכחית, במיוחד בימים בהם הזירה הצפונית מושכת את רוב תשומת הלב. סביר להניח שגם הפעם תהיה תגובה שתייצר מתח – אך העניין לא יגיע לכדי הסלמה רבתי. בהקשר הזה, לפחות לתקופה הקרובה כנראה שמה שהיה הוא שיהיה.
לצד זאת ברור שעם כינונה של ממשלה חדשה יש להעמיד את חמאס עם הגב לקיר: המשך הירי לא יתקבל יותר, ולא משנה איזו ממשלה יש כאן. אין לקבל יותר את האיום שהתרגלנו אליו, ויש לשים לו סוף. מכאן שעל צה"ל להעצים הכנותיו לפעולה רחבה, עמוקה ויסודית ברצועת עזה – מדובר בצעד בלתי נמנע, אך ראוי שההחלטה עליו תתקבל על ידי ממשלה נבחרת ובקונצנזוס רחב.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר בצה"ל, כיום חוקר בתחום יחסי צבא וחברה
