שבועות אחדים לפני השבעתו של דונלד טראמפ לנשיאות, פרסם ד"ר מקס סינגר מסמך שטען ששלום אמת צריך להיות מבוסס על אמת. בעיקר היה מדובר בזכויותיה הלאומיות של ישראל בארץ ישראל. סינגר הלך לעולמו לפני שישה ימים ולא הספיק לחזות בהתגשמות תפיסתו, בתצורת תוכנית מדינית המוצגת על ידי נשיא אמריקני.
גם מבחינת נתניהו זהו רגע שיא. הכשרת הרקע המדיני - האמריקני אבל גם הבינלאומי - לתוכנית מהסוג שהוצג אתמול, החלה בעבודת מטה שנראתה קונספטואלית לחלוטין. מומחי ביטחון עבדו במסגרת המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, המנוהל בידי דורי גולד, ופיתחו את התפיסה של גבולות בני הגנה.
הם חידשו את התפיסה של אבות הביטחון מבית מדרשם של יגאל אלון, יצחק רבין ואריק שרון. זאת לאחר שתפיסת השלום של השמאל השליכה את יהבה על ארגון טרור כמו אש"ף ונכנעה לתכתיב של הסדר שלום המבוסס על קווי 67'.
חלפו שנים, ובכל פעם שנקרתה הזדמנות כתוצאה מהמצב בארץ ובמזרח התיכון, החדיר נתניהו את המסרים שהיום מקובלים על כמעט 80 אחוזים מהספקטרום הפוליטי: מדובר בתפישה של שליטה ונוכחות ביטחונית ישראלית בכל שטחי הגדה המערבית. בעוד מערכת הביטחון במשך שנים עבדה על "סידורי ביטחון", לרבות רעיונות הזויים של כוחות אמריקניים בבקעה, ניצל נתניהו את הכאוס המוחלט סביב ישראל, וכן את לקחי הנסיגות החד־צדדיות, כדי להבהיר שבכל הסדר ישראל תחתור להגשמת גבולות ביטחון. כדי שדאעש לא ישתלט על יהודה ושומרון, מערכת הביטחון תשמור על נוכחות וחופש פעולה בכל השטח.
זה לא היה מובן מאליו. משך שנים ישראל הוצפה בהצעות להחליף את צה"ל בכוח בינלאומי. בצמרת צה"ל והביטחון היו ששיתפו פעולה עם הגנרל אלן האמריקני בנושא הזה. אחד ממומחי הגבולות, אל"מ שאול אריאלי, כתב בספרו "גבול בינינו וביניכם" כי "האיומים על ישראל השתנו, בקעת הירדן אינה רלוונטית עוד לאתגרי הביטחון העיקריים שניצבים בפני ישראל". גם מאיר דגן הצטרף למקהלה: "בזמנו היינו מאוימים מירדן, מסוריה ומעיראק, אך כעת הבקעה היא עניין בעל חשיבות פחותה". צמרת צה"ל בראשותם של אשכנזי, גנץ ורבים אחרים הסכימה עם התפישות האלה.
עוד בנושא:
• בנט: "לא להסתפק בריבונות חלקית - לקחת הכל"
• תוכנית המאה נחשפה: ארה"ב תכיר בהתיישבויות, ירושלים המאוחדת תישאר בירת ישראל
• נתניהו אחרי פרסום תוכנית המאה: "נביא את החלת הריבונות לאישור הממשלה ביום ראשון"
• זעם בעולם הערבי: "ירושלים לא למכירה"
המחירים שישראל נדרשת לשלם, כביכול, בשלב זה של מימוש התוכנית, הם מזעריים לעומת האופציה הריבונית שנפתחת לאורך ולרוחב. צפוי שהימין הדתי ישתולל. עוד נשמע מכת הפובליציסטים של קריית ארבע. נשמע מהמו"לים הרבניים. פה יהיה בידול בין ימין לימין. הימין השפוי לעומת הימין ההזוי. נתניהו יוצא לשבועות האחרונים שלפני הבחירות כשהוא מצטייר כמגן האינטרסים הלאומיים והביטחוניים החיוניים ביותר, כאדם פרגמטי אך ריאליסטי, שאינו מתבטא ברוח "די לדם ולדמעות", "די למלחמות". אם נשארו קולות שפויים במרכז ובימין המתון שהשקיעו במפלגות בלתי אחראיות, או במפלגות "מצב רוח", כפי שבוגי יעלון כינה פעם מפלגות כמו זו שהוא עכשיו חבר בה, הם אמורים לנדוד לכיוון הליכוד. מדובר על כשלושה אחוזים שיכולים להכריע את הבחירות.
אבל המכשול העיקרי של המהלך המדיני הזה הוא המדינה המינהלית הביורוקרטית הרודפת את ראש הממשלה. אתמול ביצע העומד בראש המערכת הזאת מעשה ברור של הפרת אמונים, כאשר אץ להגיש את כתב האישום נגד ראש הממשלה לבית המשפט המחוזי. בזמנו, ד"ר מנדלבליט אמר לרמטכ"ל אשכנזי שהוא צריך את הלילה כדי לישון "על זה". על מה? כדי לשקול מה לעשות עם מסמך גלנט המזויף שבער במגירת הרמטכ"ל. הוא לא לקח לעצמו אפילו לילה לישון על מועד הגשת כתב האישום.