"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עברית שפה קשה, והקמת אולפנים עוד יותר

מבין העולים בגל העלייה הגדול, רק מעטים לא נזקקו לאולפן • הבעיה: אולפנים היו רק במרכזי קליטה, והיה מחסור במורים • כך התנהל המבצע להקניית העברית להמונים • וגם: סגירת המעגל של תלמיד האולפן

,עודכן
בארי וגורלניק באולפן "מורשה", שאליו חזר ללמד // צילום: צחי מרים

אין קליטה במדינה בלי ידיעת שפה, אבל איך עושים את זה כשצריך להקנות אותה לעשרות אלפי אנשים בבת אחת? זאת הבעיה שעמדה בפני מדינת ישראלבראשית שנות ה־90.

המשימה הוטלה על האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך, הגוף האחראי בכל שנות קיום המדינה על הנחלת העברית, ונחשב לגורם המקצועי המוביל בתחום, אלא ששם נאלצו להתמודד עם מחסור גדול במורים להקניית השפה (מחוץ לבתי הספר).

"בפרק זמן קצר נדרשו שינויים עצומים במערך ההוראהתוך כדי קליטת עולים",משחזרת רוית בארי, הממונה על הנחלת הלשון והשלמת השכלה באגף, "זה לא שמישהו הודיע לנו שהעולים מגיעים. הכל נעשה תוך כדי תנועה. בזמן קצר איתרנו והכשרנו אלפי מורים חדשים - חלקם היו סטודנטים, חלקם מורים שפרשו ממערכת החינוך, וחלקם מורים שלימדו בבתי הספר והגיעו אחר הצהריים ללמד מבוגרים באולפנים. הביקוש וההתלהבות ללמוד עברית מצד העולים שהגיעו ארצה היה רב. 70 אחוזים מהעולים (מעל גיל 18 - הילדים למדו עברית בבתי הספר; נ"ד) הגיעו ללמוד עברית באולפן. המורים לימדו במשמרות, בוקר, צהריים וערב".

צילום: לירון מולדובן

באותה התקופה האולפנים פעלובמרכזי הקליטה בלבד,אבל עד מהרה התברר שהם רחוקים מלהספיק. בשנים 1991 ו־1992 עמד מספר הלומדים באולפנים על 262,952 איש ב־11,432 כיתות לימוד.

"אני זוכרת את התקופה הזאת כמשהו מאוד עוצמתי ומשמעותי", נזכרת בארי, שהיתה לפני כ־30 שנה מורה באולפן בבאר שבע, "זה היה מאוד אינטנסיבי. היינו הרבה יותר ממורים: סייענו בכל מה שנדרש, העולים היו באים לשאול איך להבין חשבון חשמל או איך לרשום את הילד לבית ספר. מורה באולפן הוא הדמות הראשונה שהעולים פוגשים במדינת ישראל והוא גשר לחברה הישראלית. זו זכות גדולה להיות חלק ממערכת כזאת ערכית ומשמעותית".

תלמיד האולפן חזר כדי לנהל אותו

ואדים גורלניק עלה לארץמאוקראינהבספטמבר 1998 כשהיה בן 22. המשפחה השתכנה בירושלים והוא נשלח ללמוד עברית באולפן "מורשה" שהיה במרכז העיר, שם למד את השפה חמישה חודשים. "אני הגעתי לארץ עם מקצוע של מורה לרוסית, ולא האמנתי שככה אפשר ללמד שפות", משחזר גורלניק, "השיטה באולפן מאוד מיוחדת: נעזרים בשפת הלומד ומתרגלים בעברית. מאוד אהבתי את ישראל מהרגע הראשון ואת ירושלים, והאולפן רק חיזק את התחושות האלה".

ביום שסיים את האולפן, באגף לחינוך מבוגרים הציעו לוואדים להישאר ולעבור הכשרה להוראת עברית עבור עולים חדשים. כעבור ארבע שנים,המעגל החל להיסגר."עשיתי הכשרה מקצועית במשך ארבע שנים, ובאותה תקופה גם לימדתי באולפן. כשהפכתי להיות מורה לעברית, זה היה כמו אגדה. חלק מהייעוד שלי זה לעזור לעולים שבאו אחריי, כי אני שולט ברוסית ויכול לעזור לדוברי רוסית בכל דבר. חוץ מזה, הרגשתי שהם חווים מה שאני חוויתי ושאני יכול להבין אותם".

לפני חמש שנים המעגל נסגר סופית, כאשר ואדים מונה לסגן מנהל של אותו אולפן, "מורשה", שבו למד בעצמו. שנתיים אחר כך הפך למנהל האולפן. "אני גאה לעבוד במקום שבו התחלתי את דרכי כעולה, זה כבוד", סיכם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר