מנקודת מבט לאומית, הבחירות המתקרבות מפחידות. הגוש הציוני בחברה הישראלית על סף הפסד. השמאל מאוחד בדחף לא בר כיבוש להפיל את ראש הממשלה נתניהו. כך מיעוט ברור בעם - המאוחד בדחף אחד ויחיד, ונדחף מאחור על ידי שני נהגי המושב האחורי - אחמד טיבי ואיימן עודה - מפיץ פחד, בלבול, חוסר כיוון והתנהגות רשלנית בקרב הרוב הציוני. כך הוא מסוגל, כאופציה ריאלית, לכבוש את השלטון בעוד כחודש וחצי ולהציב את בני גנץ כראש ממשלה.
העובדה שאיש רוח מהזרם המרכזי, כמו חיים באר, מעז לקרוא לקבוצת אוכלוסייה גדולה "גידול שפיר שהפך לגידול ממאיר", צריכה להדליק נורה אדומה. האמירה הזאת כמובן מזכה אותו אחר כך בראיונות נרחבים בתקשורת, שבהם הוא חוזר בו בנימוס, והמראיינים כמובן מוחלים - הרי כולנו אחריך.
בנט ושקד // צילום: אורן בן חקון
ומנגד, אמירה פשוטה בת מילים ספורות של השר פרץ, שילדיו גדלים בצורה בריאה וטבעית - הופכת למסע אבל מתוזמר, עם סרטים שחורים על זרועות ילדים רכים שנשלחים לבית הספר. צפו לזה ששר או שרת החינוך בממשלת גנץ תפתח במסע חינוך מחדש בבתי הספר הדתיים. יהיה הרבה יותר מפחיד לחיות תחת המכבש השמאלי המתגלגל. מחלת ה"רק לא ביבי" מפעפעת בכל אירוע שבו נאספים בני האליטה הישנה, בין שזו אזכרה לגיבור שנמוג אל השקיעה ובין שזו פרמיירה חוזרת של עוד סרט תעמולתי.
המצב הפוליטי בימין הדתי המפוצל לשניים - במקרה האופטימי - לא מבשר טובות לימין. כבר אי אפשר לדעת מה מועיל יותר לימין מבחינה אלקטורלית, משום שקודם כל, יש לו רק אופציה אחת: ניצחון של 61 מנדטים לגוש הימין. כל מה שפחות מזה, פירושו תיקו משתק נוסף, או ממשלת גנץ שתחבר בין פלג כלשהו בימין לבין שמיכת הטלאים הפוסט־ציונית של השמאל, שתוצב כמו אוהל גדול עם התורן של הרשימה המשותפת במרכזו. בשמאל מכנים היום אמירות כאלה כבר בשם "הסתה", אף שכבר עכשיו אנחנו רואים בקרקס של ניסנקורן את תפקידו המרכזי של אחמד טיבי. הוא מאיים בגלוי על יועז הנדל, בעוד איימן עודה מתקלס בראש הממשלה.
אבל מצד שני, יש בימין מי שסבורים שדווקא הפיצול של הימין לשני ראשים - בנט ושקד מצד אחד, סמוטריץ', פרץ ובן גביר מצד שני - הוא סיכוי טוב. לפי הערכה זו, אם בנט ושקד יתחברו טכנית לליכוד, לא יחול שום שינוי במצב הליכוד, והם לא יתרמו דבר כמושכי קולות. לעומת זה, ריצה נפרדת שלהם בימין החדש, למרות ההימור הגורלי, משאירה סיכוי טוב שהם יקוששו מצביעי ימין מליברמן ומיאיר לפיד; כאלה שמתחילים להפנים את הקטסטרופה של עוד ממשלת שמאל, אבל אין שום סיכוי שיצביעו לליכוד. מה שברור הוא שהשמאל, עם רוח גבית משפטית־תקשורתית, מתגלגל כמו מכבש לניצחון, ואילו הימין מתנהל בנרפות ובבכיינות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו