דרושה: מדיניות חדשה להעמדה לדין

גם אני אינני שמח על בחירת שר המשפטיםבעו"ד אורלי בן ארילתפקיד ממלאת מקום פרקליט המדינה. הפרקליטות היא גוף חשוב, עתיר כוח, וטעון ריענון ושיפור.מינוי פרקליט המדינהמתוכו אינו מבשר רפורמה ושינוי. הצורך בשיפור בולט בתחומים רבים.

יש להתוות מדיניות חדשה באשר להעמדה לדין, כך שלא על כל עבירה מיותרת, מתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ירדפו אנשים ויבזבזו משאבים ציבוריים; מדיניות חדשה שתביא להפחתה דרסטית במספר המעצרים - ניתן וצריך לחקור גם בלי לעצור; יש לגבש מדיניות ראויה באשר לשימוש בעסקאות הטיעון, שמצד אחד תצמצם את היקף השימוש בכלי זה, כך שיתקיימו יותר משפטי הוכחות שבהם מנסים לעשות צדק, ומצד שני, כל עוד מתקיימת תעשיית עסקאות הטיעון, תכיר בזכות הנאשמים לקבלת הצעה הוגנת, שתמנע שרירות ואפליה; יש להדק את הפיקוח של הפרקליטות על החקירה המשטרתית, כך שתצומצם התופעה של הפרות חוק על ידי חוקרים להוטים; יש להקפיד יותר על גילוי מלוא חומר החקירה לסנגורים; יש לצמצם את הסחבת בטיפול בתיקים; יש לשנות מדיניות ולבקש פחות מאסרים מבתי המשפט, במיוחד נוכח פליליות־יתר וכליאת־יתר, שהוליכו לצפיפות בלתי אנושית בבתי הסוהר; יש להילחם בהדלפות לתקשורת; יש לחזק את ההכשרות שמקבלים התובעים, ובין היתר לטפח אתוס של סיוע לבית המשפט להגיע לחקר האמת ולדכא להט להשגת הרשעה בכל מחיר; ועוד.

כדי שניתן יהיה לבצע שיפורים כאלה בפרקליטות, כלל לא הייתי ממנה אדם פנימי, אלא דווקא מישהו מבחוץ, כגון השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, שבתפקידה כנציבת הביקורת על הפרקליטות ניסתה לשפר, עד שמנעו זאת ממנה.

השר אוחנה בחר במינוי שמרני, מתוך הפרקליטות, של בעלת תפקיד ניהולי - משנה לפרקליט מחוז. לפי הפרסומים, היועמ"ש הטיל את מלוא כובד משקלו כנגד המינוי. לדעתו יש למנות רק מי ששימש משנה לפרקליט המדינה או פרקליט מחוז, ואין די במשנה לפרקליט מחוז. ליתר דיוק, עמדתו היא שיש למנות דווקא את עו"ד שלמה למברגר, וזאת נוכח ניסיונו הרב יותר בתפקידי ניהול בפרקליטות. אם שמחים במצב הקיים ולא מעוניינים בשיפור, אולי מפתה לשכפל את פרקליט המדינה תוך מינוי בעל תפקיד בכיר. אך אז כבר לא מדובר ב"מתחם הסבירות" כפי שמנומקת החלטת היועץ, אלא, אולי, ב"מתחם השכפול", שהגיע לשיאו המצומצם בקביעה שיש למנות דווקא את עו"ד למברגר.

אינני מכיר את עו"ד בן ארי, אך מקוממות בעיניי הטענות המועלות כנגדה, שאיננה די בכירה ושהתמודדה שלוש פעמים על תפקידים בכירים בפרקליטות ולא נבחרה. גם לפי נימוקי היועמ"ש אין מחלוקת שהיא בעלת מומחיות בתחום המשפט הפלילי, וותק רב של כשלושה עשורים בפרקליטות. גם לבתי המשפט נבחרו שופטים שלא נבחרו בסיבוב קודם. העובדה שאדם לא נבחר, כשלעצמה, איננה מלמדת דבר לחובתו. הבחירה היא בדרך כלל פרי שיקולים רבים ומאבקי כוח - גם במינוי לשפיטה וגם במינוי לפרקליט המדינה.

רצונו של מנדלבליט למנות את שלמה למברגר - נובע מניסיון "לשכפל" את שהיה. בתמונה: מנדלבליט והפרקליט היוצא שי ניצן // צילום: אורן בן חקון

לבסוף, קשה בעיניי קביעתו של היועמ"ש כי חרף העובדה שסמכות המינוי היא לפי החוק בידי שר המשפטים, בכל זאת עליו לא רק להיוועץ ביועמ"ש, אלא, בעצם, לקבל את בחירתו, וכי "מינויה של עו"ד בן ארי לתפקיד ממלאת מקום פרקליט המדינה חורג באופן קיצוני ממתחם הסבירות, ולפיכך קיימת מניעה משפטית לאשרו". מבחינה אנושית ניתן אולי להבין את תחושת היועץ, כי אם לא מקבלים את המלצתו - הדבר בלתי סביר, אך מבחינת המינהל התקין, גישה זו מוליכה לניהול המדינה על ידי פקידים ולא על ידי נבחרי הציבור.

פרופ' סנג'רו מלמד במכללה האקדמית ספיר ובמרכז האקדמי למשפט ולעסקים, ומייסד האתר