ברשתות החברתיות הגודל כן קובע. לכן, את משפחת ספיר צריך להכיר לפני הכל במספרים: יש להם ארבעה ערוצי יוטיוב. המצליח ביותר הוא של אב המשפחה, מיכאל (27), עם 320 אלף מנויים. האם, שירן (25), מתכבדת ב־165 אלף מנויים. בתם הבכורה, אלין (5 וחצי), כבר נושקת ל־200 אלף, נתון מרשים ביותר ביחס לגילה.
תוסיפו לכל זה 230 אלף מנויים בערוץ המשפחתי הכללי (Sapir Family), ותבינו שבמצטבר יש לספירים כמעט 900 אלף מנויים ביוטיוב. לא פלא שהשיר שהעלו לאתר לפני שלושה חודשים, "רעידת אדמה", שיר אהבה אופטימי באווירת פסטיגל עם פזמון קליט ותנועות חוזרות, הרעיד את הרשת ומתהדר, נכון להיום, ב־4.3 מיליון צפיות.
עוד על כוכבי רשת:
• ישראל על המפה: כוכבי אינסטגרם הגיעו לטיול קולינרי בארץ
• לראשונה בישראל: חנות פופ אפ של כוכבי רשת
"אנשים מהתעשייה וזמרים מפורסמים שאלו אותנו איך הגענו לנתון הזה", מתגאה מיכאל. "הם היו בהלם מהקסם ומהאווירה שיש אצלנו ושאין בכל שיר רגיל".
וזה לא עוצר שם. באינסטגרם יש להם עוד ארבעה פרופילים: מיכאל עם 120 אלף עוקבים, שירן ואלין עם 65 אלף עוקבים כל אחת, ולכאן מצטרף גם הבן הקטן, אלרועי (3 וחצי), עם כמעט 50 אלף עוקבים משלו. ולקינוח - 30 אלף עוקבים בעמוד המשפחתי בפייסבוק, "כי חשוב לנו לפנות גם להורים".
• • •
פחות מארבע שנים לקח לספירים להפוך ממשפחה גאורגית אלמונית מקריית ים לאחת המשפחות המפורסמות והפופולריות ביותר ברשת בישראל.
סיפור הסינדרלה התחיל לפני תשע שנים, כשמיכאל ושירן נפגשו לראשונה בשידוך שארגנו להם אבא שלו, מלחא ספיראשווילי, ואבא שלה, בדרי קקיאשווילי - בעצמם שני כוכבים בתחום הבידור.
"האבות שלנו היו בלהקה גאורגית שקראו לה 'כוכב הזהב'. הם חברים ברמה של אחים, ובשלב מסוים הציעו ששנינו נכיר", נזכר מיכאל.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
הדייט הראשון נערך בקניון, בפיקוח האבות. "כבר בפגישה הראשונה הסתכלתי לה בעיניים ושאלתי אותה, 'את מוכנה להיות אמא?'. היא היתה חמודה וחסודה, עם צווארון גולף עד סוף הצוואר, וענתה בשקט 'כן'. אמרתי לה מייד: 'את אשתי'. אסור היה לנו להזמין לשתות, כי זה מה שנהוג בעדה. דייט חסכוני (צוחק)".
שירן: "כנראה לא רצו שהוא ייבהל ברגע שיראה אותי אוכלת (צוחקת)".
לא תהליך ההיכרות הכי מודרני.
שירן: "לא כפו אותנו זה על זו, אבל אמרו לנו, 'בואו תיפגשו ותראו אם מתאים'. אבא שלי חינך אותי בצורה שמרנית מאוד, ומבחינתו זה היה תנאי הכרחי".
מיכאל: "אני דווקא אהבתי ששירן היא לא סתם בחורה שפגשתי על הדרך, וזה השפיע על היחס ועל הכבוד שלי אליה".
מתי נפגשתם לראשונה בלי פיקוח?
מיכאל: "היו לנו שלוש פגישות עד שאישרו לי להיפגש איתה לבד. לדייטים שלנו התלבשתי כאילו אני הולך לחתונה. חולצה מכופתרת, מכנסיים מחויטים וז'קטים. רציתי להרשים אותה".
שירן: "ואני לבשתי שמלות ועקבים. היינו אז בדיוק ההפך ממה שאנחנו היום".
מיכאל: "שירן היתה ביישנית, סגורה ובקושי דיברה. אם הייתי מכוון אליה מצלמה של טלפון, היא היתה נבוכה. היום היא מפלצת של ביטחון שרוקדת ושרה".
מתי החלטתם ששניכם שווים טבעת?
מיכאל: "יש מנהג בעדה הגאורגית שנקרא 'ביס גאצולה' - החלפת מטבעות. זה טקס מצומצם של שתי המשפחות, כמו חינה, רק של הגרוזינים. הבנתי מייד שהיא האחת. זיהיתי שנוכל לגדול יחד. שירן שינתה אותי לגמרי. לפניה הייתי שחצן ואגואיסט, והיא חינכה אותי. חצי שנה אחרי שהכרנו כבר עמדנו מתחת לחופה, בחתונה הכי מפוארת שיש".
שירן היא אחת מתוך ארבעה ילדים במשפחה, מיכאל הוא בן יחיד בין שתי בנות. הוריו התגרשו כשהיה בן 3.
"אבא שלי היה זמר מפורסם מאוד, וזה זירז את הפרידה שלו מאמא שלי. מעריצות קפצו עליו כמו על אייל גולן ואיתי לוי. אני לא זוכר את ההורים שלי יחד, ולכן היום, בחיי הנישואים שלי, אני מרגיש שאני עובר חוויות עם אשתי והילדים, שלא עברתי אף פעם כשגדלתי כילד וכנער.
"בגלל הגירושים שלהם הצבתי לעצמי מטרה לבנות משפחה מאוד בריאה. חשוב לי שכולם יידעו שאני נשוי, וחשוב לי ששירן תוכל לסמוך עלי במיליון אחוז".
ואת סומכת עליו?
שירן: "ברור".
מיכאל: "לקח לך זמן לענות".
שירן: "אמון לוקח זמן לבנות, והיום אני מאמינה בך".
שניהם לא דוברים את השפה הגאורגית. מיכאל: "לא גדלתי בבית גאורגי של חצ'פורי, אלא על שניצל וצ'יפס. אני מרגיש יותר ישראלי מאשר גאורגי. אבל אני חלק מהעדה, ואני אוהב אותה ומחובר לשירים ולריקודים שלה. זה מה שבנה אותי כאדם שמח".
• • •
את החיים של משפחת ספיר אפשר לחלק לשניים: לפני הפריצה ברשת - ולאחריה. בחייהם הקודמים הם היו זוג צעיר, עובדי מפעל שהפכו להורים עוד לפני שהגיעו לגיל 20. היא היתה גרפיקאית במפעל לחומרי ניקיון של אביה, והוא מנהל פס ייצור באותו מפעל.
"עבדתי מ־7 בבוקר עד 7 בערב, החזקתי שם שש שנים. לבחור בן 19 זה קשה", הוא מתאר בלי שמץ געגוע. "בזכות ההצלחה שלנו היום עזבתי את העבודה ההיא".
כמו הרבה סיפורי הצלחה, גם שלהם קרה במקרה. מיכאל: "אלין היתה כמעט בת שנתיים, והיא רקדה ושרה בצורה יוצאת דופן. כמו כל אבא מתלהב העליתי סרטון שלה לפייסבוק, כדי שהחברים והמשפחה יראו. לא היו לי שום כוונות מעבר לזה.
"בתוך כמה שעות זה הפך לוויראלי, כי כולם שיתפו את הסרטון. הבנתי שיש פה פוטנציאל למשהו גדול יותר, אז התחלתי לקחת את הנושא ברצינות. העלינו עוד שני סרטונים שתפסו בטירוף. אחד היה מערכון על חבורה שרוצה להצטלם, ובסוף מנדבים למשימה את החבר הכי פחות חשוב. בשני אני נראה כועס על אלין ושולח אותה לחדר שלה, ובתגובה היא מביאה לי כוסות מים כדי להתחנף אלי - עד שאני מגלה בסוף שאלה מים שהיא לקחה מהשירותים".
בסרטון הרביעי הוא הצטלם עם אלין לקטע קומי, שבו שירן מגישה לו מרק, הוא "נגעל" - והבת מתערבת. סרטון באורך 20 שניות שמיכאל השקיע בו 24 שעות עריכה בחדר העבודה בבית ("יש לי תוכנות"). זה השתלם, כי בתוך יממה חצה "סרטון המרק" את רף מיליון הצפיות.
המספרים הלכו וגדלו, ואיתם התחילו לזרום גם התגובות מהשטח. "אנשים התחילו לזהות אותי לאט־לאט ברחוב", אומר מיכאל. "עד היום צועקים לי, 'אתה זה שהבת שלו הביאה לו מים מהשירותים'".
באיזה שלב עברתם לפלטפורמות האחרות?
"יום אחד סגרו לנו במפתיע את עמוד הפייסבוק, כשהיו לנו יותר מ־30 אלף עוקבים. סגרו באותה תקופה מלא פרופילים, מסיבות לא ברורות. נפגעתי מזה מאוד, כי היה לנו קהל טוב. חברים הציעו לנו לפתוח אינסטגרם במקום זה, ולהעביר את עיקר הפעילות שלנו לשם.
"פתחתי מייד, ובכל כמה ימים הייתי מעלה תמונה או סרטון אחר, שבו אנחנו נראים מטיילים בקניון, משחקים בבית או מספרים משהו מצחיק. היום כבר כולנו נמצאים באינסטגרם".
איך גייסת לעניין את שירן הביישנית?
"בהתחלה היא לא היתה מוכנה להצטלם אפילו לשנייה, אבל לאט־לאט היא נפתחה. אני זוכר שבסרטון הראשון היא נכנסה לחדר באמצע הצילומים שלי כשאני 'מדבר' לצופים, ולא הבינה מה אני עושה. היא הגיבה בתדהמה, כאילו רקדתי שם טנגו על הראש. גם כשהיא ראתה את הסרטון הסופי, היא אמרה 'זה זוועה'".
שירן: "זה באמת היה גרוע".
מיכאל: "ניסיתי לשכנע אותה שזה מצחיק, אבל בדיעבד זה באמת היה גרוע".
מיכאל ושירן עם אלרועי ואלין. "פעם היינו מתקמצנים כדי לחסוך, היום יש לנו הרבה יותר אופציות ומרחב מבחינה כלכלית" // צילום: אפרת אשל
שירן, למה חששת להצטלם?
"פחדתי מאוד מהתגובות בחוץ. מה יחשבו עלי? יגידו שאני משועממת? הרגשתי מגוחכת, אבל עם הזמן קיבלתי ביטחון, והתגובות היו מאוד טובות".
מיכאל: "התגובות הפחות טובות באו דווקא מהסביבה הקרובה שלנו. היו שאמרו, 'אתה אבא לשניים, לך תלמד ותעבוד, מה אתה מצלם עכשיו סרטונים?'
"לאט־לאט שירן עברה תהליך של שחרור מהפחד ומהבושה, וזה גם מה שהילדים שלי עוברים. היום תראה אותם במסיבות שלהם בגן: כל החברים שלהם שרים 'נר לי, נר לי' בשקט, והם עומדים בולטים באמצע ושרים בביטחון".
בשום שלב לא חששת שפשוט ילעגו לכם?
מיכאל: "צחקו עלי בלי סוף, אבל אמרתי לעצמי שאם מדברים עלי, כנראה עשיתי משהו טוב. אני נהנה מזה ונהנה גם מהצחוק. החברים שלי היו יורדים עלי, אבל מעולם לא התביישתי במה שאני עושה".
הם מעלים חומרים בקצב של חמישה סרטונים חדשים בשבוע. התהליך מסודר: תחילה צץ הרעיון, ובהתאם לו מתבצעת חלוקת התפקידים בין בני המשפחה. הדומיננטי בחבורה הוא מיכאל, שלרוב מוביל את הסרטונים כשידו שלוחה בזווית של 90 מעלות, עם המצלמה מול הפנים.
הם עושים מזה גם כסף, באמצעות שילוב תוכן שיווקי בסרטונים, קידום מוצרים שונים, הופעות שהם התחילו לערוך על במות, וגם תשלום שהם מקבלים מיוטיוב על מספר הצפיות הגבוה. לפי הערכות בתעשייה, עם רמת הפופולריות שלהם, הם מסוגלים להגיע להכנסות של עשרות אלפי שקלים בחודש. עד כה הופיעו בהופעות מוזמנות ברחבי הארץ ובקניונים, ובחנוכה הקרוב יפתחו קופות לראשונה עם הצגה שכולה שלהם.
באיזה שלב הבנתם שאתם יכולים להתפרנס רק מזה ולעזוב את העבודות במפעל?
שירן: "בהתחלה עבדנו בבוקר במפעל ובערב צילמנו, כשבלילה מיכאל היה עורך. כשראינו שאנחנו מכניסים מהסרטונים אותו סכום מהמפעל - עזבנו".
מיכאל: "זה היה קשה ומלחיץ, כי אנחנו זוג צעיר עם משכנתא, תשלומים, חשבונות ושני ילדים קטנים. רק כשצברנו מספיק כסף לכמה חודשים קדימה, עזבנו לגמרי".
מלבד טירוף הסרטונים, הם אומרים, סדר היום שלהם לא חורג מזה של כל משפחה נורמטיבית.
שירן: "אני קמה בבוקר ומכינה את הילדים לגן. אם אין פגישה בתל אביב, אני מארגנת ומסדרת את הבית".
מיכאל: "אני קם בין הבוקר לצהריים, אוכל, ואז מתחיל לעבוד על המחשב. למעט הקליפים לשירים שלנו, שבהם נעזרנו בכותבים אחרים, אנחנו כותבים ועורכים הכל בעצמנו. אנחנו אוהבים שהכל אותנטי, ושלא יכתיבו לנו מה לעשות".
מה קורה כשיש ביניכם ריבים? עדיין מצלמים?
שירן: "אם אנחנו רבים, אנחנו מייד פותרים את זה".
מיכאל: "אם זה ויכוח על תוכן של סרטונים, אני לא מתעקש מולה, כי אני יודע כמה שירן ויתרה כדי להיכנס לעולם הזה. גם היא באה לקראתי. אם, נניח, היא מבקשת שאקלח את הילדים, ויש לי סרטון לערוך - היא מוותרת לי".
• • •
הילדים בבית משפחת ספיר, אלין ואלרועי, נולדו לדור שכולו מסכים, מצלמות, רשתות חברתיות ולייקים, אבל בשל גילם הצעיר מקפידים ההורים על פיקוח הדוק עליהם. גם לכתבה זו העדיפו שלא יתראיינו בעצמם.
שירן: "אין להם טלפונים משלהם, ולי ולמיכאל יש גישה מלאה לפרופילים שלהם ברשת. הם עדיין לא יודעים בדיוק איך לתפעל את העמודים שלהם באינסטגרם, אז אנחנו עוזרים להם. אלין בוחרת את הפילטרים שהיא אוהבת, ואנחנו מקריאים לה תגובות לסרטונים".
קרה פעם שהם סירבו להשתתף בסרטון?
מיכאל: "זה לא קורה. הם כועסים עלינו אם אנחנו לא משתפים אותם בדברים שאנחנו מצלמים".
שירן: "יותר מזה: גם כשאנחנו נוסעים סתם לטיול, ליהנות, הם מבקשים לצלם סרטון".
בסוף הם לא יכירו חיים מחוץ למצלמה.
מיכאל: "כל הזמן אומרים לנו את זה. כשעבדתי במפעל ראיתי את הילדים פעם ביום. היום, בזכות יוטיוב והצילומים, אני חי איתם כל הזמן.
"ערוץ היוטיוב של אלין הוא נכס. אם בעוד כמה שנים היא תרצה להציל את יערות הגשם באפריקה, לא אמנע ממנה, אבל החינוך שלנו היום הוא להעניק להם ביטחון ואומץ לעשות מה שהם רוצים. אם הם אוהבים את זה בגלל מה שראו אצלנו - אז למה לא".
שירן: "מבחינתם, זאת הנאה אחת גדולה".
הם קולטים שהם מפורסמים בכל הארץ?
מיכאל: "אלין מתחילה לקלוט, ואלרועי חושב שכל מי שמכיר אותו הוא חבר שלו".
בגן הם מקבלים יחס שונה?
שירן: "יש לאלין חולצה עם הדפס שלה עליה, שהיא מאוד התעקשה ללבוש לגן. היא הבטיחה לשאר הילדים שתביא גם להם חולצה כזאת, והם שמחו".
מיכאל: "היא לובשת את החולצה שלוש פעמים בשבוע, ואני זורם איתה. אני חושב שילד צריך את המרחב שלו ואת הדרך שלו להתבטא".
יש דברים שאתם מרשים להם בצילומים, אבל לא בחיים האמיתיים?
מיכאל: "בצילומים אנחנו מרשים להם יותר פתיחוּת. בסרטונים אלין טיפה מתחצפת אלינו בשפה שלה, אבל במציאות היא לא תגיד לנו דברים כאלה".
שירן: "אנחנו לא מצלמים את כל החיים שלנו. הם יודעים מתי מצלמים ומתי לא".
מה באמת לא תסכימו לצלם?
מיכאל: "אם הילדים מתקלחים, מתלבשים או נמצאים במצבים מביכים. וכמובן, אם יש דברים פחות נעימים, כמו שמישהו מאיתנו חולה - אין צילומים.
"אגב, הרבה אנשים שואלים אותי אם הכל מתוסרט. התשובה שלי היא לא. פה ושם אנחנו מעירים הערות לפני הצילום, אבל הרוב אותנטי לגמרי. יש הורים שמתלוננים שאנחנו לא מראים מספיק את הדברים הלא טובים במשפחה".
מה הנוהל עם הילדים לגבי ההופעות?
שירן: "אנחנו אף פעם לא מבטיחים בפרסומים שהילדים יופיעו איתנו על הבמה. אנחנו שואלים קודם אם הם רוצים לעלות איתנו לבמה, ותמיד הם רוצים".
מיכאל: "הם עולים ורוקדים איתנו, ואתה צריך לראות איך הקהל מגיב כשהם נכנסים לבמה. אם הילדים ירצו להיות שחקנים כשיגדלו, אני האחרון שאמנע את זה מהם".
שירן: "אנחנו נותנים להם את הכלים, ושהם יבחרו".
אתם לא חוששים שמשפחות אחרות יעתיקו מכם את ההצלחה?
מיכאל: "יש הרבה מעתיקים, ותמיד יהיו. אנחנו פותחים ערוץ לאלין, וביום שאחרי פותחים פתאום ערוצים לעוד 12 ילדות. יש כאלה שמתייגים אותנו בסרטונים שלא שלנו, כדי לגנוב לנו קהל. אבל אני לא מודאג. בחיים לא רבתי עם מישהו מהתחום, גם כשהיו העתקות של אחד לאחד.
"את ההצלחה שלנו קשה לחקות, כי אנחנו מגיעים ממקום אותנטי. אנחנו תמיד צעד קדימה מכולם".
הילדים נהנים מהכסף שנכנס מהסרטונים?
מיכאל: "אני רואה אותם כשותפים שווים שלנו. כל ההכנסות נמצאות, כמובן, אצלנו, אבל יש להם קופות חיסכון. מאוד חשוב לי להבטיח את עתידם, דווקא כי לי לא היה מי שדאג. אני יודע שבגיל מסוים אצטרך לתת להם את מה שמגיע להם ברווחים. איזה הורה לא גאה שהילדים שלו מרוויחים כסף?"
שירן: "הם נהנים מזה, ויש להם ילדוּת שכל ילד היה רוצה. כל דבר שהם רוצים הם מקבלים. לקחנו אותם לחופשות ולטיסות ארבע פעמים בתוך חצי שנה. זה משהו שלא היה לנו לפני כן".
מיכאל: "פעם היו לנו הרבה יותר שיקולים כלכליים, ברמה שהיינו מתקמצנים כדי לחסוך. היום אנחנו לא סתם זורקים כסף באוויר, אבל יש הרבה יותר אופציות ומרחב. לפני שנה עברנו לפנטהאוז חדש בעיר, ויש להם חדר שלם רק למשחקים".
עם כל הסרטונים וההופעות, מתי יש לכם זמן לעצמכם, כזוג?
מיכאל: "כשהילדים נמצאים בגן, ואחרי שהם הולכים לישון. שירן ואני אוהבים לראות טלוויזיה יחד ולשבת במסעדות. ההורים שלה גרים קרוב מאוד אלינו, והם בייביסיטר מאוד זמין. זה לא דבר מובן מאליו".
איך נראה סיבוב שלכם כמשפחה מפורסמת בקניון?
מיכאל: "כשילדים אחרים רואים אותנו - נוצר מפגש מדהים. קודם הם קופאים מולנו, ואחר כך מבקשים תמונה. לפעמים זה מגיע בזמנים פחות נוחים, כמו כשאנחנו באמצע האוכל ובא ילד ודוחף מצלמה לפנים. אבל כל עוד זה קיים - זה סימן שאנחנו רלוונטיים".
• • •
בחנוכה הקרוב הם ייצאו מהרשת היישר לבמות, למופע משפחתי בשם "הממלכה של משפחת ספיר", שכתב וביים ליאור חמו. המופע מתוכנן לעלות פעמיים־שלוש ביום, והוא מגולל את סיפורה של משפחה כוכבת רשת שווירוס זדוני מנסה לגנוב לה את התהילה - ואגב כך כולא אותה באינטרנט.
מיכאל: "לא למדנו משחק אצל יורם לוינשטיין, ופתאום אנחנו על במה, משחקים ומגיבים לתסריט שכתבו לנו. זה הישג. השאיפה שלנו היא להראות שיש לנו כישרון גם מעבר לסרטונים".
מה יקרה אם לא תצליחו לתרגם את תהילת הרשת למכירת כרטיסים?
שירן: "החשש תמיד קיים, אבל אנחנו רואים את הביקוש והתגובות, ואנחנו רגועים".
מיכאל: "הפרסום למופע עלה לפני שבוע, וכבר נמכרו כאלף כרטיסים. מבחינתי, כמו שיש את יובל המבולבל ואת כוכבי הילדים שמעלים הצגות, ככה גם אנחנו יכולים לסחוף את הקהל. היה לנו מופע ברמלה שאמור היה להיות ל־200 ילדים, והגיעו 3,500 איש. ראש העיר התקשר ושאל, 'למה לא אמרתם שיש כל כך הרבה?'"
יש שאיפה לצאת מיוטיוב לטלוויזיה?
מיכאל: "אנחנו רוצים את זה, כי טלוויזיה זו חשיפה לקהל חדש. בינינו, איזו אמא פותחת יוטיוב בבוקר?"
שירן: "יש לנו הרבה יותר צפיות מאשר צופים בטלוויזיה, אבל עדיין השאיפה של כל יוטיובר היא להגיע למסך".
מיכאל: "אני מאוד אוהב את הסדרה 'שנות ה־80', ועשיתי שם סצנה אחת, כאחד המתפללים שגידי מגיע לחקור. זה חלום שלי לגלם תפקידים, כי אני יודע לעשות הרבה דמויות".
תכלס, אתם פוטנציאל למערכון ויראלי ב"ארץ נהדרת".
מיכאל: "ברור, זה החלום שלנו. כבר היתה שם דמות של יוטיובר, וחשבתי לעצמי שאם מישהו ייכנס עכשיו ויעשה חיקוי שלנו - זה יהיה מעולה".
שירן: "להם זה יביא צפיות, ואצלנו זה ייצור פיצוץ ברשת".
ומה לגבי ריאליטי?
שירן: "מיכאל רוצה את הריאליטי עם הכדורגל. אני הייתי שמחה שנלך ל'מרוץ למיליון'".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו