"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חילונים ודתיים יקרים: למה כולנו צריכים יום כיפור

גם אדם דתי יבקש סליחה על דברים שלא בהכרח יימנע מעשייתם בהמשך • גם אדם שאינו דתי צריך לעשות חשבון נפש • הרב סתיו מסביר מדוע החג רלוונטי לכל אחד מאיתנו

,עודכן
תמונת המחשה // צילום: אורן בן חקון

האם יום הכפורים יכול להיות חג של כולנו? את ראש השנה נעים לחגוג, גם בכל תרבות ולאום אחר יש חגיגות בתחילת שנה, ולכן לאף אחד אין בעיה עם חגיגות ראש השנה. אך כשמגיעים ליום הכיפורים הדברים נעשים מסובכים יותר. האם יש משמעות ליום הזה למי שאינו מאמין בנותן התורה או במצוותיו? במידה מסויימת אדם שירצה לפקוד את בית הכנסת עלול אפילו להרגיש תחושה חלקית של שקר פנימי או אפילו צביעות. הרי הוא מתכונן לחזור לסורו למחרת יום הכפורים ולחזור ולעשות כל הדברים עליהם התוודה במהלך היום. אם כן מה הטעם בלהגיע לבית הכנסת?

-כל מה שצריך לדעת: הלכות יום כיפור

-זמני כניסת ויציאת יום כיפור

השאלה הזו מקננת בתוכי כבר שנים רבות, ומחזירה אותי אחורה שנות דור. ערב יום הכפורים 1982 פלוגת השריון בה אני חייל נמצאת לא רחוק מהכפר עמיק שבגזרה המזרחית בלבנון, אנחנו מטפלים בטנקים ומנקים אותם ולפתע נגש אלי המ"פ, עולה חדש יחסית מאוסטרליה ואומר לי "בשעה 14:00 אתה נותן שיחה לפלוגה על משמעות יום הכפורים לאדם החילוני" האמת שמאד לא התלהבתי, לא אהבתי ויכוחים על עניני אמונה עם חברי לאהל ולפלוגה, בקשתי להשאיר את אמונותי לעצמי ולא ראיתי ערך רב בוויכוחים, מה גם שהתותחן בטנק שלי הודיע לי מראש שבכוונתו לאכול סנדוויץ' עם בשר לבן במהלך הצום ובאמת רציתי לקיים את מצוות הפסוק "צדיק באמונתו יחיה". כנראה שהמ"פ הבחין בתחושותי שניכרו על פני. הוא לא התבלבל ואמר לי "לא יכול להיות, ערב היום הקדוש ביותר לעם היהודי שאין ליהדות מה להגיד גם לאנשים כמוני וכמו רוב הפלוגה". האמת שהוא צודק אבל זה לא הופך את המשימה לקלה בגלל זאת.

האמת ניתנת להיאמר שהשאלה ביסודה נכונה גם לגבי שומר המצוות, שמגיע לבית הכנסת על מנת להתוודות ולבקש סליחה על דברים שגם הוא לא בהכרח יימנע מלעשותם בהמשך הדרך ואפילו במכוון. כמובן שאפשר להבחין בין מי שתודעת החטא קיימת בו אלא שהוא אינו עומד בפני יצריו ותאוותיו למי שתודעה זו אינה קיימת בו כלל. ולכן לכאורה ההבדל בין האדם המאמין המגיע לבית הכנסת וזה שאינו מוגדר ככזה הוא לכאורה גדול. אז זהו, שלא ממש.

סידור תפילה // צילום: גטי אימג'יס

אין אדם שאין לו תודעת חטא כלפי מה שהוא עצמו מאמין בו. הנביא ירמיה אומר "הִנְנִי֙ נִשְׁפָּ֣ט אוֹתָ֔ךְ עַל־אָמְרֵ֖ךְ לֹ֥א חָטָֽאתִי:" אין אנו באים בטענות על כישלונות, לכל אחד יש כאלו. אנו באים בתביעה על היעדר המודעות לכישלון. כל אחד במה שהוא מאמין שראוי לא להיכשל בו. אינני יכול לבקש מאדם שלא מאמין בשמירת שבת שיתוודה על חלול שבת ויעשה על כך שקר בנפשו אבל בהנחה שכל אדם מאמין בחשיבות מצוות כיבוד אב או כבודה של רעייתו לבדוק עצמו ולראות האם הוא נהג כלפיהם כראוי. אין אדם שאינו מאמין בחשיבות של משפחה או חברה תקינה.

האם עם יד על הלב אנחנו יכולים לומר כי עשינו הכל כדי שחברתנו תהיה נקיה מלשון הרע ורכילות שלא לצורך. האם הקדשנו מספיק זמן למשפחתנו או שמא נגררנו לעסוקים מיותרים על חשבון צורכי היסוד של בני המשפחה. האם יתכן והטכנולוגיה פרצה לביתנו והתמכרנו לה בלי ללמוד ולסנן בין טוב לרע לפי מה שאנחנו מאמינים ולא לפי מה שמישהו אחר חושב. זה נכון במישור האישי אבל לא פחות במישור הלאומי. כל אחד מאתנו צריך לשאול את עצמו מה הוא עושה כדי שהוא ומשפחתו והחברה הסובבת אותו ימשיכו לשאת בגאון את שרשרת הדורות של העם היהודי, האם אנו עושים דיינו כדי להבטיח שילדינו כולם ירצו להיות המשך של העם שמורשתו נפרסת לאורך אלפי שנים. בשביל זה כולנו צריכים יום כפור. יום של שקט, של התנתקות מכל הרעשים מסביב. כדי לחזור לעצמנו, להיות מה שאנו מאמינים נכון לכולנו. שנה טובה.

הכותב הוא יו"ר ארגון רבני צהר

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר