טונים צורמים

אולי אלה חום הקיץ והשמש הקופחת, שגורמים לכולם לאבד סבלנות וסובלנות. אולי, וזו אופציה סבירה יותר, העובדה שמערכת הבחירות הנוכחית עוסקת בדינמיקה המתוחה גם כך שבין חרדים וחילונים, היא האחראית לדבר. אחרי הכל, זה לא מקרי שבין הכרזה של אחד על רצון בהשתת מדינת הלכה, ובין החלטה של אחר להמיר את הטיקט הפוליטי שלו מרצון להוציא להורג מחבלים לחופש לפתוח את טיב טעם בשבת, נוצר פולמוס שעוסק כולו בדינמיקת דת וחילון.

בשבוע שעבר עיריית עפולה ביקשה לסגור את הפארק העירוני שלה לצורך אירוע מוזיקלי המיועד לציבור החרדי. בתוכנית האמנותית: מוטי שטיינמץ, חיים ישראל והפרדה מלאה בין גברים לנשים בקהל. שדולת הנשים ראתה באקט אפליה על רקע מגדרי, דרשה מעיריית טבריה לבטל את האירוע במתכונתו הנוכחית, ומשלא זכתה לתגובה עתרה לבית המשפט המחוזי בנצרת. ביום א' קיבלו שופטיו את העתירה וקבעו כי אין לקיים את המופע המדובר במתכונת הפרדה, דבר שהביא לביטול השתתפותו של הזמר המרכזי בערב, מוטי שטיינמץ, ולבסוף לביטול ההופעה. ביום רביעי, לאחר סערה תקשורתית, החליטו שופטי ביהמ"ש בנצרת לחזור בהם והתירו את קיום ההפרדה במופע. האבסורד המשיך כשבמהלך ההופעה בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה לאשר את קיום ההופעה בהפרדה.

לכאורה מדובר בעוד סיבוב במשחק משיכת החבל הבלתי נגמר שבין הציבור החרדי ובין ישראל החילונית והדמוקרטית. אלא שבמקרה זה, ניכר היה שבניגוד לנטייה הטבעית של אנשי תקשורת לצדד באלה הטוענים לכפייה דתית, הפעם הועלה לשיח מונח נדיר יותר במחוזותינו - "כפייה חילונית".

"חרדים יקרים, אלוקים יודע למה אתם רוצים הפרדה, אלוקים יודע למה אתם חיים כפי שאתם חיים. אני לא", כתב אברי גלעד בחשבון הפייסבוק שלו. "מנקודת מבטי החיים שלכם לא משהו. אבל כל עוד אתם שומרים את השיגעונות שלכם לעצמכם, גם אם הם בשטח ציבורי, לא רק שאין לי בעיה שתמשיכו, אני מוכן להילחם על זכותכם לעשות זאת... פסק דין עפולה הוא בדיחה, ולצערי הבדיחה היא על החילונים. אנחנו, המנופפים ב'חיה ותן לחיות', לא יכולים להשלים עם הכרעת בית המשפט שסגר מופע רק לקהל החרדי כי תוכנן בהפרדה. זה מעשה של אדנות רוחנית, וסופו ככל מעשה מסוג זה, התבצרות, עוינות ותחושת ניתוק של הציבור שמעוניין לחיות בהפרדה". גלעד קינח את הפוסט הנוקב בהבטחה לפקוד הפגנה בנושא, אם וכאשר תתקיים - "כי מי שנלחם בכפייה דתית חייב להילחם בכפייה חילונית. נפתח יומנים?"

אל גלעד, דמות שלא תמיד מיישרת קו עם הבון־טון של הקולגות בתחום, הצטרף גם אמנון לוי שצייץ בטוויטר השבוע: "החלטת בית המשפט בעפולה היא כפייה חילונית נטו. שילוב של צדקנות ופטרנליזם חילוני, שרוצה לקבוע איך תיראה הופעה מוזיקלית חרדית. מקווה שהעליון יהפוך את ההחלטה".  

מי מעוניין בדיאלוג?

אכן ניכר שהפעם מדובר במקרה שונה בתכלית מזה שעמד במרכז סערת האירוע "מרימים לכיפור" מספטמבר 2016. לפני כשלוש שנים עמד להתקיים בכיכר רבין בתל אביב אירוע מוזיקלי בהשתתפות מוזיקאים גברים בלבד ובניהולו האמנותי של אסף אמדורסקי. משהגיע דבר ההדרה המגדרית־מוזיקלית אל הרשת, המקום שאליו הולכים ההמונים כדי לשפוט ולתלות, מצא עצמו א"א, סמל לחילוניות תל־אביבית עוד משנות ה־90, מול מטחי עלבונות וביקורת. המופע ההוא בוטל לבסוף, לאור ההד הציבורי שיצר, ואמדורסקי עצמו הגיב וכתב אז: "כשנכנסה הסערה הציבורית ודחקה החוצה את המוזיקה, לא נותר לי טעם להצדיק את השתתפותי בערב הזה, אף כי אני מאמין בכוונות הנקיות של מארגניו... אמשיך ואתמיד בניסיונותיי לחיבור ולדיאלוג בין חילונים לדתיים". אבל לא בטוח בכלל שהצד החילוני, זה שמתהדר בנוצות פלורליזם וקבלת האחר, באמת מעוניין בדיאלוג הזה - כמו שהוא פשוט מעוניין להיות צודק, ולעזאזל גישת ה"חיה ותן לחיות" שעומדת בבסיס כל התפיסה החילונית, שבה מחזיק גם כותב שורות אלה. 

"לי אין בעיה עם קהל מעורב בהופעות שלי ואין לי בעיה גם לשבת בקהל מעורב", אומר המוזיקאי והיוצר דניאל זמיר, מהשמות המוכרים בעולם הג'אז בארץ. "אבל זו זכותם הבסיסית של אנשים במדינה חופשית לשבת כאוות נפשם ולקיים את מנהגיהם לפי רצונם".

דניאל זמיר. "לסיפור הזה יש ניחוח אנטישמי מוכר" // צילום: שרבן לופו

זמיר הוא דוגמה קלאסית לאמן שחי בין שני עולמות: מצד אחד מדובר באדם מאמין שמתגורר בירושלים ומקיים אורח חיים דתי. מצד שני, קשה להגדיר אותו כמוזיקאי של הקהילה החרדית, והקהל שפוקד את הופעותיו מגוון, אקלקטי, בלתי אחיד וכל הג'אז הזה. בפרויקט הנוכחי שלו, שיעלה בחודש הבא בבית אבי־חי בירושלים, הוא אף מפיק מוזיקלית מופע משותף ראשון עם kula baraka. אבל בכל הנוגע למחלוקת הנוכחית, הוא נחרץ וחד־משמעי. ואת זה קשה להגיד על שלל שמות של אמנים אחרים מהמגזר, מוכרים ברמות משתנות, שחלקם סירבו להגיב לפרשה מתוך הסבר כי הם נטולי כל דעה בעניין, בעוד אחרים הביעו בעתה ולו מעצם המחשבה ששמם יוזכר בכתבה בהקשר זה. זמיר, לעומתם, נשמע קצת אחרת.

"זה מזכיר קצת תקופות לא נעימות בהיסטוריה", הוא אומר. "גם במשטר הסובייטי היה אסור ליהודים לעשות ברית מילה, בכיבוש היווני אסור היה ליהודים ללמוד תורה, וכל זה היה לפי החוק, פשוט כי באותן אימפריות היו חוקים אחרים ואמות מוסר אחרות. לצערי הרב, לכל הסיפור הזה יש את אותו ניחוח אנטישמי מוכר. 'החרדים האלה, שנראים לנו רקובים ולא בא לנו לתת להם לחיות את חייהם' זו כל הסוגיה, פשוט שנאת יהודים קלאסית".

"מייצרים פחד מחרדים"

אבל גם על רקע הסערה, ודווקא כאחד שחי ומדלג בין שני המגזרים, הוא מוצא מקום לאופטימיות. "מדברים הרבה על כפייה דתית ומייצרים פה פחד מחרדים ודתיים כל הזמן", הוא אומר. "פוליטיקאים עושים על זה הון פוליטי הכי זול שיש, מנצלים את היהודים החרדים כדי לקושש מנדטים. זה דוחה בעיניי, כמו ההתבטאויות של ליברמן. אבל לא תראה עוד דת כל כך טולרנטית כמו היהדות. אנחנו לא נותנים לעצמנו קרדיט לכמה אנחנו דווקא מצליחים לחיות יחד. בני ברק היא עיר חרדית לחלוטין, ומרחק 12 דקות נסיעה משם אתה נמצא בבירת הגייז של האזור. מעבר לזה, הציבור החרדי מאוד נפתח בכל הסוגיות. אם רק תיתנו לציבור הזה את הצ'אנס שלו לעבור את הדרך שהוא צריך לעבור בצורה אורגנית תראו תוצאות מדהימות. בסופו של דבר הכל זה כפייה", הוא מסכם. "כשדוגמנית מצטלמת לקסטרו עם לא יותר ממעיל גם זו כפייה, אני לא רוצה לראות בחורה חצי ערומה ברחוב. הכל זה כפייה, אבל החוכמה היא להבין את הרגישויות של כל ציבור".

• תגובות קשות לסרט אימה בנטפליקס

• בגיל 48: מת שחקן "המתים המהלכים"

• זה מה שחשבנו על החדש של טרנטינו

• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו