אי.טי. גו הום: חייזרים שאנחנו שונאים

חייזרים שאוהבים לשנוא

ב-20 בספטמבר יהיו השומרים באזור 51 במדבריות נבדה דרוכים מתמיד. מאות בני אדם ינסו לפרוץ את גדרות התיל ולהשתחל לבסיס הסודי בעולם. שמו בלבד של המחנה המסתורי מעלה דימויים של נתיחות חייזרים וכלי טיס משונים, ויתכן שהתעלומה על מה שהתרחש שם סוף כל סוף מתקרבת לקיצה, ובקרוב דלתות הענק של ההאנגרים יפתחו ויחשפו לכל העולם חיים אחרים.

האם הם יהיו מעוררי אימה כמו הנוסע השמיני, מתוקים כמו אי.טי., חכמים כמו יודה או אולי מגניבים כמו זיגי סטארדסט? ואולי... (חריקת תקליט) הם יהיו בלתי נסבלים? עולם הקולנוע והטלוויזיה הפגישו אותנו גם עם כמה גרסאות קצת פחות איכותיות של חיים תבוניים, אז לפני שאזור 51 נחשף לעולם, הנה החייזרים שכדאי שישארו שם לסגור עוד שבת.

• צריכה דלת: רשימת הדרישות של ג'ניפר לופז

• בגיל 55: קורטני קוקס בביקיני

• נטלי פורטמן חוזרת למארוול - תגלם את ת'ור

• שני גולדשטיין ועדי כרמלי בזוגיות

"מק ואני"

לאחר ההצלחה האדירה של "אי. טי.", החייזר שלימד את כולנו מהי המשמעות האמתית של חברות, נוצר בשנות השמונים רעב אמיתי לחייזרים חמודים שיכבשו את ליבנו, וכך נולד בשנת 1988 הסרט "מק ואני". אך בעוד שאי.טי. הוא החייזר שאינך רוצה שיחזור הביתה, מק הוא החייזר שאתה רוצה להזמין לו מונית.

העלילה: יצור שנראה כהכלאה של עובר אנושי וזאב אלקין בורח מנאס"א, ומתיידד עם ילד בכיסא גלגלים. חשוב לציין שהסרט מומן על ידי קוקה קולה ומק'דונלדס, ולכן היו שזורות בו ביד אומן פרסומות סמויות, שגרמו למשימות הממומנות מהעונה האחרונה של "הישרדות" להיראות מאופקות.

ספוילר: הסרט מסתיים כאשר החייזר ומשפחתו מקבלים אזרחות אמריקאית, ובעודם נוסעים אל השקיעה מופיע הכיתוב "אנחנו עוד נשוב". עד לכתיבת שורות אלה הם לא שבו, ואולי טוב שכך. הסרט הזה ככל הנראה היה נשכח לחלוטין, אלמלא העזרה של שני שחקנים: הראשונה היא ג'ניפר אניסטון, שעושה בסרט את הופעת הבכורה שלה על המסך הגדול, בתפקיד הבלתי נשכח של "נערה רקדנית בסניף של מקדונלדס 4", והשני הוא פול ראד, שבכל הופעה שלו בתוכנית של קונאן אובראיין מאז 1993 ועד היום, הוא תמיד מציג את הסצנה שבו הילד בסרט נופל עם הכיסא גלגלים מצוק - כקטע מהפרוייקט שהוא בא לקדם. בין היתר, הסצנה הוצגה על ידו בפרק הסיום של "חברים" ובסרט "אנטמן".

מתי תלך כבר. מק // צילום מסך מתוך יוטיוב

"אלף"

כמעט 30 שנה לפני לינה דנהאם בסדרה "בנות", אמריקה הייתה מאוהבת ביצור נמוך, שעיר ושמנמן אחר. אלף היה החייזר האהוב מכוכב מלמק' שהתרסק בעליית הגג של משפחת טנר והתגורר בחדר הכביסה של המשפחה. זה אולי נשמע מופרך היום, אבל אנחנו מדברים על שנות השמונים השנים, שבהן בנות היו מאוהבות בצמד "וואם" וביל קוסבי היה נראה כמו האדם הנכון לגדל משפחה.

אז כיצד נכנס אלף לרשימת החייזרים שאנחנו לא אוהבים? מתברר שמדובר בדיווה. בעוד הצחוקים המוקלטים נשפכו כמים, האווירה על הסט הייתה הרבה פחות מצחיקה: משתתפי הסדרה שנאו את הבובה שלקח שעות להפעיל אותה (פרק של חצי שעה צולם במשך 25 שעות) ובאחת הפעמים השחקן שגילם את אב המשפחה אפילו תקף את אלף וניסה לחנוק אותו.

אם זה לא מספיק, בהשפעת האובססיה של אלף לחתולים, הכניס ילד בארה"ב את החתול שלו למיקרוגל, ובעקבות המקרה הבינו קברניטי התוכנית שיותר מדי ילדים צופים בתוכנית ואלף עבר חינוך מחדש. הוא הפסיק לשתות אלכוהול בתוכנית, בדיחות החתולים הצטמצמו ובפרק שבו הוא משליך בלנדר לאמבטיה יש אפילו אזהרה מצולמת בתחילת התוכנית. הצופים נעלמו, הסדרה בוטלה ולאלף נותרה האופציה היחידה שקיימת לכוכבי עבר, והוא פתח בקריירת שירה בגרמניה, הקליט ארבעה סינגלים שהצליחו שם מאוד, מה שמפתיע לאור העובדה שכל הסדרה הוא הסתתר בעליית הגג של המשפחה.

דיווה שנואה. אלף // צילום מסך: מתוך יוטיוב

"רובוט מפלצת"

רו-מן הוא כוכב הסרט מ-1953 "רובוט מפלצת", סרט החייזרים הגרוע ביותר בכל הזמנים. הוא כל כך רע עד שהבמאי שלו, פיל טאקר, לא הצליח להתקבל אחרי הסרט למשרת כרטיסן ובחר להתאבד, אבל גם בזה הוא נכשל. העלילה מספרת את סיפורו של חייזר עם ראש של רובוט וגוף של גורילה, שמשימתו היא לחסל את ששת האנשים האחרונים שנותרו על כדור הארץ אחרי שכל שאר האנושות הושמדה.

המשימה מתגלה כמאתגרת ממש, למרות שעומדות לרשותו של החייזר טכנולוגיות מדהימות כמו טלוויזיה שיוצאות ממנה בועות סבון, רקוויזיט חיוני לרצח עם. במקביל מתחיל הרובוט מפלצת לפתח רגשות כלפי בת המשפחה, והקהל נותר אחוז ציפייה: האם החייזר יצליח להשמיד את המין האנושי או שהוא ובת המשפחה, למרות חילוקי הדעות הרקע השונה, יצליחו לקיים את אהבתם, במעין גרסת מדע בדיוני לסרט "קזבלן"? הסרט מסתיים כאשר מתברר שבן המשפחה דמיין את הכל לאחר שנפגע בראשו. או שאולי לא?

רצחני אך רומנטי. רו-מן // צילום מסך מתוך יוטיוב

"הצצקנים"

הסיכוי שחייזרים ינחתו בישראל לא גבוה במיוחד. אם צלחת מעופפת רק נכנסת למרחב האווירי שלנו היא כנראה תיורט על ידי מערכת כיפת ברזל, וגם אם תצליח לנחות היא לא תמצא חנייה בתל-אביב, אבל בשנת 1989 השתעשענו עם הרעיון של חייזרים כחול לבן בתוכנית "הצצקנים" שהציגה בין היתר את החייזר אלי יצפאן הצעיר, מן גרסה מקומית לאלף, שרית סרי בתפקיד נוגה וקוסמולינו, יצור ירוק שנראה כמו סופר מריו עם סקביאס ומגיע אלינו הישר מגלקסיית דל תקציב.

בזמן ששאר החייזרים ניסו להשתלט על העולם, החייזרים האלה התמודדו עם נושאים כמו קבלת האחר ושמירה על אתרי מורשת בישראל. אז אומנם אין להם את התקציב של "מלחמת הכוכבים" או התהילה של אי. טי, אבל שיר פתיחה של אורנה ומשה דץ ושישה פרקים יש.