חוק הלאום נחקק באיחור של 70 שנים

ברוב של 62 ח"כיםאישרה הכנסתלפני שנה בדיוק אתחוק הלאום, ובשמו המלא - חוק יסוד: מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי.

אישור החוק עורר ויכוח כבר מגלגולו הראשון בכנסת ה־18, כאשר אבי דיכטר - אז ח"כ באופוזיציה מטעם סיעת קדימה - הניחו על שולחן הכנסת, אולם נאלץ להורידו בלחץ יו"ר מפלגתו ציפי לבני. בכנסת ה־19 שוב נעשו ניסיונות להביא את החוק לאישור, ושוב בלחץ האופוזיציה הוסרה ההצעה מסדר היום. עד להחלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו להעביר את החוק, שאושר בכנסת ה־20 ב־19 ביולי 2018.

החוק נפתח במילים "ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל". אחריו מגיעים סעיפים העוסקים בהסדרת מעמד הדגל, הסמל, השפה, הימים הלאומיים ועוד. החוק קובע שהמדינה תהיה אחראית להבטחת שלומם של בני העם היהודי הנמצאים בצרה בשל יהדותם, וכן להבטחת שלומם של כל אזרחי ישראל הנמצאים בצרה בשל אזרחותם. גם חוק השבות משתדרג למעמד של חוק יסוד, וכן ערך יישוב הארץ על ידי יהודים מצוין אף הוא.

דיונים סוערים

עיקר ההתנגדות לחוק מצד גורמי האופוזיציה נובע בגלל מה שלדבריהם צריך להיות כתוב בו אך נעדר ממנו. הם דורשים להוסיף את המילה "שוויון" על מנת שלא להפלות לא יהודים; אחרים רוצים לראות את המילים "לרוח מגילת העצמאות" בחוק על מנת שלא לתת תחושה שחוק הלאום נוצר כדי להחליפה.

ההצבעה על חוק הלאום בקריאה שנייה ושלישית, יולי 2018 // צילום: אורן בן חקון

הפגנה נגד חוק הלאום // צילום: גדעון מרקוביץ'

הדיונים במליאת הכנסת ובוועדות היו קולניים ויצריים. ח"כ שלי יחימוביץ' כינתה אותו "גזעני ומתועב". ח"כ יעל גרמן אמרה שאסור לשתוק לנוכח ה"עוול" שבחוק וציינה כי זהו לקח "שלמדנו במיידאנק". בני גנץ אמר לראשי המחאה הדרוזים כי בכוונתו לשנות את חוק הלאום, אך כעבור יממה כבר הסביר כי אולי יעביר חוק מיוחד עבור הדרוזים.

זכויות הפרט

תומכי החוק, ובהם ראש הממשלה, טוענים כי ערך השוויון קשור לזכויות הפרט, אולם לא לזכויות הלאום של העם היהודי. לדבריהם, חוקי יסוד שנחקקו כבר בשנות ה־90 מגדירים את זכויות הפרט וקובעים שוויון אזרחי מלא בין יהודים לאלה שאינם. אולם חוק הלאום, היות שהוא עוסק בזכויות לאומיות בלבד - במקרה זה אין שוויון, וגם לא יהיה.

בשנה שחלפה מאז אישורו הספיק בית המשפט להטות לפחות שתי פסיקות לאורו: בספטמבר פסק שופט המחוזי, משה דרורי, לטובת נפגע טרור שתבע את חמאס כי על ארגון הטרור לשלם לו פיצוי בסך 7 מיליון שקלים, תוך שהוא מציין בפסיקתו כי בהחלטתו נשען על חוק הלאום. השופט ציין בהחלטה כי "חוק היסוד אינו דקלרטיבי בלבד", וכי "חזקה על הכנסת, כרשות מכוננת, כי הוציאה תחת ידה חוק יסוד שניתן יהיה לעשות בו שימוש בבתי המשפט".

בפסק דין נוסף של השופט דרורי נקבע שמדינת ישראל היא המקום המתאים לדיון בתביעת נזיקין שהגישו שתי נוסעות יהודיות, תושבות ארה"ב, נגד חוטפי האונייה אקילה לאורו באוקטובר 1985. במשפט נפסק כי על סמך חוק הלאום, כי יש לקיים את הדיון בישראל.

17 עתירות

מאז אושר החוק הוגשו 17 עתירות לבג"ץ, שטרם מסר את פסיקתו בעניין. העובדה שבית המשפט העליון לא דחה אותן על הסף עוררה ביקורת מצד הממשלה והכנסת, שטענו כי אין בסמכותו של בג"ץ להתערב באישור חוקי יסוד, שהרי בג"ץ עצמו הוא שהקנה להם מעמד חוקתי אחרי אישור חוקי היסוד של שנות ה־90.

האבסורד זועק לשמיים כאשר בוחנים את העתירות עצמן: עו"ד אורלי נוי והסופר סמי מיכאל עתרו בשם "המזרחים" נגד החוק. לטענת הקבוצה, "זהו חוק אנטי־יהודי המדיר את ההיסטוריה והתרבות הערבית, הרבנית הפופולרית והעכשווית, של יהודים יוצאי ארצות ערב והאסלאם, מחזק את נחיתות התרבות היהודית־ערבית במרחב הציבורי, ומעגן ברמה החוקתית את תעודת הזהות של מדינת ישראל כאנטי־ערבית".

עתירה נוספת היא ה"אשכנזית". 81 עותרים ממוצא אשכנזי טוענים כי "'ההתנגדות לחוק הלאום נובעת מכך שהוא מגדיר אותנו, האשכנזים, כמעמד־על בישראל. חוק הלאום מגדיר אותנו האשכנזים כאדוני הארץ. אנחנו רוצים לחיות כשווים בין שווים עם כל תושבי הארץ. איננו רוצים להיות ראשונים בשרשרת המזון החברתית, בעלי פריבילגיה לא הוגנת זו".

האבסורד הגדול ביותר הוא לא העתירות עצמן, אלא העובדה שבג"ץ קבע שהוא אכן עומד לדון בהן, ולא דוחה אותן על הסף, עד לרגע זה.