הפוך גוטה: פינחס אינו קנאי

יש לי חיבה מיוחדת לפינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, מנהיג שידע לפעול נכון בזמן הנכון. על פי ספר במדבר פרק כ"ה, עם ישראל חנה בערבות מואב מול יריחו על סף הכניסה המיוחלת לארץ המובטחת, ושוב פישל בגדול. בנות מואב ומדיין פיתו את הגברים וקרבו אותם לעבודת האל שלהן, בעל פעור.

לפי המדרש, מחכימים הגברים ומזכירים למשה ברגע ההוא שגם הוא נשוי לציפורה המדיינית – האם אין הן טובות גם לנו? הם שואלים. משה השתתק כי ככל הנראה אין לו בעיה עם נישואי תערובת. לפתע התקרב זוג לאוהל מועד ולפי מדרש אחר החלו לבצע מעשים אסורים לפני כולם. כעונש על מעשיהם, אלוהי ישראל זועם על עמו ומטיל מגפה אשר סחפה את המחנה והפילה עשרות אלפים למשכב. כדי להציל את העם מהמגפה, בהרף עין לקח פינחס את הרומח וגם את החוק לידיו, ושיפד את הזוג למוות.

יש פרשנים ומדרשים שמטילים דופי בעקיפת החוק והמשפט שבוצעה בידי פינחס, אך אני שואל – מה אתם הייתם עושים במקומו? במעשיו, פינחס הרג את שניהם והציל את העם כולו ממגיפה. וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (במדבר כה, י–י"ג)

כאשר פינחס קינא את קנאת ה', הוא זכה באהבת ה', ומהכתוב בשיר השירים פרק ח' "כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה", אנו למדים שהקנאה היא הצד השני, החשוך והסוער, של האהבה. אם מצווים בני ישראל לאהוב את אלוהים ובפועל הם עובדים אלילים אחרים, יש להבין את קנאתו של אלוהי ישראל אשר כמו מאהב שנבגד, הוא מוכן להרוג את אהובתו על בגידתה בו. ופינחס, שהיה במקום הנכון בזמן הנכון, הבין שרק מעשה קנאי יציל את העם ברגע ההוא מאלוהיו המקנא – ולכן הוא פעל בהתאם.

אך פינחס אינו קנאי אלא להיפך. הוא מנהיג אמת שיודע איך לפעול בזמן אמת. כעבור כמה שנים, לאחר שנלחמו במלחמות הרבות לכיבוש הארץ, חיילי השבטים ראובן וגד וחצי שבט המנשה משתחררים מצבא ישראל וחוזרים לבתיהם מעבר הירדן, שם הם בונים מזבח לאלוהי ישראל שזהה למזבח הנמצא במשכן בבית אל ושעליו ממונה פינחס (יהושע פרק כ"ב). מנהיגי השבטים האחרים מתקוממים על חוצפתם של אנשי הגלעד ואוספים צבא שישים קץ לבגידה הזאת. הם עוד זוכרים את אירועי בעל פעור ומוכנים לקנא את קנאת ה' ולעצור את המגפה הצפויה לבוא.

אך מי שעצר בעדם הוא לא אחר מאשר פינחס. מלווה במשלחת של נשיאי השבטים הוא הגיע אל עבר הירדן, הקשיב בסבלנות להסבר של זקני ראובן, גד וחצי המנשה וקיבל אותו בהבנה ובאהדה. בשיחתם הסבירו לו שהם בנו מזבח לא לשם הקרבת קורבנות אלא כדי ללמד את בניהם שגם להם יש חלק בעם ישראל ובאלוהיו. הקשב, הסובלנות והכבוד של פינחס הסירו את איום הפילוג ומלחמת האחים, והבטיחו את המשך ברית השלום בין השבטים. פינחס הבין שאומנם יש רגעי משבר שמחייבים קנאות, אך ברוב המקרים דרכי הנועם של התורה הן אלה שישמרו על אחדות העם, ויפיצו את שם אלוהי ישראל בעולם.

לצערי, המנהיגות החרדית במדינת ישראל כיום מבינה רק את פינחס של ספר במדבר, ואינה קשובה ופתוחה כמו פינחס של ספר יהושע. שיכורים מכוח ומבועתים מכל חידוש, בעיני המנהיגים האלה כל ביטוי יהדות שאינו מתאים להגדרותיהם נחשב למוקצה, לביטוי שאסור להיות אתו בדיאלוג או אף לשמוע עליו. הכוח הפוליטי החרדי כה גדול עד כדי הכפפת מוסדות המדינה להשקפת העולם צרת העין והמעוותת שלו.

הבעיה מושרשת עמוקות בפוליטיקה בישראל, והשנה גרמה למשבר פוליטי ולבחירות חוזרות. במקום לחתור לאחדות בין שתי מפלגות ציוניות המייצגות את הרוב המוחץ בעם, על מנת להשיג שלטון בלעדי גם בקואליציה ואף באופוזיציה רואים במפלגות החרדיות שותפות ראויות בקואליציה צרה, ובכך מעודדים את התנהגותן הקיצונית ומפלגת העם. הלוואי ויתעוררו מנהיגינו להיגמל מן התלות במפלגות הדתיות. מדובר באות קלון לחברתנו אשר קיצוניים מובילים אותה ישירות אל פילוג עם ישראל בארץ ובתפוצות. אני סמוך ובטוח שפינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן מתהפך בקברו ליד שכם.

איתן קופר הוא מנכ"ל מכון שכטר למדעי היהדות.