למסד רשמית את ברית ההגנה בין ישראל לארה"ב

11 דקות. זה פרק הזמן שעבר בין תום המנדט הבריטי על ארץ ישראל להכרה של ארה"ב במדינת ישראל הצעירה. 11 דקות שלימים ביטאו את הערכים המשותפים שמחברים בין שתי המדינות ובעיקר - בין שני העמים. ערכים דמוקרטיים, חשיבות ההגנה על הבית וראיית עולם המדגישה חירות ושוויון.

על יסודות הערכים המשותפים ניצב לו מבנה מפואר של שיתוף פעולה בן עשרות שנים, שבימים אלה מקבל ביטוי מדיני וביטחוני חסר תקדים, כאשר ראשי המטות לביטחון לאומי של ארה"ב, רוסיה וישראל מקיימים בירושלים פסגה ראשונה מסוגה.

הנדבך הראשון והבסיסי מכולם הוא אמון מלא ואינטימי, בכל הרמות - מהמנהיגים ועד לדרגי העבודה היומיומיים. זה ניכר באינספור מקרים, ובולט במיוחד בסדר יומם של מנהיגי שני הצדדים; גם כשהיו אלו שהחליטו לקרר את היחסים, המציאות השיבה אותם אל שולחן שיתוף הפעולה.

הנדבך השני, מוצק ועמוק אף הוא, הוא זהות האינטרסים האסטרטגית. כאשר נשיאי ארה"ב מסובבים את הגלובוס שניצב בחדר הסגלגל, ישראל מתבלטת בין השותפים האסטרטגיים, במיוחד במזרח התיכון. השותפות הזאת מייצרת שיתוף פעולה צבאי ומודיעיני בהיקפים חסרי אח ורע. אחד הביטויים המעניינים שלו הוא הסיוע הביטחוני האמריקני שמזריק מרץ לתעשייה בישראל, מייצר מקומות עבודה בארה"ב ומזין אותה עם פיתוחים ישראליים כגון מערכת החץ, כיפת ברזל וטכנולוגיות לגילוי מנהרות. הסינרגיה הזאת טובה לישראל, אך גם לאמריקה, שלא רק נותנת אלא גם מקבלת - מדינה דמוקרטית פרו־אמריקנית, טכנולוגית וחדשנית, ובעיקר - אי של יציבות באוקיינוס בינלאומי סוער.

כאשר אנו עוברים מהעולם הפוליטי של וושינגטון לזה העסקי בניו יורק והטכנולוגי בסן פרנסיסקו, אנו רואים את הנדבך השלישי, שבו השותפות שזורה בכל המגזרים - ממשל, חברה אזרחית, אקדמיה והמגזר העסקי. ענקיות הטכנולוגיה ואוניברסיטאות מובילות בארה"ב רואות בישראל חממה טכנולוגית לתחומי סייבר, מכוניות אוטונומיות, אינטליגנציה מלאכותית, מציאות רבודה ועוד. המגזרים הללו מזינים אלה את אלה, עד כדי כך שלאורך השנים יצרו דנ"א משותף - ישראלי־אמריקני, שמתדלק את מערכת היחסים בין המדינות מדי יום ביומו.

נהוג לומר, ובצדק, שלישראל אין ידידה טובה וחשובה יותר מארה"ב. מעידים יותר מכל על עוצמתה של הברית דווקא הרגעים הקשים; הברית נשארה יציבה גם כאשר לא ראינו עין בעין, בעיקר כאשר סוגיות ביטחון לאומי היו מונחות על הכף. כל מדינה כיבדה את רעותה, ופעלה על פי מיטב הכרתה. כך היה בהחלטה על המכה המקדימה בשנת 1967, בהפצצת הכור בעיראק, בהפצצת הכור בסוריה ובהתנגדות להסכם הגרעין עם איראן. בטווח הארוך, תוצאת העמידה הנחושה הזאת היא דווקא הגברת הידידות והעמקתה. כי גם אמריקנים וגם ישראלים יודעים להעריך כשמישהו עומד על עקרונותיו.

אך גם מערכת יחסים כה מוצקה ויציבה חובה להמשיך לתחזק כל הזמן. כעת הגיע הזמן למסד לראשונה ברית רשמית בין שתי המדינות, כזאת שתבטיח את יתרונה הצבאי והטכנולוגי האיכותי של ישראל, ובמקביל תשמר את העיקרון שמדינת ישראל תגן על עצמה בכוחות עצמה. ברית כזאת תספק ביטוי פורמלי ומוחשי לעומק היחסים האסטרטגיים בין המדינות, ותשדר מסר חד וברור לאויבינו המשותפים - איתנו לא מתעסקים.

הכותב כיהן כשגריר ישראל באו"ם ומנכ"ל משרד החוץ