בחצי השנה האחרונה הספיק ליברמן לקרוא לחרדים סחטנים, רמאים, קיצונים, האשים אותם בחתירה למדינת הלכה, כינה את דרישותיהם "טירוף מוחלט", השווה אותם לחמאס ואת הרבנות לאינקוויזיציה. במוצאי שבת האחרונה הוא גם הבטיח להשאיר אותם מחוץ לקואליציה. גם החרדים מודים שליברמן תופס את מקומו של יאיר לפיד כ"דמון" החדש: זה שמסית, משמיץ ופועל נגדם וגורם נזק ציבורי חסר תקדים.
אלא שעל לפיד כתבו תילי תילים של פרשנויות, אזהרות, קריקטורות, השוואות להמן הרשע, פרעה ואחמדינג'אד, אך מול ליברמן המתקפות רכות הרבה יותר. למה? בגלל המלכוד החרדי.
במשך חודשים ארוכים ועד ליל פיזור הכנסת טענו החרדים, בעיקר בחדרי חדרים, שנכון שליברמן תוקף ומתבטא נגדם, אך ברגע האמת הוא מתייצב לצידם: הוא ישב איתם בממשלה הקודמת שהיתה מצוינת עבורם, אנשיו הצביעו בעד תקציבים לחרדים בוועדות, ובבחירות לרשויות שני הצדדים אפילו הפעילו מטות משותפים שעבדו יחדיו עד לבחירות ראש עיר (משה ליאון לדוגמה).
מאז פיזור הכנסת, היחס החרדי לליברמן משתנה. הם כועסים יותר, מאוכזבים בעיקר, לא חוסכים התבטאויות אך מנגד יודעים שראשית, כל מתקפה חרדית נגד ליברמן רק עוזרת לו ומחזקת אותו בקרב קהל מצביעיו; ושנית, הם עדיין לא בטוחים שאפשר לומר במאה אחוז "לא נשב איתו בממשלה הבאה". לא יכולים להרשות לעצמם לנעול דלתות.
התוכנית המתגבשת, שמתפרסמת כאן לראשונה, שכוללת חיבוק ו"הכרת תודה" לליברמן בתוספת גילוי האמת על העבודה המשותפת עם החרדים לאורך השנים, יכולה להיות מכה קשה עבור ליברמן. זה לא רק פיצוץ הבלון של האיש "הנלחם בחרדים". זו גם חשיפת השקרים והזיג־זג, וערעור על הדמות שליברמן מנסה לבנות.
ובשולי הדברים, ליברמן עושה את כל מה שרע ומגעיל בפוליטיקה: הגברת השנאה והקיטוב בעם. במדינה מתוקנת אדם שמבטיח "לטפל" במיעוט באוכלוסייה היה מוקע ומועף מהציבוריות הישראלית.
קחו את הדברים של ליברמן, תחליפו "חרדים" ב"אתיופים", ותחשבו מה ליברמן אמור לקבל - תוספת מנדטים או חקירה על הסתה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו