מערכת המשפט משדרת פאניקה

מה שנשמע אתמול בכנס עורכי הדין באילת מפי פרקליט המדינה, נשיאת ביהמ"ש העליון וכן בתגובות של פרקליטי מדינה בעבר לא היה בגדר דיון מקצועי של הממסד המשפטי. 

ההתקפה הכוללת על השינויים שמתכננת הממשלה הבאה היתה במסגרת ירידתו של בית המשפט למעבה התהליך הפוליטי. אפשר לכנות זאת גוש אמונים נגד גוש הגמונים.

הנשיאה אסתר חיות אמרה, "מה השתנה בשנה וחצי מאז ההשבעה בבית הנשיא?" אז דיבר ראש הממשלה על עצמאות בית המשפט. המוסכמה המקובלת אצל שי ניצן ושאר גורמי המשפט היא כי "ראש הממשלה, כדי להציל את עורו, מבקש להכפיף את הרשות השופטת לרשות המחוקקת". הכל פרסונלי. "הרובד האידיאולוגי הוא כיסוי לעניין האישי", אמר הפרקליט בדימוס ערן שנדר.

מה שקבוצת ההנהגה של מערכת המשפט לא מביאה בחשבון הוא שהביקורת מימין על האקטיביזם הגורף, המשפטיזציה, היא סיפור ישן, אלא שבשנים האחרונות היא תפסה תאוצה. 

 

המשפטנים - לא מקשה אחת

מבחינה אינטלקטואלית יש היום יתרון למלומדי המשפט הימנים והדתיים, בעוד קברניטי מערכת המשפט משדרים פאניקה. אז כן. הממשלה נוטה לטפל בבעיה לאומית חמורה כמו החריגות של האקטיביזם השיפוטי רק כשהמצב נעשה בלתי נסבל.

האקטיביזם השיפוטי יצר גם את האקטיביסטים בפרקליטות. והעימות בין הכנסת למערכת המשפט מוצא את הביטוי המשברי בכוונתה של הפרקליטות להפליל את ראש הממשלה. נוצר מצב שהמערכת הפוליטית לא מסוגלת יותר להתכופף.

במאמר יסוד שכתב פרופ' מני מאוטנר בשנת 2002, "שנות ה־80 - שנות החרדה", הוא קובע כי לאחר אובדן ההגמוניה של תנועת העבודה, "בית המשפט 'תפס צד' המאבק הפוסט־הגמוני על עיצוב דמותה הערכית של ישראל... בית המשפט פעל באופן המזוהה עם הקבוצה היהודית־חילונית־ליברלית נגד הקבוצה המבקשת לעצב את דמותה של ישראל על פי ערכיה של היהדות".

פרקליט המדינה שי ניצן // צילום: יהודה בן יתח

מאז הקצינה המגמה ונעשתה דה־לגיטימציה לזהות היהודית של מדינת ישראל, תוך כדי גרירתה לזהות של מדינת כל־אזרחיה או מדינה דו־לאומית.

כבר לפני 32 שנה, חמש שנים לפני חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כתב פרופ' אמנון רובינשטיין: "ספק אם יש עוד מוסד שיפוטי אחד בעולם... שפעלתנותו ומעורבותו בעניינים של מדיניות היא כה רבה... חייבים לקבוע ללא היסוס כי על ישראל עובר תהליך מדהים של משפטיזציה עמוקה, שאין דומה לה ואין מקביל לה בשום מדינה אחרת".

במאבק הרשויות אסור לפוליטיקאים להתייחס לגורמי המשפט השונים כאל מקשה אחת. הנשיאה חיות לא נמצאת בגזרת הפרקליטות. ראוי שהשינויים שהקואליציה חושבת עליהם יתוכננו במסגרת דו־שיח. אהרן ברק, בקריאתו לשופטים להתפטר, עוסק בהמרדה. לא מוכרחים להתייחס אליו באותו מטבע כוחני. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו