"ג'אנגו ללא מעצורים", ארה"ב 2012 "ג'אנגו ללא מעצורים" אינו סרט מושלם. אז מה? מערבון הספגטי האלים, החתרני והנועז שיצא תחת ידיו של קוונטין טרנטינו הסב לי מספיק עונג וסיפוק כדי שאמחל לו על חסרונותיו המעטים (כמו סופו הנמתח מעט, לדוגמה), וקשה לי לחשוב על מערבון נוסף מהעשורים האחרונים, להוציא את "בלתי נסלח" של קלינט איסטווד, שהיטיב להעניק לצופיו את ההרגשה שהוא אשכרה מחדש ומוסיף משהו לז'אנר האלמותי והאהוב שאליו הוא משתייך. הסרט מתרחש במדינותיה הדרומיות והגזעניות של ארה"ב, כשנתיים לפני פרוץ מלחמת האזרחים, ובניגוד ליצירותיו הקודמות של טרנטינו, הפעם הסיפור מתקדם בסדר כרונולוגי ונמנע מהתחכמויות נרטיביות מיותרות. חציו הראשון של הסרט, שנושק לשלמות, עוסק במפגש בין צייד גולגולות מנומס וגרמני בשם ד"ר קינג שולץ (כריסטוף וולץ) לבין ג'אנגו (ג'יימי פוקס), עבד שהופרד באכזריות מאשתו ונמכר בזול לשני סוחרי עבדים נאלחים. שולץ, שמבקש לאתר שלושה מבוקשים שפרצופיהם אינם מוכרים לו, משחרר את ג'אנגו מידי בעליו ומציג בפניו הצעה שקשה לסרב לה: זה יסייע לו בלכידתם של שלושת המבוקשים, שאותם הוא מכיר היטב, ובתמורה שולץ יעזור לו לקנות את חירותה של אשתו האהובה. מובן שג'אנגו מסכים, ובמהרה שני הגברים הופכים לצוות מנצח שמטיל את אימתו על מבוקשי הדרום. חציו השני של "ג'אנגו" מלווה את השניים ל"קנדי-לנד", מטע כותנה ענק שבו מוחזקת אשתו של גיבורנו, ומתאר בפרטי פרטים את מבצע החילוץ המורכב שלה. בחלק זה, שמתיר לטרנטינו להשתולל עם הדיאלוגים המפורסמים ובוני המתח שלו, הצופים גם פוגשים לראשונה את בעל המטע הפסיכופת והמשועמם קלווין קנדי (לאונרדו דיקפריו), שמוצא מזור חולני בניהול קרבות סדיסטיים בין עבדיו החסונים. במובנים רבים, טרנטינו מגיש כאן המשך ישיר לסרטו הקודם והמבריק, "ממזרים חסרי כבוד", שהעז לשכתב את אירועי מלחמת העולם השנייה ולספק ליהודים הזדמנות לסגור חשבון עם היטלר ימ"ש. ב"ג'אנגו" הבמאי המוכשר מפנה את תשומת ליבו לתקופה האפלה ביותר בהיסטוריה האמריקנית, ולא רק שהוא מאפשר לאפרו-אמריקנים לתקן באופן סמלי את העוול הבלתי נתפס שנגרם להם וליהנות ממעט קתרזיס קולנועי איכותי ("דארטניאן מאת'רפאקרס!"), אלא שהוא גם איכשהו מצליח לגרום לתוצאה להיות הרבה יותר מבדרת ומצחיקה ממה שהייתם מצפים שתהיה. עלי להודות שאף שנהניתי מאוד מהסרט בצפייה ראשונה, יצאתי מהאולם בתחושה שמדובר בירידה ברמה לעומת "ממזרים". רק בצפייה שנייה, ללא עול הציפיות ועם הידיעה המוקדמת של מה שהולך להתרחש, יכולתי לשקוע בנחת אל תוך היצירה, לגלות בה דברים רבים שחמקו מעיניי בפעם הראשונה - כמו ההופעה הלא פחות ממדהימה של סמואל ל. ג'קסון בתור העבד הראשי של קנדי, או הפלאשבק המופתי והמרגש שמביא את סיפורם הטרגי של ג'אנגו ואשתו - ולהעריך את גודל ההישג של טרנטינו. שכן מעבר להיותו מערבון אדיר שהיה גורם לסרג'ו לאונה לחייך בנחת, "ג'אנגו ללא מעצורים" הוא גם סרט אמריקני אמיץ וחסר תקדים שניגש לנושא רגיש ומאוד טעון, שבקושי זכה להיות מטופל בהוליווד, ממלכד אותו בעזרת כמה מקלות דינמיט ופשוט מפוצץ אותו לרסיסים. כך עושים היסטוריה. ציון: 10
אמיץ, מצחיק וחסר תקדים
סרט חדש של קוונטין טרנטינו הוא תמיד סיבה למסיבה • מבקר הבית מסביר למה "ג'אנגו ללא מעצורים" הוא פשוט סרט נפלא
, עודכן
