לאפרים כוכבא מקיבוץ נען לא היה מושג עד גיל 14 שהוא מאומץ, ושאי שם בהולנד יש יומן המתאר בפרוטרוט כל יום ויום בשנים הראשונות של חייו. היומן הזה נכתב על ידי אביו המאמץ, שידע שיום אחד הוא יגיע אליו ויבקש לקרוא זאת. וכך אכן היה.
כוכבא (76) נשוי לרותי, אב לארבעה בנים וסב לתריסר, נולד בהולנד הכבושה. אמו מרתה ז"ל הבינה לאן נושבת הרוח ומסרה אותו ביום הלידה לחברה נוצרייה ולבעלה. מרתה השביעה את האם לגדל את הילד כבנה, למקרה שלא תחזור.
"אמי תכננה את המעשה היטב. כשהיתה בהיריון, חברתה נהגה ללכת עם כרית מתחת לחולצה כדי שיחשבו שגם היא בהיריון. הן נכנסו יחד לביה"ח והחברה יצאה איתי משם. זו הפעם האחרונה שאמי ראתה אותי ואני אותה".
לסיפורים נוספים בפרויקט המיוחד:
• "אמא אמרה: 'אם הם היו יהודונים, הייתי בעצמי מטביעה אותם'"
כוכבא גדל במשך שנתיים בבמרתף עם אביו החורג, שהיה אף הוא יהודי, והתחמק ממעצר. "אבי החורג ניהל יומן שבו תיעד כל יום בחיי. מה עשיתי, מה אכלתי, מתי צחקתי ומתי הלכתי לראשונה".
לימים ייוודע לאפרים כי הוריו הביולוגיים, מרתה ופריץ ז"ל, נשלחו למחנה ריכוז ועבודה ונרצחו. בסיום המלחמה הגיע להולנד דודו, אחיו של אביו, שברח בתחילת המלחמה לאנגליה, וביקש את הילד, אולם בני הזוג סירבו וטענו כי נשבעו לגדלו. הנושא עבר לבימ"ש בהולנד, שקבע כי אפרים יישאר במדינה. אלא ששנה לאחר מכן מתה האישה שגידלה אותו, ושוב הנושא הגיע לבית המשפט. הדיונים ארכו כשנתיים, ובהיותו בן 4 לערך, דודיו קיבלו משמורת עליו.
בהמשך עלה אפרים ארצה ונמסר לדודתו, שגם היא ניצלה מהנאצים ועלתה ארצה לקיבוץ נען, שבו הוא מתגורר עד היום. "לפחות עד גיל 14 חשבתי שהם ההורים שלי כי לא סיפרו לי דבר. אחרי הצבא גיליתי שהאב המאמץ שלי חי. ב־1965 נסעתי עם רעייתי להולנד ופגשתי אותו".
אפרים מספר כי "הפגישה היתה מרגשת, הוא הסתכל עלי כאילו איבד בן. מעמד מאוד לא פשוט מבחינתו. אז הוא גם מסר לידיי את היומנים שכתב, ואלבומים עם תמונות של משפחתי. הוא ידע שיום אחד אגיע אליו. לפני שלושה חודשים לקחתי את כל הבנים לטיול שורשים וסגרנו מעגל". את הסיפור המרגש שמע סמ"ר תומר ראובן (20), לוחם בגדוד הנדסה קרבית 605 בחטיבה 188, שצייר את הרגע של מסירת התינוק הקטן מאמו לחברתה.