דבר אחד ניתן לקבוע בתום ספירת הקולות: יש פה מנצחים ויש מפסידות. כי בים הסוער שנקרא "בחירות" שקעה ספינתנו למצולות.
אני מנחשת שנמאס לכן לקרוא את הטור הזה עוד בטרם נכתב: "חלאס עם הפמיניזם המדכא הזה, כבר יצא מהאף. נושאים חשובים בהרבה עמדו על הפרק, ההתבכיינות מיותרת, שחררי יא חופרת".
אבל להתעצבן על המציאות לא יעשה אותה אחרת. הכנסת החדשה ונבחריה היא תמונות מראה של החברה הישראלית, ויש בה רק 28 נשים. מה זה אומר עלינו? ובכן, הרבה דברים רעים. מוזמנות לבחור בין לא-נספרות, לא-משפיעות ולא-ראויות. אלו האופציות היחידות ויצרנו אותן בקלפי, בעשר אצבעות.
אני לא יודעת לומר אם העניין הוא שהתודעה שלנו פשוט עוד לא מפוכחת. אנחנו סולדות מעיסוק מגדרי או סבורות שאין לזה תכלית, אבל משהו כן התבהר לי פתאום - לא הבנו את ערכה של עליונות מספרית.
תחשבו על זה, יש לנו כוח אלקטורלי עצום, ועדיין לא חיזרו אחרינו, לא הבטיחו לנו כלום. יש מפלגות שחרטו על מצען לייצג חרדים, דתיים, חילונים. יש מי שרץ לכנסת עבור הפריפריה ומי שרץ עבור הנכים. יש מי שביקש לקנות את קולות החיילים, הקשישים והסטלנים, אבל כמעט אין במפלגות ביטוי ל-51 אחוז מהאוכלוסייה - לנשים. יותר מזה, רוב המפלגות, בטח הגדולות, לא ניסו אפילו לשכנע אותנו עם ייצוג הולם באחוזים סבירים, לא מיקמו נשים בראש הרשימה, גם לא הציגו אותן בשלטים.
למה? נורא פשוט, אנחנו בכיס שלהן בין כה וכה. ואם היה ספק, הבחירות האלו הסירו גם את צל צילו. הזלזול בנו לא ישתנה מפוסטים מהממים על העצמה, דרושה כאן החלטה של כל אחת עם עצמה.
הרי בתוצאה המביכה הזו אי אפשר להאשים אפליה מערכתית או לומר ששמו לנו תקרת זכוכית, אי אפשר לטעון שלא קיבלנו הזדמנות, או שהמעסיק חמור. בחרנו במו ידינו להישאר מאחור. העובדה שיש בכנסת הזאת עוד פחות נשים מקודמתה היא תעודת עניות לכל אחת באופן אישי ולמדינה כולה. אין שום צידוק בעולם לכך שדורות שלמים לא יזכו לראות ראשת ממשלה.
ויותר מזה: למה שמשהו ישתנה בעסקים? בצבא? בתעשייה? אם לנו זה לא חשוב - מי בדיוק ירים את הכפפה? את מי תעריץ נערה צעירה? מי המודל לדוגמה? צריך לתת להן מנהיגות לשאת אליהן עיניים, ולא רק כוכבות ביצה. אז גבירותיי, בבקשה, בואו נציל ת'ספינה.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
