"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לבחור, בשביל דור המייסדים

לעם היהודי שייחל להתקבץ במולדתו והיה נטול זכויות - אין אפשרות לפספס הזדמנות ולא לבחור • דעה

,עודכן
צילום: יהושע יוסף // סבתא שלי בת ה־90 מגיעה בכל בחירות לממש את זכותה הדמוקרטית

אני מתביישת לספר שהפעם הראשונה שבה הצבעתי היתה בבחירות הקודמות, עשור אחרי שקיבלתי את זכות ההצבעה. העבודה בכנסת אילצה אותי לגבש דעה ותודעה פוליטית; לפני זה לא עניין אותי בכלל מי הוא ראש הממשלה. בדיעבד זה הזוי, אני הרי חיה ונושמת פוליטיקה, אבל אז זה לא הגיע אלי, לא נגע בי, לא שינה מאומה.

לפי ההערכות אני ממש לא חריגה - מספר הלא מצביעים בבחירות הקרובות יעמוד על 24 מנדטים, פחות או יותר. זו היתה יכולה להיות המפלגה השלישית בגודלה בכנסת, עם כוח כזה אפשר להעביר חוקים פורצי דרך, לעשות מהפכה. אבל 24 מנדטים הלכו לים, או למסעדה טובה.

לעומת זאת, סבתא שלי בת ה־90, שתהיה בריאה, מגיעה בכל בחירות לממש את זכותה הדמוקרטית. היא כבר לא יוצאת מהבית כמעט, קשה לה, אבל לקלפי היא מתייצבת ויהי מה.

ההבדל בין סבתא לביני הוא לא רק בגיל, גם לא בעמדה הפוליטית, אלא בהבנה העמוקה של מעמד הבחירה, בהוקרת הזכות האדירה שרבים מדי מהישראלים מזלזלים בה.

אם מישהו היה מספר לה כילדה בשואה שתהיה לה מדינה והיא תוכל לבחור את המנהיגים שלה על פתק באותיות עבריות - היא לא היתה מאמינה. ועכשיו, כשהחלום התגשם, תהיו בטוחים שהיא לא תפספס הזדמנות אחת עד יום מותה.

אז איך אנחנו מעזים לקחת כמובן מאליו את מה שיש לנו? דווקא אנחנו, מכל העמים? אלפיים שנה שהעם היהודי ייחל להתקבץ חזרה במולדתו, מוכה, נשלט, נטול זכויות. אנחנו מצווים בדם להעריך את הזכות לבחור. זו צוואה, לא פחות.

בעוד רגע נחגוג את פסח, נקרא על אבותינו העבדים תחת פרעה. אבל שכחנו, לא? אחרת איך נסביר שלא אכפת לנו בידיים של מי אנחנו היום?

נהוג לומר שהבחירה היא למען הדורות הבאים. זה נכון, אבל זה הרבה מעבר לכך. אני אצא להצביע עבור סבא שלי זכרו לברכה, שעבר עינויים תחת שלטון הנאצים ושרד בקושי כדי להביא אותי לפה, למקום שבו אבחר את השלטון בעצמי.

אם הוא היה שומע שאני אפאתית - הוא כנראה היה זועם. הם בנו לנו מדינה להתגאות בה. הם לא חלמו בסיוטים הכי איומים שלהם שכשיגיע תורנו - נזרוק עליהם ונזרוק אחריות.

הלו, אנחנו בגן עדן במושגים של לפני כמה דורות. לא הכל מושלם אבל זה היום להעריך, ואם לא להעריך - אז לשנות.

אני לא יודעת מה התוכניות שלכם להיום, אבל כולי תקווה שתמצאו דקה לקפוץ לקלפי ולומר לסבא תודה. תודה שהבאת אותנו למקום היחיד בעולם שבו תהיה לנו בחירה.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר