גבירותיי ורבותיי, מהפך

בז'רגון הפוליטי האמריקני, "הפתעת אוקטובר" הוא מונח המתאר אירוע שהתרחש סמוך מאוד לבחירות לנשיאות והשפיע דרמטית על הצבעת הבוחרים שם. ההפתעות בארה"ב יגיעו תמיד באוקטובר מכיוון שמאז 1792, כבר יותר מ־200 שנה, הבחירות שם מתקיימות תמיד בראשית נובמבר. אצלנו, לעומת זאת, המערכת הפוליטית יציבה הרבה פחות ורק לעיתים הבחירות מתקיימות במועדן. למרות זאת, גם ההיסטוריה הפוליטית בישראל עתירת אירועי הרגע האחרון שטרפו את קלפי הקמפיינים והסוקרים, שינו נטייה של בוחרים רבים, והביאו לתוצאות מפתיעות.

האיומים הביטחוניים שבהם נתונה ישראל הם המשתנה הדומיננטי הבולט ביותר לאורך העשורים האחרונים, שייצר לא מעט אירועי רגע אחרון ערב בחירות והיטה בוחרים רבים לכאן או לכאן. לצידם כיכבו אירועי הרגע האחרון מסוג אחר: התבטאויות מכלילות ובעיקר בוטות ועולבות בציבור רחב וניצול מרבי של הפגיעה הזאת על ידי המחנה הפוליטי היריב.

השילוב הנדיר והחד־פעמי של חיבור בין אירוע ביטחוני מטלטל להתבטאות עולבת ומכלילה התרחש פעם אחת בלבד, ב־1981, ושירת את הליכוד. בשלהי מערכת הבחירות לכנסת העשירית, שבה התמודד מנחם בגין בפעם האחרונה על ראשות הממשלה - שלושה שבועות בלבד לפני הבחירות - השמידו מטוסי חיל האוויר את הכור הגרעיני העיראקי באוסיראק. בגין ראה במבצע "אופרה" פעולת הצלה למען ילדי ישראל, והציבור הרחב בארץ תמך בהחלטתו להפציץ את הכור. העליהום הבינלאומי על ישראל בעקבות המבצע (כולל השעיית משלוח מטוסי F-16 על ידי ארה"ב) רק חיזק עוד יותר את התמיכה בו ובליכוד. רבים מהמצביעים האמינו לבגין שלא שיקולי בחירות עמדו מאחורי החלטתו אלא סכנה אמיתית וניצול נכון של עיתוי מבצעי.

 

מלחמת השמצות בכיכר

הפצצת הכור צמצמה מאוד את הפער הגדול בסקרים לטובת פרס אך לא מחקה אותו. אלא שאז, שלושה ימים לפני הבחירות, התרחש אירוע מסוג אחר: נאום של הבדרן דודו טופז בכיכר מלכי ישראל בעצרת גדולה של השמאל. מול רבבות אוהדי המערך החמיא להם טופז במילים אלו: "תענוג לראות את הקהל הזה ותענוג לראות שאין כאן צ'חצ'חים שהורסים אסיפות בחירות. הצ'חצ'חים של הליכוד נמצאים במצודת זאב. הם בקושי שי"ן־גימ"לים, אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן - נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות". 

 

תקלה בלבנון. שמעון פרס ב"ענבי זעם" // צילום: אבי אוחיון/לע"מ

 

דברי טופז נפלו על קרקע שכבר הורעלה שבועות קודם לכן וחידדו מאוד את השסע העדתי בחברה הישראלית. השד העדתי, שהשתחרר מהבקבוק, הפך עתה לשד משתולל ואותו נאום בכיכר הבליט את הבידול לכאורה בין יוצאי עדות המזרח שרבים מהם תמכו בליכוד לבין האשכנזים שרבים מהם נטו לתמוך במערך. 

בגין פרט גם הוא על המיתר הזה, אבל מנקודת מבט שונה לחלוטין. הוא תיאר פעם אחר פעם את תחושת הקיפוח שרבים מיוצאי עדות המזרח חוו מול שלטון מפא"י. הוא הרבה לדבר על "הגברת המכוערת, גברת פרוטקציה". פעם עלב בקיבוצניק ממנרה על גבול לבנון שהביע תמיכה במערך ותיאר את "הקיבוצניקים המיליונרים עם בריכות השחייה", למרות שמנרה מעולם לא היה קיבוץ עשיר והקיבוצניק האלמוני היה ניצול שואה, אבל האמוציות ולאו דווקא העובדות שיחקו תפקיד מרכזי באותם ימים.

שמעון פרס, מצידו, הכליל גם הוא. את האצבע המשולשת שהניף לעבר המצלמה צעיר אלמוני בשם הרצל חנוכה, פרס כינה "תנועה מזרחית מגונה". כשאוהדי הליכוד המטירו עליו עגבניות וביצים באסיפת בחירות בבית שמש, הוא איבד את שלוותו, צרח על המפגינים וכינה אותם פשיסטים וחומייניסטים. כשצעקו לו בוז, הוא השיב ב"בוז לכם" ואחר כך ספק־קבע ספק־שאל: "זה עם תרבותי, שמתווכח עם תנועות מזרחיות? תתביישו לכם. שיכורים". בעצרת בחירות אחרת של המערך שפך מוטה גור עוד שמן למדורה כשהבטיח למפגינים מולו: "נדפוק אתכם, כמו שדפקנו את הערבים". על רקע השסע העדתי המחריף ניצל בגין עד תום את דבריו של טופז והשיב לו בדברים ובדרך ששלהבו את ההמונים, בעצרת ענק שנערכה באותו מקום, יום לאחר מכן.

"אמש, בכיכר הזאת, עמד שחקן צעיר, מה שמו? דודו? דודו, טו־פז", אמר בגין בלעג. "שמעו, דודו טופז, באוזני 100 אלף אנשי המערך, הוא אומר את הדברים הבאים: 'הצ'חצ'חים, הם במצודת זאב, הם בקושי שי"ן־גימ"לים... כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות'. אודה ואתוודה לפניכם, עד הבוקר לא שמעתי את המילה צ'חצ'חים ולא ידעתי מה פירושה. במחתרת, בימי תנועת המרי, שאל אותי ישראל גלילי (ראש המפקדה הארצית של ההגנה)... 'איך אתם פתרתם את הבעיה של עדות המזרח באצ"ל?' ואני מסתכל בו בתמיהה ואומר לו: 'ישראל, מה אתה שואל? איזו בעיה?' והוא אומר: 'נו, אינך יודע? לא שמעת? הבעיה של עדות המזרח'. אז אני אומר לו: 'איזו בעיה? כולנו אחים, כולנו יהודים, כולנו שווים, כולנו!...' מפקד הגדול במחוזות - תימני! עוזי היה ספרדי. גידי, שעשה את הפעולה ההיסטורית של מלון המלך דוד, היה ספרדי. הממונה על כל האסירים בלטרון היה תימני, וכל הבחורים שלנו עמדו דום לפניו! איזו בעיה? כולנו יהודים! כולנו אחים! כולנו לוחמים..."

בשלב זה עבר בגין לסיפור הגבורה של לוחם הלח"י יוצא עיראק משה ברזני ושל לוחם האצ"ל מאיר פיינשטיין, בן להורים יוצאי פולין. השניים פוצצו עצמם באמצעות רימון יד ושמו קץ לחייהם, זמן קצר לפני שהבריטים עמדו להוציאם להורג. בגין סיפר את סיפורם ואז זעק לעבר ההמונים כשקולו רועד מהתרגשות: "אשכנזים? עיראקים? יהודים! אחים! לוחמים!"

נאום הצ'חצ'חים של טופז ותגובת בגין הכריעו את מערכת הבחירות שתוארה כסוערת ביותר בתולדות המדינה. הליכוד ניצח על חודו של מנדט וגרף 48 מנדטים, לעומת 47 שבהם זכה המערך בראשות פרס.

 

הקמעות ו"הערבים נוהרים"

טופז העניק לליכוד את הניצחון במו פיו ו־34 שנים אחר כך ההיסטוריה חזרה על עצמה, כשיאיר גרבוז, ב"נאום מנשקי הקמעות" שלו, עשרה ימים לפני בחירות 2015, העניק לליכוד בראשות נתניהו שי דומה. גרבוז שאל בין היתר כיצד זה "קומץ מנשקי הקמעות, עובדי האלילים והמשתחווים ומשתטחים על קברי קדושים" נעשה לרוב ושולט במדינה. נתניהו קפץ על המציאה ומיהר להשיב לו בסגנון מעט בגיני: "אני שמעתי מישהו אתמול מדבר על מנשקי המזוזות באיזה בוז. ממתי זה פשע לנשק מזוזה? אנו יודעים מאין באנו, אנו יודעים לאיזו ארץ חזרנו, על מה אנחנו שומרים, ואנחנו יודעים על המסורת והמורשת שלנו - שהן גם העתיד שלנו". שלי יחימוביץ', לשעבר יו"ר מפלגת העבודה, סבורה עד היום שנאומו של גרבוז היה הסיבה העיקרית להפסד השמאל בבחירות לכנסת ה־20. 

 

גרבוז ב"נאום הקמעות" // צילום: מתוך ערוץ 2

 

נתניהו תרם התבטאות מכריעה משלו - אירוע הרגע האחרון בפני עצמו - ביום הבחירות עצמו באותה שנה, כאשר לקראת שעות הצהריים, בעיצומה של ההצבעה, העלה את הסרטון עם המשפט המפורסם "הערבים נוהרים לקלפיות". ראש הממשלה, שהבין שרבים ממצביעי הליכוד לא הטריחו את עצמם לקלפי וחשש מניצחון של המחנה הציוני, ליווה את הסרטון בסטטוס בעמוד הפייסבוק שלו, וגרר ביקורת רבה בישראל ובתקשורת העולמית, שטענה כי הוא מתייחס בחוסר שוויון אל אזרחי ישראל הערבים. במבחן התוצאה הסרטון עשה את שלו והליכוד זכה בניצחון מוחץ.

הזדמנות דומה נקרתה בפני הליכוד גם במערכת הבחירות הנוכחית, כאשר השחקנית יעל אבקסיס הכלילה (רק לפני כשבועיים) כשאמרה כי "הימנים אינם מייצגים מבחינתה אנושיות". התגובות על דבריה היו רפות יחסית, אולי מכיוון שנאמרו רחוק מדי מיום הבחירות. לעומת זאת, הליכוד ניסה במהלך השבוע האחרון לנצל את פרסום "דו"ח הבוטים" שפורסם ב"ידיעות אחרונות" על אודות עשרות אלפי פרופילים מזויפים שהדהדו מסרים לטובת נתניהו ברשתות החברתיות, כדי לעורר אצל אוהדיו תחושה קולקטיבית של פגיעה רגשית קשה. נתניהו כבר מיהר למתוח השבוע קו אחד בין נאום הצ'חצ'חים, מנשקי הקמעות והתחקיר על הפרופילים המזויפים כדי לנסות להוכיח כיצד נתפסים מצביעי הליכוד בעיני השמאל והתקשורת כנחותים.

 

אפקט הפיגועים

אבל לצד כמויות הרפש הנזרקות בכל מערכת בחירות משני צידי המפה הפוליטית, מרבית אירועי הרגע האחרון שהכריעו מערכות בחירות בישראל היו אירועים ביטחוניים. בסוף אוקטובר 1988, יומיים בלבד לפני הבחירות לכנסת ה־12, הושלכו שלושה בקבוקי תבערה על אוטובוס אגד בקו 961 שנסע מטבריה לירושלים, לא הרחק מיריחו. רחל וייס בת ה־26 ושלושת ילדיה נשרפו למוות באוטובוס שעלה בלהבות. החייל דוד דלרוזה, שנסע עימם וניסה להצילם, נכווה קשה בריאותיו ובגופו וכעבור שבועות אחדים נפטר מפצעיו. הפיגוע התרחש בתום ארבע שנות ממשלת אחדות ורוטציה בראשות הממשלה בין פרס ויצחק שמיר. ברקע ריחפו גם אירועי האינתיאפדה הראשונה שפרצה רק עשרה חודשים קודם לכן. יצחק רבין כיהן באותה עת כשר הביטחון והאחריות למציאות הביטחונית הוטלה עליו. הליכוד ניצח גם את מערכת הבחירות ההיא על חודו של מנדט (39:40), ושמיר הרכיב ממשלת אחדות נוספת, שבראשה עמד לבדו, הפעם ללא שותפים, לאורך קדנציה כמעט שלמה.

ארבע שנים אחר כך, ב־1992, הפסיד שמיר את השלטון לרבין על רקע אירוע ביטחוני דומה: רצח הלנה ראפ בבת ים, חודש לפני הבחירות. הרצח גרר גל מחאה והפגנות זעם של אלפים מתושבי בת ים. רצח ראפ אמנם התרחש בשעה שההפגנות העממיות שאפיינו את האינתיפאדה הראשונה כבר היו בדעיכה, אך כהמשך לשורה של פיגועי דקירה קשים: רצח השלושה בשכונת בקעה בירושלים; רצח אילנית אוחנה ועבד אל־ג'אני ביפו וגם רצח שלושת החיילים בליל הקלשונים באזור קיבוץ גלעד. 

בשנתיים שקדמו לבחירות שמיר נגרר כמעט בעל כורחו לוועידת מדריד שארה"ב כפתה עליו, וגם הוביל את מדיניות ההבלגה וההכלה של ישראל במהלך מלחמת המפרץ. הוא החליט אז לא להגיב על מתקפת טילי הסקאד העיראקיים, כדי שלא לפגוע במאמץ הבינלאומי המלחמתי מול עיראק, שבו נטלו חלק גם מדינות ערביות.

 

מוקש אלקטורלי קבוע

הגלגל התהפך שוב ב־1996, כשחצי שנה בלבד לאחר רצח רבין ניצח נתניהו בניגוד לכל הסיכויים את פרס. תחילה נראה היה ניצחונו של יו"ר העבודה מובטח. הוא הוביל על נתניהו בסקרים בפער עצום, נהנה מיוקרה בינלאומית רחבה והתפתה להקדים את הבחירות בחצי שנה. את לקחי הבחירות ההן - מעריכים כיום מקורבי ראש הממשלה - נתניהו משנן בבחירות 2019 כאשר הוא מסרב לפעילות אגרסיבית בהרבה מול חמאס ומנהיגיו בעזה, למרות שדעת הקהל אינה נוחה מכך. 

נתניהו זוכר היטב כיצד בינואר 1996 החליטה ממשלת פרס לבצע סיכול ממוקד ברב המחבלים יחיא עיאש, שהיה אחראי למותם של יותר מ־100 ישראלים. אלא שהסיפוק והשמחה על החיסול היו קצרי מועד. חמאס מיהר לנקום את מות עיאש והגיב בטרור קשה: בשני פיגועי התאבדות באוטובוסים בירושלים (בהפרש של שבוע) בפברואר ובמארס נרצחו 45 בני אדם ומאות נפצעו. גם באשקלון התרחש פיגוע התאבדות שבו נרצחה חיילת ועשרות נפצעו. שבוע לאחר מכן, בערב חג הפורים, פוצץ עצמו מחבל מתאבד מחמאס בדיזנגוף סנטר, רצח 13 בני אדם ופצע 125.

פרס הסתבך גם בצפון. באפריל, בעקבות ירי רקטות של חיזבאללה לעבר ישראל, יצא צה"ל למבצע ענבי זעם והביא על פרס, שלא בכוונה כמובן, עוד אסון אלקטורלי. פגזי ארטילריה שנורו לעבר מטרות חיזבאללה פגעו בטעות במבנים שבהם מצאו מקלט אזרחים לבנונים. 102 איש נהרגו ועוד רבים נפצעו. ערביי ישראל, שברובם עמדו להצביע בבחירות לפרס (בבחירות 1996 הצביעו אזרחי ישראל בשני פתקים: האחד לראשות הממשלה והשני עבור רשימה לכנסת), נמנעו מלתמוך בו. את שתי המכות הכואבות האחרונות שלו באותה מערכת בחירות ספג פרס בימים האחרונים: מטה חב"ד שנרתם לעזרת נתניהו, הציף את הארץ בשלטי "נתניהו טוב ליהודים" וגם העימות הטלוויזיוני בין שני המועמדים, שהסתיים מבחינת פרס בכישלון. הוא הפסיד את הבחירות שהעלו לראשונה את נתניהו לשלטון בהפרש של אחוז: 50.5% מול 49.5%.

ואם פיגועי טרור כבר הכריעו בעבר בחירות, הרי עזה, שנוכחת כבעיה ביטחונית כרונית כמעט בכל מערכות הבחירות האחרונות, היא סוג של פיגוע אלקטורלי מתמשך. אהוד אולמרט, כראש ממשלת מעבר, החליט בסוף דצמבר 2008 לצאת למבצע עופרת יצוקה בעקבות ירי רקטות בלתי פוסק על דרום הארץ. הוא התפטר מתפקידו על רקע החקירות הפליליות נגדו, ימים אחדים לאחר ששרת החוץ שלו, ציפי לבני, נבחרה ליו"ר קדימה. הציבור גיבה את הממשלה בראשית המערכה, אולם כשהתברר שחמאס לא ממוגר ומוסיף לשלוט בעזה, מיהר נתניהו לקצור את פירות "המלאכה שלא הסתיימה". הוא תבע אז להגיע אל ראשי חמאס בעזה, לחסלם ולהפיל את שלטונו. רבים ממצביעי קדימה העבירו על רקע זה את תמיכתם לליכוד. נתניהו ומפלגתו אמנם סיימו את הבחירות לכנסת ה־18 עם מנדט אחד פחות מאשר לקדימה, אולם עם גוש תומכים גדול יותר (65 ח"כים), שהוביל לכך שהנשיא פרס הטיל עליו את הרכבת הממשלה.

עזה נכחה גם בקמפיין 2013. כחודש לפני הבחירות פתח צה"ל בסדרת תקיפות מן האוויר שנמשכה כשבוע, במסגרת מבצע עמוד ענן. חמאס הגיב בירי רקטות לדרום, אך לראשונה גם בירי לעבר יישובים במרכז הארץ. בשמאל היו מי שכינו את המבצע "מלחמת בחירות", אך ספק אם המבצע אכן סייע לממשלה, שכן שוב נמתחה ביקורת מימין כשהפעם המטרה היתה נתניהו עצמו. גם הוא הואשם בכך ש"לא סיים את המלאכה". מול 1,500 מטרות חמאס שהופצצו נורו 1,500 רקטות על ישראל ושוב לא היתה הכרעה. הליכוד, שרץ ברשימה אחת יחד עם ישראל ביתנו, אמנם ניצח בבחירות, אך נחלש משמעותית וזכה ל־31 מנדטים, במקום 42 שבהם החזיקו שתי המפלגות כאשר רצו ב־2009 בנפרד. 

 

כל המדינה הזדעזעה. זאב ראפ (משמאל), אביה של הלנה ז"ל // צילום: דודי ועקנין

 

אל קו הגמר בבחירות הנוכחיות נתניהו מגיע כשמצבה של ישראל בזירה הדרומית מורכב, בלשון המעטה. יהיו אשר יהיו תוצאות הבחירות, דעת הקהל אינה נוחה ממדיניות האיפוק וההכלה של ממשלת נתניהו מול חמאס והטרור מעזה. הדבר עולה בבירור מסקרים שבוחנים את עמדות הציבור - הן מימין והן משמאל נמתחת ביקורת על אובדן כושר ההרתעה מול חמאס במהלך השנה האחרונה.

מבצעים צבאיים - כבר למדנו על בסיס ניסיון העבר - משפיעים על הבוחר לטובת מפלגת השלטון רק כשהם משיגים הכרעה ברורה. כך קרה, למשל, במבצע חומת מגן ביו"ש, שצה"ל יצא אליו בהנחיית ממשלת שרון במהלך האינתיפאדה השנייה. בבחירות 2003 שהתקיימו כחצי שנה לאחר המבצע, זכה הליכוד בראשות שרון ב־38 מנדטים, וזאת למרות החקירות הפליליות שהתנהלו באותה תקופה נגד שרון.

בניגוד לאותה תקופה - בדרום אין הפעם הכרעה. לאירועים שם - שזה עתה הסתיימו ואולי עדיין לא - יש מן הסתם אפקט מצטבר על שיקולי הבוחר, אך קשה להעריך אם גם אפקט מכריע. האם הציבור התרגל לעובדה שחמאס מכתיב את קצב ואופי האירועים, או שהוא מאס בכך? הרבה תלוי מה והאם יקרה בדרום עד יום הבחירות. ברקע מרחפים כל העת גם האירועים בחזית הצפונית, שם ביצועיה של ישראל מול הניסיונות האיראניים להתבסס בסוריה נתפסים כמוצלחים פי כמה. 

משתנה משמעותי אחר הוא חזית הטרור הפלשתיני בגזרות יו"ש ובתחומי הקו הירוק. פיגוע טרור קשה אחד חלילה - כבר ראינו בעבר - יכול להשפיע מאוד על הבוחרים. יש להניח שב־48 השעות האחרונות שלפני הבחירות, על בסיס מידע מודיעיני והתרעות לפיגועים, כפי שנעשה בכמה מערכות בחירות קודמות, שוב יוטל סגר מלא על השטחים, כדי למנוע מהטרור לבצע פיגוע נוסף ממש ערב הבחירות. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו