ישראל היתה אמש (שני) בדילמה בין הצורך בתגובה קשה על הרקטה שפגעה במושב משמרת, לבין חוסר הרצון להתגלגל להסלמה לא רצויה וחסרת תכלית ברורה ברצועה.
בשנה האחרונה ניסתה ישראל להימנע מהסיטואציה הזאת בדיוק. למרות העלייה ברף האלימות מאז החלו ההפגנות על הגדר ב־30 במארס אשתקד, הועדפה בשיטתיות דרך הרגיעה מתוך הבנה שהסלמה תעלה במחיר פיזי וכלכלי גבוה, אך לא תפתור את בעיות היסוד ברצועה. העמדה הזאת התכתבה עם עמדת חמאס, שגם הוא העדיף פתרון לא אלים, שימנע עוד סבב לחימה אשר בסיומו תיוותר עזה מוכה ומיואשת יותר.
נראה שבימים האחרונים נסדק משהו בעמדה הזאת של חמאס. אולי היו אלה ההפגנות הפנימיות נגדו; אולי תסכול מכך שהמצרים טרם ניאותו לחזור לתווך בין הצדדים; אולי הרצון להגדיל את הסיוע הכספי מקטאר; אולי הסערה ברחוב הפלשתיני סביב סוגיית האסירים הביטחוניים שכלואים בארץ (בעקבות המיסוך על הטלפונים הסלולריים); ואולי ההבנה שכעת, ערב הבחירות, יש לו שעת כושר שבה ישראל תהיה מוכנה לוויתורים כדי להימנע מסבב לחימה.
מסוק צה"ל במהלך התקיפה // צילום: איי.אף.פי.
כך או אחרת, חמאס החל לשחק באש. אם את הירי לפני 10 ימים לגוש דן עוד אפשר היה לפטור כ"טעות", הירי למשמרת כבר היה פעם אחת יותר מדי - ולכן בשני הצדדים נמנעו אתמול מלהגדירו כטעות נוספת, בידיעה שהתירוץ הזה נשחק עד דק ואי אפשר להישען עליו יותר כדי לתרץ אי תגובה משמעותית.
מרגע שהירי בוצע - ובוודאי כאשר היו נפגעים - לא נותרה לישראל ברירה אלא לפעול, מתוך הבנה שההרתעה מול עזה נשחקה דרמטית.
זה נכון ללא קשר למערכת הבחירות, אבל מתעצם בגללה, ועדיין - נדמה כי גם אתמול הקפידה ישראל לשמור על קשר עין ברור עם המטרה שמנחה את פעילותה בשנה החולפת: להימנע מגלישה להסלמה לא מבוקרת בעזה. התקיפות שהחלו אתמול בערב ברף גבוה יחסית נועדו לכך; לגבות מחמאס מחיר, אבל לא לשבור עדיין את הכלים. אם גם חמאס ינהג כך, יוכלו הצדדים לשלוט בגובה הלהבות בפעם המי־יודע־כמה בשנה האחרונה, ומתוך הכרה שלא בפעם האחרונה.
הפגזת חיל האוויר ברצועת עזה // צילום: רויטרס
ההכרה שהמשחק באש הזה גם עלול לגלוש למחוזות לא רצויים, גרמה לכך שהוחלט לתגבר אתמול את הכוחות על גבול הרצועה במפקדת אוגדה ובשתי חטיבות (במקום ארבעה גדודים, שתוכננו במקור כתגבור לקראת ההפגנות בשישי הקרוב). התגבור הזה, שדווח בהבלטה מכוונת בתקשורת וגם נראה לעין, נועד גם כדי להרתיע את חמאס מהרפתקאות מיותרות. חילופי המסרים האלה עובדים בשני הכיוונים; גם הירי למשמרת אותת לישראל שהפגיעה מעזה עשויה להיות עמוקה ומדויקת, ומה שפגע במשמרת עשוי גם לפגוע ביעדים אסטרטגיים - מנתב"ג ועד לתשתיות קריטיות. הדברים נכונים לחמאס, ויותר מכך לג'יהאד האיסלאמי, שבעידוד איראן מחפש הזדמנות להלהיט את הרוחות בעזה.
הנחת העבודה בישראל היא שחמאס נמנע משבירה מוחלטת של הכלים. הנהגתו (והנהגת הג'יהאד) ירדה אתמול למחתרת מחשש שתיפגע, וספק אם תיתן לישראל סיבה להשתגע לגמרי. למרות זאת, ננקטו בישראל כמה צעדים מקדמי־מוכנות - מפריסה של סוללות כיפת ברזל ועד לתגבור מערכי הגנה ביישובים סמוכי הגדר בעוטף - למקרה שהדברים ייצאו משליטה, או שמישהו בחמאס ינסה לבצע מחטף אסטרטגי על ידי הפעלת מנהרה התקפית למטרות חטיפה או פיגוע.
כתמיד, היממה הראשונה באירועים כאלה היא הקריטית ביותר. במהלכה יעוצבו גבולות הגזרה של האירוע, ויתברר אם יש לצדדים אנרגיות ללחימה או שהם מחפשים סולם ומתווך כדי לחזור לרגיעה. סביר שישראל תנסה להשיג יותר מכך, ולא רק לנוכח הבחירות והביקורת הגוברת שמופנית לראש הממשלה, אלא כי השגרה שהתפתחה מבלוני נפץ לרקטות למרכז הארץ לא יכולה להימשך. כשעל הפרק הפגנת המונים שמתוכננת בעזה בשישי הקרוב לציון שנה לאירועי הגדר, צריכה ישראל לשנות את המשוואה: להחיל מחדש את הפרימטר הביטחוני סמוך לגדר שכניסת פלשתינים אליו אסורה, ולהוציא מחמאס התחייבות ברורה להימנע (ולמנוע) מירי מהרצועה.
יעדים כאלה יהיו בני־השגה רק אם חמאס ירגיש שיש לו מה להפסיד. ישראל חייבת להתעקש על כך: אם יתברר כי הושגה רגיעה בלי שזה יקרה, האלימות תתחדש בתוך זמן קצר, אולי כבר ביום שישי הקרוב.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
