פרשת הצוללות, כפי שהולך ומסתמן, יורדת למצולות, ומאיימת להטביע עימה את קמפיין מפלגת כחול לבן, שכרכה בשבוע האחרון את גורלה בגורלה. עוד טרם שככו אדי הרושם מבליץ הראיונות החריג של בני גנץ לשלושת ערוצי הטלוויזיה, ובהם הטענה המרכזית, ולמעשה כמעט היחידה, שהשמיעו נגד נתניהו היתה מעורבותו בפרשה, וכבר החלו הדיווחים על קריסתה של העדות המרכזית, שאולי תתגלה ככזאת שתחריב את התיק כולו.
תחייתה של פרשת הצוללות הצליחה להדחיק במעט את פרשת הטלפון של גנץ וחשיפות החומרים נגד גבי אשכנזי, ואף הביאה לכך שלראשונה יוזמת כחול לבן סדר יום שמאלץ את נתניהו להגיב, ולא להפך - כפי שהיה עד עכשיו, אולם ספק רב אם מדובר בפרשה שעשויה להביא להצלחתה של המפלגה הטוענת לכתר.
מי שסולד מהתנהלותו של נתניהו כבר לא בליכוד. מי שהיה שם ונטש, לא חיכה לפרשת הצוללות. הוא כבר עשה זאת אחרי תיקי 1000, 2000 ו־4000. אם לא בחקירות אז בהמלצות המשטרה. ואם לא באותה עת, אז בכתב החשדות של היועמ"ש.
מה הסיכוי שיש מצביעי ליכוד שהלכו עם ראש הממשלה יד ביד בתמיכה בו, נשארו איתו אפילו אחרי ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע בעבירות ובהן שוחד, אבל בעקבות הראיונות של גנץ, יעלון ולפיד על הצוללות יחליטו פתאום לנטוש בשאט נפש. כנראה שלא גבוה. ואם יש כאלה, הם כנראה לא רבים. לכן להתבסס על פרשת הצוללות כנושא מרכזי של מפלגה המעוניינת בשלטון, נראה כהחלטה תמוהה כבר מההתחלה.
עד נגד לווייתן
פרשה 3000 בכללותה מצטיירת כפרשה תמוהה כשלעצמה. עד כמה שהשימוש בעדי מדינה היה מאז ומתמיד נתון במחלוקת ציבורית, בישראל ובעולם, וגם אחרי השימוש המופרז בהם בתיקי נתניהו, נראה כי פרשה 3000 היתה זו שחצתה נורמות ושברה מוסכמות יותר מכולן.
מוסד עדי המדינה במערכת המשפט הוא מוסד שמראשיתו בנוי על ערכים מוסריים רעועים ביותר. חברה שמטפחת את המוסד הזה - שומטת את הקרקע מהמרקם החברתי וההתנהלות הבין־אישית שלה בתוך עצמה ברמה הכי בסיסית. אנשים לא יוכלו לסמוך על חבריהם, מנהלים על עובדיהם, וצרכנים על נותני שירותיהם. כל מורה מתחיל יודע שאם יעודד הלשנות בכיתתו, אמנם יידע הכל על כולם, אבל הכיתה תיהרס לחלוטין. במדינה זה אותו דבר.
ההצדקה המוסרית היחידה להעדת עדי המדינה היתה שבהינתן הנזק שמחוללת כנופיית פשע או מאפיה, עדיף לתפוס דג רקק ולהבטיח לו הגנה על מנת לתפוס את הכרישים הגדולים.
אולם מה שקרה בפרשה 3000 הוא בדיוק הפוך. תפסו את מיקי גנור שעל פי חשדם היה הארכי־פושע, המוח, המחולל והמנוע של כל המהלך, זה שגרף את הכסף הגדול, והציבו אותו כעד מדינה על מנת לתפוס את דגי הרקק, שעל פי חשדם עסקו בתיווך, שחרור חסמים וכיו"ב.
ההסבר לתמיהה זו יתיישב עם ההנחה שההחלטה להגן על גנור לא נבעה מהצורך לתפוס את הדגיגים, אלא מהערכתם שגנור יביא לתפיסת לווייתן שמן בהרבה ממנו. ולא, אין הכוונה למפקד חיל הים לשעבר, אלא ללווייתן השמן ביותר - ראש הממשלה.
לחוקרים וצמרת המשטרה היה כה ברור שהעקבות יובילו לנתניהו עד שלא היססו לקרוא לחקירה בשם "פרשה 3000", המשך ישיר לפרשות 1000 ו־2000 שבהן מעורב נתניהו, ולפרשה 4000 שבאה אחריה. הרי כבר מיום חשיפתה של הפרשה בתקשורת הוצגה פרשת הצוללות כפרשת נתניהו החדשה. המוטיבציה של מי שמלבה ומדרבן אותה כבר אז ועד היום, משה יעלון, היא נתניהו. לא צ'ייני. לא דוד שרן. אפילו לא דוד שמרון.
"הצבעת נקמה"
מלבד הרצון להפיל את נתניהו, נראה כי יעלון עצמו יצא פגוע מההחלטה שקיבל ראש הממשלה על רכישת הצוללות, בניגוד להמלצתו. אולם מה שהחל במניע אישי של מועמד לפוליטיקה שלא עובר את אחוז החסימה, הפך בשבוע האחרון ללב הקמפיין של המפלגה הגדולה ביותר בסקרים. יעלון לקח איתו את לפיד, שהצטרף בחדווה, ויחד גררו את גנץ ואשכנזי למחוזות שהם על גבול הביזאר, כדי ליצור מסר עיקרי וכמעט יחיד של מפלגה הרואה את עצמה מפלגת שלטון נגד ראש הממשלה המכהן.
עדיין לא ברור מה יהיו תוצאות הבחירות, אולם דבר אחד ברור כבר אפשר לומר על הכנסת הבאה: נושא מערכת המשפט ובית המשפט העליון יהיה עניין מרכזי בה. ההחלטה של בג"ץ לפסול את מיכאל בן ארי ולאשר את בל"ד היתה החלטה מכוננת. לכל הכיוונים. מצד בית המשפט כיוון שהראה שהשיח השולט בציבור לא מחייב אותו. שופטי בג"ץ לא ניסו להצטדק וגם לא לנסות ליצור אחיזת עיניים של שוויוניות.
מצד הכנסת תהיה ההחלטה הזו הזרז המשמעותי ביותר להסדרת היחסים שבין הרשויות, כשהפעם נראה כי הקונצנזוס לגריעת כוחו של בג"ץ הולך ומתרחב. אפילו משה כחלון, שבקדנציה החולפת לא אפשר לגעת בסוגיה, נשמע לאחרונה מזמר זמירות אחרות.
כל החלטה כזאת פוגעת גם בקמפיין הימין החדש, שבו מנסה להצטייר איילת שקד כמי שהובילה את הרפורמה המשמעותית ביותר בבית המשפט בעשורים האחרונים. מתקפות השמאל נגדה, במיוחד על סרטון בושם ה"פאשיזם" והסערה סביבו, דווקא משרתות אותה, אולם כל החלטה של בג"ץ שמלמדת פעם אחר פעם שמה שהיה הוא שיהיה, ממוטטת לה את האג'נדה המרכזית.
לא בכדי באיחוד מפלגות הימין ואפילו בליכוד, מנסים לנגוס במהלכיה של שקד ולהציגם כחסרים ומגומגמים. במפלגתם של הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' לא היססו לפרסם השבוע כי בקדנציה הבאה ידרשו את תיקי החינוך והמשפטים, שהם לגמרי במקרה התיקים שבהם מחזיקים כעת בנט ושקד.
השיח המתפתח בקרב על מצביעי הימין הוא "הצבעת נקמה". מי שלא רצה את בן ארי בכנסת, הם אומרים, יקבל את איתמר בן גביר וסמוטריץ' במפלגה של 12 מנדטים. הם מדברים על מצביעי ימין מתון שעוברים למפלגתם רק כדי להראות לשופטי בג"ץ שלא הם יחליטו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
