"ניקי נתנה לדרום גאוות יחידה"

הידיעה עלמותה של ניקיהיקרה תפסה אותי בהפתעה מוחלטת. סירבתי - ואני עדיין מסרב - להאמין שמדובר בניקי, שאותה פגשתי פעמים רבות, עד שחזרתי ושאלתי שוב ושוב: האם מדובר באותה ניקי החייכנית ומסבירת הפנים, שהייתה חלק מהנוף של הדרום, ובעיקר של תושבי העוטף?

ניקי הייתה שם עת נשמעו אזעקות צבע אדום, בסיורים ביטחוניים ובעת שנורו רקטות. היא הייתה חלק מהשגרה הנפיצה שבתוכה חיים התושבים, שאיתם הזדהתה ללא סייג. ותמיד חייכנית ונעימה, תמיד מעמיקה. רק לפני יומיים כתבה את הפוסט האחרון בדף הפייסבוק שלה - דיווח על קליעים שחדרו לבית בנתיב העשרה.

ניקי לא רק סיקרה את המציאות בעוטף עזה: היא גם חייתה אותה. לכל מקום הגיעה בעצמה, מלווה בצלם, מדברת עם האנשים ומרגישה אותם. לפני שלושה עשורים, כשכתב היה מציג את עצמו כ"כתב לענייני הדרום", היה ברור שמדובר בכתב בתחילת הדרך שמפלס את דרכו, והוא עובד קשה מאוד כדי להכניס ידיעה לעיתון. אך בעשור האחרון, להיות הכתב הדרומי הפך לסטטוס בקרב העיתונאים. הדרום ובעיקר עוטף עזה הפכו למקור בלתי נדלה של ידיעות עם השלכות ברמה הלאומית, הנוגעות לשאלות ביטחוניות, מדיניות, חברתיות וכלכליות.

כתבים לענייני הדרום, שחיים את האווירה באזור, נחשבים לקשוחים. כאלה שעושים הכל כדי להשיג את הידיעה הפותחת. ואילו ניקי, בדרכה השונה, ללא מרפקים, בצורה נעימה ומיוחדת, הצליחה להציג את שאלותיה ללא פשרות וללא הנחות. בכל מפגש איתה אפשר היה לחוש את הרוח הציונית המבעבעת מתוכה, רוח שיש בה כבוד והערכה לכל מי שעומד מולה. וניקי, למרות נטייתה לימין, מעולם לא עיוותה את הדברים - כיאה לעיתונאית ששומרת על מעמדה המקצועי.

תושבי הדרום ועוטף עזה הרגישו את ההזדהות שלה עם ההתמודדות המיוחדת שלהם, כאשר שילבה כתבות ותחקירים על אנשים ודמויות מכל שדרות הציבור - משפחות, ילדים ונוער - וחידדה והדגישה את יכולתם להמשיך לקיים את תפקידם כחלק משמעותי בחיזוק החוסן הלאומי. בכך חיזקה ניקי את תחושת גאוות היחידה האזרחית באזורנו, וזו תהיה מורשתה: ציונות, מקצועיות ומקום מכובד ומכבד לכולם.

יהי זכרה ברוך.

ניקי גוטמן, כתבת "ישראל היום", הלכה לעולמה בגיל 32. הלווייתה תיערך ביום רביעי, בשעה 16:30, בבית העלמין במיתר.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!